|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
אין ספק! בהצבעה על אישור הגירוש בכנסת שרון לא מצמץ. מעטים המנהיגים הניחנים ביכולת אי מצמוץ גבוה כל-כך. ומולו - מול שרון - מפלגה חולת מצמצת... מה רבו הממצמצים והממצמצות. ל(מצ)מצוינות של ממש הגיעה לימור לבנת שהצליחה למצמץ גם לנתניהו וגם לשרון.
ובכל זאת - לאחר שנרגענו במעט מן הפיאסקו הזה, הרשו לי לטעון שהממצמץ הגדול מכולם הוא בכל זאת, אריאל שרון.
כי הקרב הוא לא בין שרון לנתניהו. גם לא בין סילבן ללימור. בסופו של דבר הקרב אינו אישי אלא מהותי. הקרב הוא בין השמאל לימין, בין המחנה הלאומי למחנה השלום. הקרב הוא בין הנאמנים - לעמם, למולדתם, לזהותם, לתורתם, להסטוריה שלהם ולייעוד שלהם - לבין המבקשים להיפטר מכל זה. הקרב הוא בין תרבות של נאמנות לתרבות של התכחשות, בין תרבות של התחברות לתרבות של התנתקות.
ובהתמודדות המהותית הזו - על נשמת אפו של המחנה הלאומי - שרון קרס, ומאז הוא לא מפסיק למצמץ, לשמאל.
שרון מנהיג. אין שני לו בכשרון המנהיגות. ומשבחר לדבוק, וביתר שאת, בדרך ההינתקות והמוות של אוסלו, הוא מושך בכוח רב את הליכוד והמדינה כולה אל הטירוף הזה. דומה כאילו אפסה תקווה. מי יוכל על שילוב עוצמתי שכזה, מנהיג כוחני וברוטאלי מחד, הנתמך לחלוטין על-ידי התקשורת ומערכת המשפט. מה יואילו כל הזרמים התת קרקעיים הנאמנים בליכוד. מה יואילו עוזי לנדאו, מיכי רצון, המייסדים ושאר הקבוצות הנאמנות. מה יואיל רצונו הטבעי של המחנה הלאומי לדבוק בעצמו ובערכיו מול בולדוזר שכזה, האוחז במוסרות המחנה הלאומי, וכל מעשה נבלה שלו מקבל מיד את תשואות התקשורת, את הכשר הבג"ץ, ואת שיתוף הפעולה של הגנרלים.
אולם חשוב לזכור שמי שמצמץ באמת היה שרון. עיניו של הליכוד האמיתי נותרו פקוחות. מאז ההצבעה ההסטורית במרכז הליכוד (הקודם) נגד מדינה פלשתינית, המשך ההתנגדות הגוברת והולכת בתוך המפלגה, ועד גולת הכותרת - הלו היא משאל המתפקדים, התברר מעל לכל ספק שזרמי העומק בתנועה הלאומית נותרו נאמנים.
בל נשכח, כשנכנסה חטיבת מנהיגות יהודית לליכוד - היה המצב קשה פי כמה. לאחר ניצחון שרון בבחירות היינו כמעט בודדים במערכה הפנימית מולו. אך עוגן הנאמנות הבלתי מתפשרת, שיצרנו במפלגת השלטון, שימש בהמשך את רוב הליכוד הנאמן. בתוך שנתיים מצא עצמו שרון נוחל תבוסה אחר תבוסה במפלגתו פנימה. להצבעה בכנסת הגיע שרון למעשה כמנהיג השמאל, לא כמנהיג הליכוד.
רפיסות שרי הליכוד (למעט לנדאו) והמפד"ל החזירה באחת את אחיזתו של שרון במפלגה. אנו צפויים שוב לתקופה קשה שבה שרון שולט בליכוד.
מעולם לא ציפינו מן הפוליטיקאים הקטנים למשהו אחר ממה שראינו באותה הצבעת נגד/בעד מגוחכת. את כל זאת לקחנו בחשבון כשנכנסנו לליכוד, על אף שהמאזן הכולל בשנתיים האחרונות מוצלח הרבה יותר מזה שציפינו לו. מה שקושר אותנו לליכוד הוא לא ניצחון או תבוסה טקטיים, הקשר הוא אותם זרמי עומק בריאים ומהותיים במפלגה. להצבעה של נתניהו אין שום חשיבות. גם לא לניצחון או להפסד הזמני של שרון. מה שיקבע בסופו של דבר הוא רוחו של המחנה הלאומי - החיבור הקיים של רוב חברי הליכוד לערכי האומה.
