התחיל בזה ערוץ 10, כשלפני כמה חודשים העלה תשדירים מוטים בהם תקף את ראש ה
ממשלה על מצבו הפיננסי העגום של הערוץ. עכשיו הוא ממשיך את זה בתשדירים על סתימת פיות כביכול, תוך שהוא מציג לצופיו את בכירי שדריו נאלמים. למקצתם, שקרנים מדופלמים, השתיקה ראויה, אבל על כך אולי ארחיב בהזדמנות אחרת.
השבוע הצטרף למקהלה ערוץ 2. בתשדירים המבשרים על קיצוץ בכמה משידורי החדשות (אח, קצת שקט), הם מאשימים את מה שהם מכנים "מדיניות הממשלה". אבל מאחורי מושג אמורפי זה מסתתר מי אם לא מאשר
בנימין נתניהו, שנוא נפשה של התקשורת הישראלית.
את חלק מהשנאה נגדו הוא קנה בצדק. אך מכאן ועד חבטות האמוק בו, שמנהלת מעצמת התקשורת, על מדיניות די בסדר סך הכל, הדרך ארוכה. מאחורי ההשתלחות עומדת שנאה צרופה למנהיג. אבל גם על כך כתבו אחרים בהרחבה, לא פחות טוב ממני.
מה שלי חורה הוא הריח החריף של תעמולת בחירות שנודף מהתשדירים של ערוץ 10 וערוץ 2 נגד הממשלה, לא סתם ריח - צחנה של ריקבון. האם מישהו שם מנסה להדיח ראש ממשלה מכהן בדרך לא דמוקרטית?
אז נכון שיש משבר בשוק הפרסום, ונכון שהכנסות הענק של הערוצים המסחריים (כן-כן, מסחריים) קטנו. לתלות את הכישלון הכלכלי שלך בממשלה שתומכת בך בתשדירים מלשכת הפרסום הממשלתית, ומעניקה לך פטורים והנחות שונות למרות שמיום ליום אתה מוריד את רף המוסר והערכים בתוכניות זולות, זו כפיות טובה.
אם יש ביקורת אז בדמוקרטיה כמו בדמוקרטיה - היא צריכה להישמע מול המחוקק ולא על מסכי הטלוויזיה כמה שבועות לפני הבחירות. בערוצים המסחריים יודעים היטב שהעלאת הנושא לסדר היום התקשורתי תשחק לידיהן של מפלגות השמאל, ואף על-פי כן אינם כובשים את יצרם וממתינים עד אחרי הבחירות.
ההשתוללות של אנשי מדורת השבט על המרקע תוך ניסיון לאחז את עיניהם של הצופים, מתפשטת ושורפת כל חלקה טובה. "כלב השמירה של הדמוקרטיה" (כפי שהתקשורת מכנה את עצמה) הופך אותה למרמס. ברגע האמת המסכות מוסרות ומגלות את מה שידענו שנים - התקשורת הישראלית היא לא יותר מאשר כלב השמירה של עצמה ושל מלחכי פינכתה. לא נותר בה פירור של יושרה, ולא בדל של אתיקה עיתונאית. למעט בודדים העושים מלאכתם נאמנה, רובה מטעם ולמען.
עם היד על השאלטר, היא פוגעת בבטן הרכה של השידור במטרה לפגוע בציבור ולא חותכת בשומנים העודפים - קרי: משכורות העתק של הטאלנטים.
