בית הדין הארצי לעבודה קבע בשבוע שעבר (16.8.05) כי מורה מרשת נשי אמי"ת אינה זכאית לתוספת פיצויי פיטורים מעבר להפרשות העומדות לזכותה במבטחים.
עדינה ביליג, מורה ברשת אמי"ת, ערערה לבית הדין הארצי לעבודה על פסק הדין שניתן לעניינה בבית הדין לעבודה בירושלים. ביליג תבעה את רשת אמי"ת בטענה שהיא זכאית לקבל תוספת פיצויי פיטורים מעבר לקרן המבטחים אליה הופרשו כספים במהלך שנות עבודתה ברשת. בית הדין האזורי דחה את תביעתה וקבע כי בהתאם לצו ההרחבה הנוגע לעובדי הוראה, במקרה של עובד חינוך הפרשות לקופת תגמולים הינן כפיצויי פיטורים.
ביליג ערערה על פסק דין זה בטענה כי ההפרשות שנעשו לזכותה הופרשו לקרן פנסיה ולא לקופת תגמולים וכי צו ההרחבה משנת 1966 אינו תקף. לטענתה, יש להתייחס למקרה בהתאם לחוק פיצויי פיטורים, על פיו תשלום לקופת תגמולים, לקרן פנסיה וכו', לא יבוא במקום פיצויי פיטורים.
רשת אמי"ת, שיוצגה על-ידי עו"ד אסף שחם ממשרד יגאל ארנון ושות', טענה מנגד כי הסכום שנצבר לטובת ביליג במבטחים, עולה על סכום פיצויי הפיטורים לו היא זכאית על-פי חוק ומתוך כך, הרי שהיא יצאה ידי חובת תשלום פיצויי פיטורים במקרה זה.
ביליג הוסיפה וטענה לאפליה ביחס לעמיתים אחרים במבטחים, שכן מקובל להפריש 17.5% מגובה השכר למבטחים כאשר 5.5% מתוכם הן הפרשות העובד. כתוצאה מכך, במקרה שעובד מפוטר, על המעסיק לשלם השלמת פיצויי פיטורים בשיעור של 2.3%. ההסדר של עובדי הוראה שונה בכך שהפרשת העובד עומדת על 4% בלבד ואילו המעביד אינו משלים את 2.3% הנוספים.
הרכב בית הדין בראשות הנשיא סטיב אדלר, לא קיבל את טענת האפליה והסביר כי מדובר כאן בהסדר שונה אשר על-פיו במהלך שנות העבודה זוכים עובדי ההוראה ליתרונות העולים על הזכות לקבל השלמה של 2.3% תוספת לפיצויים עם סיום העבודה. לאור זאת החליט בית הדין הארצי לעבודה לדחות את הערעור.
(עע 458/03)
