שתיים שתיים באו ועלו ל... תיבת 'שי ניב'... בקבוצה היינו עשרים ושתיים נשים מכל רחבי הארץ שהתארגנו בזוגות זוגות, חלקן באו לבדן והתחברו מיד אל שאר הנשים, אני כמארגנת הקבוצה דאגתי לחוויות הנשיות בעוד ששי ניב, מדריך הקבוצה שחי שנתיים בהודו ודיבר הינדית שוטף, דאג להשכלתנו הרחבה בתיאור המקומות שאליהן הגענו, העלה נקודות חשובות מההסטוריה, סיפר על הדת ההינדית, התרבות והמנהגים ההודים וטיבל את דבריו בסיפורי אגדות ותיאור חייהם של האלים ההינדים הרבים.
בקבוצה היו נשים מגיל 42 עד 63 ולא הורגש כלל פער הגילים, לכולן היה אלמנט משותף והוא רצונן בחוויה נשית, שאותה הם זכו לקבל בטיול. במשך הטיול התפתחה דינאמיקה מסוג שונה, שתרמה לחוויה של פתיחות, חופש ואחווה. 'דיבורים' של נשים, חופשיות, הרבה צחוק והנאה, וכמובן קניות בלי סוף.
האופי הנשי בטיול בא לידי ביטוי הן בנקודת המבט על הודו והן בחוויה של מסע בחבורה של נשים. שמנו דגש על תפקידיה המסורתיים של האשה ומקומה בחברה בעבר ובהווה, הקאסטה אליה היא שייכת והשידוך לו היא זוכה. על כך קיבלנו הרצאה מאלפת ממדריכת טיולים בשם שיקה שהצטרפה אלינו באחד מימי הטיול, אשה מרשימה בשנות השלושים לחייה, בעלת תואר שני במדעי המדינה, שתיארה את חייה של האשה ונתנה דוגמאות מחייה אישיים וסיפרה לנו כיצד היא התחתנה וכיצד הצליחה בשידוך לו זכתה.
זכינו למפגש בלתי אמצעי שחווינו כשביקרנו משפחה הודית שחיה בפושקר, נכנסנו לראות את הבית והחדרים, שוחחנו עם אם המשפחה, הבת והכלה. ביקרנו גם בבית ספר מקומי ונפגשנו עם ילדים קטנים הלומדים יחד בקבוצות גיל שונות.
הטיול שילב גם ביקור בכפרים, בשווקים, ביקור בערים ובאתרים מפורסמים כמו הטאג' מאהל החלומי.
כל ערב הגענו למלונות יפים ומהודרים שהעניקו לנו פינוק ונוחיות, בכניסה העניקו לכל אחת שרשרת פרחים, שתייה קלה ולפעמים מתנה קטנה (תה הודי), מרחבי המלון הרגיעו את העיניים מהמראות שחווינו, והרחיקו אותנו מהלכלוך והעוני שבצבץ בכל פינה. השקט והשלווה שהיו במלון השקיטו את אוזנינו מצפצופי הרכבים ברחובות הסואנים, מאחר ולהודים יש מנהג לצפצף בכל כלי התחבורה שיש להם במהלך כל נסיעה.
האתרים: ניו דלהי- ביקרנו במספר אתרים: בבית הפרלמנט שבעיר, "שער הודו", מקום שריפת גופתו של גנדי ועוד.
באודאיפור ביקרנו בארמון המהרג'ה, הממוקם על אגם "פיצ'ולה" ובמקדש לאל וישנו. ערכנו ביקור בבית הספר לציור למיניאטורות ונחשפנו לרזי המקצוע.
בפושקר טיילנו בכפר הציורי היושב על אחד האגמים הקדושים של ההינדים. הקפנו את האגם הקדוש יחד עם עולי הרגל ופגשנו בכוהני דת שערכו את טקסי פתיחת היום ואת נעילת היום באגם. הסתובבנו מוקסמות בבאזר וניהלנו משא-ומתן עם הרוכלים. התרשמנו מחיי המקומיים. ובערב זכינו לראות את השקיעה הקסומה מעל גגות הכפר יחד עם עשרות תרמילאים ישראלים שקבעו את מקום מושבם בפושקר.
