מִתְבּוֹנֶנֶת בִּסְתָיו חַיַּי
מַבִּיטָה בְּעוֹלָמִי
נֹכַח הַמַּרְאָה.
כְּמוֹ הַסְּתָיו הַמִּזְדַּחֵל
בִּגְנֵבָה
וְכוֹבֵשׁ אֶת מְקוֹמוֹ הָאָפֹר
לְאַט לְאַט בַּיְקוּם הַמּוּאָר,
נוֹגֵס מִמֶּנּוּ חֲתִיכָה אַחַר חֲתִיכָה
זְהוּבָה, אֲדֻמָּה...
עַד שֶׁמְּכַסֶּה בִּירִיעָתוֹ הַמֻּכְסֶפֶת
אֶת הַכֹּל,
כֵּן גַּם חַיַּי, נִפְנִים אֶל הַסְּתָיו
אַךְ הוּא שׁוֹנֶה וְנִבְדָּל.
אֲנִי צוֹבַעַת אֶת פָּנַי הָאֲפֹרִים
בֹּקֶר בֹּקֶר בִּקְפִידָה
בְּצִבְעֵי מִלְחֶמֶת הַחַיִּים,
וְנִצֶּבֶת נֹכַח הַזְּמַן
שֶׁהָעֵגֶל בּוֹ רוֹכֵב עַל הַזָּהָב
וּמְנַתֵּץ לוּחוֹת עֶרְכֵי קֶדֶם.
הַסְּתָיו שֶׁלִּי, מַמְצִיא לִי
אֹסֶף מַרְגָּלִיּוֹת,
הַמִּשְׁתַּקְּפוֹת בַּשְּׁלוּלִיּוֹת הָעֲכוּרוֹת
הַגּוֹמְעוֹת בִּשְׁקִיקָה אֶת קַדְרוּתָם
שֶׁל הַשָּׁמַיִם הַזְּעוּפִים הַטּוֹבְלִים בָּהֶן,
אֹסֶף פְּנִינִים,
הַמּוֹתִירוֹת אַחֲרֵיהֶן
סְתָיו פּוֹרֵחַ, יָרֹק וְרַעֲנָן
בְּנִיחוֹחַ קְלֶמַנְטִינוֹת עֲסִיסִיּוֹת
וְרַקָּפוֹת בַּיְשָׁנִיּוֹת
בִּשְׁלַל צְבָעִים...
זֶה סְתָיו חַיַּי.
