קשה קצת לעקוב אחרי שירתו של אָלָגֶ'ם, קשה קצת לצוד אותה וכאילו צריך לארוב לה. זאת בשל היותה וירטואוזית, מקפצת, זורמת, לא פעם סוריאליסטית. קשה לעקוב אחריה משום שאתה מתחיל במקום מסוים ומוצא עצמך במקום אחר; מתחיל בגוון אחד ומוצא עצמך בגוון שונה; נכנס לספֵרה אחת ויוצא מאחרת מבלי שיהיה בידך הזמן לעבור ממֵמַד אחד לאחר, מה שהוא עושה כדבר המובן מאליו. התחושה היא שנפשו מטיילת, מדלגת ומרחפת באותו סוריאליזם נוזלי שמצוי בגופו, בלי עכבות ובלי שׁחוֹק הכבידה יכבול אותה למקום שבו הייתה מצויה ברגע החולף. כל זה מאפשר לו לראות ולחוש דברים שהוא רואה וחש לבדו.
