באופק אחר של שירי השבת

באופן די קבוע מוציאים אמנים שונים מעין אלבום מסכם לשלל השירים שהוציאו עם השנים. זה יהיה אלבום נושאי או עם מקבץ לא מוגדר מסך כל האלבומים. התוצאה לרוב היא בנאלית ואינה אלא לשם שיווק בלבד. בדיסק אין שום חידוש. אלו אותם השירים, אותו האמן ואותה המנגינה. אלו אותן הרצועות, רק בסדר אחר.

אבל לא כך אצל אהוד בנאי. אחרי שכתבתי כאן על צאת הספר הנפלא החדש שלו, הייתי מוכרח לשמוע את האלבום. אהוד, שאת שיריו אני מאוד אוהב, לא היה בנאלי כמו המתואר לעיל. ראשית, המנגינה הקלאסית המיוחדת והעיבודים. שנית, היה גם משהו אחר וזה קולו של בנאי, שהפך לאישי יותר בהתאם למוזיקה. והתוצאה פשוט נהדרת.

גם השירים שבחר אהוד היו בעיניי השלמה לספר שלו, שבו הוא רמז על כמה מהאירועים ועל כמה מהשירים. וכך מצאתי את עצמי מצד אחד נהנה מהשירים המוכרים, ומצד שני היה קצת מאכזב עבורי לגלות שלא כל השירים שאני אוהב נכנסו לאלבום (שני דיסקים). אני מדבר למשל על "מעשה בארבעה" המעניין במשמעותו. אבל זה בהחלט מובן, כי מגוון השירים גדול, וקשה לרצות את כולם.

הבחירה של אהוד ב"באופק אחר" כשיר הנושא מעניינת, כי היא בעיקר מביאה אל קדמת הבמה שיר נהדר שלא זכה למקום משלו בעבר. ומילה על העטיפה: כשראיתי מאחורה את המשולש והעיגול, ראיתי בכך עוד קריצה אל הנכתב בספר על הסמל ומשמעותו אצל בנאי. והיה בכך כדי לסמל עוד תו במסע אליו צועד בנאי.

המוזיקה החסידית מלאה באלבומים ובהם אמנים שונים שרים את שירי השבת. יש כל מיני סוגים וסגנונות, אבל הם מאוד דומים וחסרי מעוף מוזיקלי. הלחנים המוכרים לאותם המילים חוזרים לרוב שוב ושוב. לכן כשראיתי את האלבום "שלום עליכם" שמחתי למצוא שהוא אחר מכמה בחינות.

ראשית, המוזיקה ישראלית ויהודית ולא חסידית, ולכן קל להתחבר למילים וגם להבין אותן. שנית, לא היו רק לחנים מוכרים אלא גם חדשים לצד ישנים וכאלו שהולחנו בסגנונות שונים. גם המקור שהובא לאותן יצירות היה מעניין. ויש כמובן גם את הרכב השלישייה שהופך את התוצר למשהו מעניין הרבה יותר.

אחד-עשרה רצועות באלבום מתחלקות בין לחנים חסידיים עתיקים ללחנים מוכרים בני דורנו. למשל, "פרוקי תענך" - בלחן האדמו"ר ממודז'יץ, "מעין עולם הבא" - של חסידות ברסלב, "ריבון כל העולמים" על-פי נוסח של ויז'ניץ, "שלום עליכם", "בני היכלא" ושירים נוספים.

אגב, נראה שמקומה של הרצועה המיוחדת בסגנונה היותר קלאסי ("ריבון כל העולמים" על-פי נוסח של ויז'ניץ) היה צריך להיות מבחינת המיספור במקום אחר.

המוזיקה היהודית שונה מהמוזיקה החסידית, וזו שונה מבחינות אחרות. יש לציין שהחיבור אותו עשו באלבום הזה מבחינת בחירת השירים ומבחינת הסגנונות והעיבודים יצר תוצאה מעניינת שלא נקלעת לסגנון אחד ברור אלא הולכת לכיוונים אחרים, וזה בהחלט ניכר באופן שבו נוצר האלבום. לבסוף - התוצאה מעניינת ומיוחדת.