וכאן תפקידה הראשון במעלה של חטיבת מנהיגות יהודית בליכוד. אין ספק שקבוצתנו מעוררת את אותם כוחות חיוביים ונותנת להם משענת ועידוד. אין ספק שללא מנהיגות יהודית היו אותם זרמי עומק נותרים במעמקים... ודווקא עכשיו - מול דורסנותו של שרון, כשאצל רבים אחרים אוחז פיק ברכיים, דווקא עכשיו זקוק עם ישראל יותר מכל - לחטיבת מנהיגות יהודית בליכוד. בע"ה - גם הפעם יאבד בסופו של דבר שרון את אחיזתו במפלגה, וימצא עצמו בנקודה נמוכה עוד יותר מבעבר. לעומתו - מנהיגות יהודית, תצא מחוזקת כמי שלא נסוגה בשעת משבר.
כבר הוכח שרק בתוך מפלגת השלטון של המחנה הלאומי תיתכן אופוזיציה אמיתית לשרון, ורק משם תצמח האלטרנטיבה. אנחנו נהיה שם - אסור לנו להרפות, אין כיום לעם ישראל אלטרנטיבה אחרת להנהגה, ולנו אסור למצמץ!
|
| תאריך:
|
02/11/2004
|
|
|
עודכן:
|
02/11/2004
|
|
משה פייגלין
|
|
ביום שישי האחרון כתב הפרשן עופר שלח בטור שלו בעיתון ידיעות אחרונות כי אחרי עידן ערפאת כל התירוצים למה אין תהליך שלום, ואחרים כגון הניפוח הנמשך גם במסווה הקיצוצים של המגזר הציבורי והצבאי ייעלמו באחת, כמו בלון שאיבד בבת אחת את האוויר שלו. כל הרציונל של המערכת השלטונית, של 'נשב ולא נעשה', מבוסס לדעתו כבר מזה עשר שנים על תירוץ אחד: ערפאת.
|
|
|
|
|
בשעת כתיבת שורות אלה, עדיין לא ברור מתי יגיע הקץ לקריירה הפוליטית-מנהיגותית של ראש כנופיות מרצחים, שידיו הרועדות מגואלות בדם יהודי בארץ ובחו"ל. אבל למעשה הגסיסה שלו החלה כבר מזמן - ולא רק פוליטית. אמנם, הוא הצליח בעבר להפתיע את כולם חדשות לבקרים, גם בכך שניצל מהתנקשויות, מחיילי צה"ל במבצע "סמוע" - בבירות לפי הנחייה מגבוה, מתאונת מטוס באפריקה וגם ממחלות למיניהן.
|
|
|
|
|
על אריאל שרון אפשר לומר הכל, אבל דבר אחד בטוח: הוא מעולם לא לחץ את ידיו של ערפאת. מהתחייבות זו שלו לא זז, אף כי עומרי בנו ביקר כמה פעמים במוקטעה וניהל שם מטעמו שיחות עם ה"ראיס". ראש הממשלה מנהל דו-שיח צבאי ארוך שנים, דרך כוונות רובים, עם ערפאת. והוא, ראש הממשלה, האחראי להסגר הממושך של ראש אש"ף במוקטעה.
|
|
|
|
|
אחת מפעולות החקיקה הראשונות, של הממשלה הראשונה שתפקדה במדינת ישראל עם הקמתה, הייתה ביטול גזירות ה"ספר הלבן" הידוע לשמצה, שבין היתר אסר על יהודים לקנות קרקעות ולהתיישב במקומות רבים בשטחי ארץ ישראל. 56 שנים לאחר מכן הודיעה ממשלת ישראל, המורכבת בעיקרה מנציגי הליכוד, על כוונתה ליזום חוקים ששוב ימנעו מיהודים לקנות קרקע ולהתיישב בחלקים מארץ ישראל; וכן לגרש מבתיהם אלפי יהודים הגרים, ביוזמת ממשלות ישראל, בחבל קטיף מזה כשלושים שנה. זהו שבר אידיאולוגי קולוסלי של תנועה פוליטית, שמקימיה המקוריים היו מפקדי האצ"ל!
|
|
|
|
|
התקשורת הישראלית סיקרה בהרחבה מרובה את נאומו של הרמטכ"ל, משה (בוגי) יעלון, בטקס סיום קורס קציני יבשה שנערך בבה"ד 1, בתאריך 28 לאוקטובר 2004. הסיפור המרכזי שתפס את עין התקשורת בעניין זה, היה התייחסותו של הרמטכ"ל למפקד הפלוגה מגבעתי החשוד בפרשת "וידוא ההריגה" בילדה אימאן אל-המס מרפיח בתחילת החודש שעבר.
|
|
|
|
|