בג'יאפור - העיר הוורודה - ביקרנו בסמטאות העיר העתיקה, בארמונות המהרג'ה הגדולים והמרתקים, ובמצפה הכוכבים המכונה "גנ'נטר מנטר" הידוע וסיימנו בארמון הרוחות. טיפסנו למצודת "אמבר" על-גבי פילים. וסיירנו בשווקים ברגל ועל גבי ריקשות אופניים.
בדרך לאגרה עצרנו לביקור בעיירת הרפאים "פטיפור סיקרי" - עיר שנותרה כעדות ליכולת התכנון והבנייה המפוארת של השושלת המוגולית, שנבנתה על-ידי הקיסר המוגולי - אכבר. היא נועדה לשמש כבירת הקיסרות, אך ננטשה כ-16 שנה לאחר הקמתה. עד היום עומדים על תלם בנייני הפאר, הארמונות, ההיכלות ובריכות המים כאילו שלא ננטשו מעולם.
באגרה ביקרנו באחד משבעת פלאי עולם - טאג' מהאל המדהים ביופיו, ואשר מסמל את הודו יותר מכל יצירה אחרת.הקבר נבנה על-ידי הקיסר שאה-ג'אן המוגולי כאחוזת קבר לאשתו האהובה מומטאז מהאל, עת נפטרה תוך לידתו של בנם ה-14. בבנייה האדירה הזו עסקו סתתים, בנאים, אומנים ואומני שיבוץ באבן במשך 22 שנה.
וארנאסי - אין ספק שחוויות הטיול והרגע הקשה ביותר התרחש על גדות הגנגס בורנאסי בשחרית הבקר כשיצאנו לשייט על נהר הגנגס - הנהר הקדוש להודים, וצפינו במאמינים הטובלים בשעות הבוקר המוקדמות את גופם בנהר הקדוש על-מנת להכין עצמם לתפילה ולברך על השמש שהחלה להפציע במזרח ולהאיר את היום החדש, טקס זה חזר על עצמו עם רדת הערב שבו הצטרפנו למאמינים ושלחנו בקשות ותפילות לגנגס כשהדלקנו נרות בתוך קערות קטנות עם פרחים לתוך הנהר. ואז החל טקס האש המסורתי שערך כשעתיים.
במהלך הבקר חלפנו ליד אתרי שריפת הגופות שלגדות הגנגס שלשם הובאו עשרות גופות של נשים וגברים עטופים בבדים צבעונים והונחו על-גבי עצי השרפה, לאחר שעות רבות של שריפה פוזר האפר למימי הגנגס. ורנאסי עצמה משמשת כמרכז דתי הינדי חשוב ביותר ואתר עלייה לרגל, ובה מאות מקדשים לאלים ההינדים השונים ואליה מגיעים מאמינים רבים לקיים את התפילות, לקבל ברכות מהנזירים ולשרוף את מתיהם.
לפני שעזבנו את וארנסי ביקרנו בסרנאת - העיר בה נשא בודהא את דרשתו הראשונה לאחר שקיבל את ה"הארה".
אנו בסיום הטיול שהשאיר רושם עז, צבעים עזים של בגדי הסארי, ריחות של תבלינים, מאכלים חריפים, מקדשים יפים, הסטוריה מעניינית, עושר ועוני המתערבבים לסירוגין, אנשים מכניסי אורחים ונעימים, אין ספק שיש לנו טעם של עוד ורצון לשוב.
הטיול הבא יצא ב-30 לינואר ומספר המשתתפות לא יעלה על 20. למעוניינות להצטרף ולקבל פרטים על הטיול, שלחו מייל:
vmayer@netvision.net.il _________________________________________
הכותבת היא מלוות הקבוצה (טל. 2492988-052)
