"מנהיג כריזמטי שבונה אומה, מנהיג ברמה של בן גוריון וג'ורג' וושינגטון" - על מי נאמר? מתי? ועל-ידי מי?
לא להאמין - את זה אמר אב שכול, יהודי-ישראלי, יצחק פרנקנטל שמו, שבנו, אריה צבי, נחטף ונרצח על ידי חמא"ס בשנת ב-1994, על "ידידו" יאסר ערפאת.
את הדברים הללו העתקתי מתוך מאמרו, "ערפאת, אני מאחל לך רפואה שלמה", שפורסם בשלושים באוקטובר 2004 ב"ידיעות אחרונות".
ואפילו אני, שחף מכל שמץ הערכה לדוד בן-גוריון (אף כי יודע, כי בלעדיו לא היו חבריו ויריביו מכריזים על מדינה), וגם מכיר היטב את כל משוגות השמאל הישראלי, קפצתי מעורי כיוון שנפגעתי.
ג'ורג' וושינגטון גדול באלפי מספרים על היו"ר המושחת של רשות הטרור והגניבה הפלשתינאית. וושינגטון היה אדם ישר-דרך, חייל טוב ואמיץ, מפקד גדול ועוד. בקיצור - כל מה שערפאת אינו, וגם לא יהיה בגלגולו העשירי.
איני מייחל למותו של יאסר ערפאת, כיוון שאיני יודע מה יועיל לנו ולמדינת ישראל מותו, ואף אחד (כולל לא המתחזים לחוזים מאנשי אמ"ן ושב"כ) אינו יודע מה יהיה ביום אחרי שאבו עמאר יפגוש את בוראו. אני מקווה, שריבונו של עולם יחכה לו עם 72 וירג'יניאנים חסונים (כמו וושינגטון. באנגלית - זה משחק מלים יפה), שיגמלו לו על כל רשעתו.
אני מפקפק במקצת בכל המידע, המועבר אלינו מ"יודעי-דבר". אכלנו מכפיהם כבר הרבה מאוד "לוקשים", והם לא יפסיקו להזיננו בחומר המתועב הזה. עובדה - גם המחדל במלחמת יום הכיפורים לא עצר אותם. בקיצור, עד שלא אראה בקבורתו, ואני מקווה, שאכן היא תימנע בירושלים (למרות שאיני סומך על חוסנה של ממשלת שרון למנוע זאת. עיינו בערך פייסל חוסיני) - לא אאמין.
אני משער, שעם מותו של יאסר, פרנקנטל יתיישר מיד לפי צלילי החליל של יורשי ערפאת במוקטעה. זה לא עניין של אמונה, אלא של עבדות נרצעת - של המוח ושל הנפש - שבמסגרתה פרנקנטל משתמש לרעה בזכרו של בנו, ופורט ללא הרף על היותו אב שכול.
קשה להתווכח עם אב שכול, אך פרנקנטל חצה כבר מזמן את כל הקווים, ומשתף את עצמו בתעמולת האויב. מאמרו ב"ידיעות אחרונות" לרגל מחלת "ידידו" הנערץ הנה עוד הזדמנות-פז עבורו, שבה הוא מנסה לפגוע בנחישות העם היושב בציון על מנת לקדם את ענייניהם של "ידידיו" ואת תעמולתם.
מערכת "ידיעות אחרונות" אף הגדילה לעשות, כדי להשפיע על קוראיה, וצירפה למאמר של פרנקנטל את תמונת בנו המנוח.
פרנקנטל אינו יחיד, אך הוא בולט גם בקרב חוצי הקווים מהשמאל - גם מפני שהנו דתי וגם מפני שאין לו גבולות בהזדהותו עם המחבלים.
בפסיכופתולוגיה ידוע הערך, "תסמונת שטוקהולם" - הזדהות של קרבן אלימות עם מי שהסב לו את אסונו (בסלנג המקצועי - המקרבן). הרבה מאוד חטופים, בני-ערובה ואסירים משוחררים גילו במהלך שביים, ובעיקר לאחריו הזדהות עם שוביהם. הבולטת בהם הייתה פטי הרסט, נכדת המיליארדר ואיל העיתונות האמריקני, שנחטפה בקליפורניה בתחילת שנות השבעים, והפכה לחברה פעילה בכנופיית חוטפיה השודדים מארגון SLA.
