כשהתותחים רועמים כולנו מתייצבים מאחורי ההנהגה המדינית והצבאית של מדינת ישראל. אנו מחזקים את חיילי צה"ל שפועלים ללא לאות על-מנת לעצור את ירי הטילים המתמשך לעבר דרום הארץ ולהחזיר את כוח ההרתעה של מדינת ישראל. בצומת זו יש לשקול בכובד ראש האם כדאי להסתכן בפעולה קרקעית שעלולה לגרור אותנו לביצה טובענית של אלימות ומחיר דמים נורא, לצד הישגים צבאיים עמומים ושנויים במחלוקת. אך האם בזאת תמה מחויבותה של המנהיגות הפוליטית של מדינת ישראל?
להשקפתי, לא פחות משצריך לחסל את כל ארסנל הטילים והאיום של עזה, יש לפעול בנחישות כדי לחסל את המוטיבציה של הצד השני לפעול נגדנו. האמירה הזו לבטח תקפיץ רבים שאינם מצליחים לראות אופק מדיני ביחסינו עם שלטון חמאס ברצועה - אך זהו הכיוון שבו עלינו ללכת בסיומו של מעגל הלחימה הנוכחי.
יש לפעול בעזה בנחישות על-מנת להציב קו אדום לחמאס ולהסיר את האיום המתמשך על ערי הדרום - ובד בבד לפעול בנחישות לא פחותה בערוץ המדיני. יש לחפש כל קצה חוט על-מנת להגיע להבנות ולהידברות עם ראשי החמאס וליצור מציאות אחרת לשני העמים. ייתכן שמציאות זו לא תהיה בשלב ראשון מציאות של שלום כפי שאנו תופשים אותו. הוא עשוי להיות שלום קר, או מצב של דו-קיום נטול יחסים מדיניים - של מדינת ישראל לצד ישות פלשתינית בעזה.
גם בעניין הזה עלינו להיות יצירתיים ולהשתמש בחשיבה 'מחוץ לקופסה' לא רק בהמצאות טכנולוגיות מדהימות, כדוגמת כיפת ברזל, אלא למצות דרכים לא קונבנציונליות על-מנת להגיע להידברות עם הצד השני. הסכסוך עם חמאס ברצועה אינו גזירת-גורל. מנהיגים אמיצים משני הצדדים מסוגלים לשנות את המשוואה אם רק ניחנו באומץ לב וביכולת לראות קדימה ולחשוב מחוץ למנטרות המקובלות - שאף אחד בעזה אינו מעוניין לדבר איתנו.
חובתנו לעצמנו ולדור הבא למדינת ישראל קשרים ענפים על פני הגלובוס, קשרים גלויים וסמויים, פורמליים ושאינם פורמליים. בין חברינו מצויים כאלו המקיימים קשרים עם
אנשי מפתח והשפעה בצד השני, והם מסוגלים לתרום על-מנת להביא להידברות בדרכים הסמויות מן העין ומאפשרות מרחב תמרון. יש לחפש בנרות את הערוצים והקשרים הללו, ולהגיע לאנשים הנכונים מן העבר השני על-מנת למצוא פתרונות יצירתיים לסכסוך ולהתחיל ולשנות מציאות. דיפלומטיה אפקטיבית אינה מתקיימת בחדרים הגלויים ומול נציגי התקשורת, אלא במסדרונות האחוריים ובמקום הסמוי מן העין, ללא עין צופייה. שם הוא המקום לתחילת הדיאלוג המחודש שלנו עם שכנינו ברצועת עזה.
יש להשקיע מאמצים גדולים במציאת קשר אפקטיבי בצד השני ולא להסתתר מאחורי אמירות ש'אין מה לעשות', ש'אויבינו אינם מוכנים להכיר בקיומנו וממילא אין סיכוי לכל הסדר מדיני איתנו' וכדומה. תפישה מדינית כגון זו, המגובה בהיעדר עשייה דיפלומטית החותרת להידברות ויישוב הסכסוך - מנציחה את המצב הקיים לשנים רבות.
דווקא המשבר הנוכחי ותחושת האין מוצא (מלבד הפתרון הצבאי), עשויים להיות כר מתאים ומנוף לתחילת הידברות מדינית ממקום של עוצמה בצידנו - ומתוך נביטת הבנה והכרה בצד השני שסיבובי הדמים הם חסרי תוחלת. עלינו להמשיך ולחפש את מחט השלום בערימת השחת של השנאה. להתחיל לבנות גשר צר של אמון ולהרחיב אותו בהדרגה. זוהי חובתנו לעצמנו, ויותר מכך - לדור הבא.
