ביטוי מוחשי נוסף לכך הייתה ההחלטה לסגור את תיק החקירה העיקרי נגד שר החוץ לשעבר אביגדור ליברמן, שקיבל משלאף לאורך שנים, על-פי טיוטת כתב האישום שהוגש נגדו, סכומי כסף בסך מיליוני דולרים שהועברו לחשבונות בנק סמויים. אחד הנימוקים לסגירת התיק נגד ליברמן היה סירובו של שלאף להיחקר בפרשה זו ולמסור עדות נגד ליברמן. גם מצבו הרפואי חסר התקווה של שרון האב שימש גורם מאיץ לסגירת התיק שבו הוא היה בשלב הראשון החשוד העיקרי.

בשבועות האחרונים הגיעו איתותים עקשנים מהפרקליטות על הכוונה לסגור את תיק החקירה נגד בניו של שרון, גלעד ועמרי. הנימוק שניתן להחלטה המתגבשת בפרקליטות הוא "היעדר ראיות" לקבלת השוחד משלאף, שסירב להסגיר את בניו של שרון ולהפליל את עצמו. הראיות החותכות נגד המשפחה המשוחדת סדרתית התנדפו בנסיבות תמוהות.

היועץ המשפטי לממשלה לשעבר מני מזוז, הודיע ערב פרישתו על כוונתו להגיש כתב אישום בפרשה זו, אך נמנע משום מה מלעשות זאת. מזוז ספג בראשית כהונתו ביקורת נוקבת ממשפטנים בכירים במדינה, בעקבות החלטתו ההזויה לסגור את תיק החקירה נגד שרון ובנו גלעד שרון בפרשת "האי היווני".

פרט מאלף: מפרשת השוחד באי היווני נחלצו במפתיע גם אולמרט וליברמן, ששניהם היו מחוברים הרמטית אל איש העסקים דוד אפל. אפל, היזם של "האי היווני", שהינו בעל קופת-שרצים של מתן שוחד לאישי ציבור.

אפל החל לרצות באחרונה עונש מאסר בגין מתן שוחד בפרשות אחרות וקונן על כך שהפרקליטות "תפרה לו תיק". לפחות במקרה זה הפרקליטות פעלה בנחישות לאורך תקופה ממושכת שבה הצליח אפל הצלופח לחמוק מידי גופי אכיפת החוק אך בסופו של דבר הוא הורשע.

אפל אינו הסנונית שמבשרת את בואו של האביב המשפטי. נהפוך הוא: אנו מודעים היטב לכך שהיועץ המשפטי לממשלה הנוכחי, יהודה וינשטיין, הוא האיש הלא נכון במקום הלא נכון בזמן הנכון.

וינשטיין התמנה לתפקידו בעיתוי גורלי, שבו מערכת המשפט מחויבת להילחם מלחמת חורמה למיגור השחיתות השלטונית שהגיעה לממדים מפלצתיים, אך במקום זאת הוא הפך את שלטון החוק לצחוק. היועץ המשפטי לממשלה הנוכחי, שכיהן בעבר לאורך שנים כסניגור פלילי מוערך, ממשיך לסנגר גם בתפקידו הנוכחי על עבריינים פוליטיים כבדים שהשחיתו כמעט את כל החלקות הטובות במדינה. על רשימה זו נמנים, בין השאר, למרבה הבושה, ראשי ממשלות לשעבר, שרים בהווה ובעבר, ראשי ערים ועובדי ציבור בכירים.

קשה להניח שוינשטיין ישנה את סגנון פעילותו הרופס. כל הסימנים מעידים על כך שעד תום תקופת כהונתו בעוד למעלה משנתיים, אנו צפויים לסגירת תיקיהם של אישי ציבור אחרים.

גם הפניות לבג"ץ נגד ההחלטות התמוהות של וינשטיין, לא מסייעות. בג"ץ אינו נוטה להתערב, ברוב המכריע של המקרים, בהכרעותיו של היועץ המשפטי לממשלה, ומעדיף בימים טרופים ומטורפים השוררים במערכת המשפט להטיל הוצאות כבדות על עותרים ציבוריים מסוגה של תנועת אומ"ץ. (תנועת אומ"ץ נאלצה באחרונה לשלם הוצאות בסך 15 אלף שקלים אחרי שנדחתה עתירה לבג"ץ בדרישה לחייב את היועץ המשפטי לממשלה להורות למשטרה לחקור את המעורבים בפרשת הרפז. גם בפרשה זו הוכיח וינשטיין את אפסותו).

פרקליט המדינה משה לדור, שהוכיח בשנות כהונתו הראשונות אומץ-לב וזקיפות-קומה, נחלש בחודשים האחרונים, למרבה הצער, ואינו נכנס לעימותים עם וינשטיין גם במקרים שהוא חולק על הכרעותיו באורח עקרוני.

מאז שלדור הפסיד בעימות משפטי פרטי מול אולמרט בעניין הוצאת לשון הרע ובמקביל זכה לקיתונות של שופכין אחרי הזיכוי המפוקפק של אולמרט, הוא משתמש בשיניים תותבות.

אחד המשתלחים בלדור היה העיתונאי הצבוע אמנון דנקנר, חסידו השוטה של אולמרט, שהציע ללדור לשלוח יד בנפשו. יש כאלה שהציעו לדנקנר לעשות מעשה דומה.

אומ"ץ ניהלה במרוצת השנים מאבק משפטי וציבורי עיקש לחשוף את מעלליה של משפחת שרון המושחתת והתמקדה בעיקר בתיק השוחד של הקולחוזים המדומים.

המשטרה התמקדה בחקירתה בשאלה אם שני בניו של שרון סייעו בעצה אחת עם אביהם, בתקופה שבה כיהן כראש הממשלה, לפיתוח עסקיו של שלאף בישראל ובאזור. החקירה נתקלה בקשיים אובייקטיביים בגלל שתיקתו של החשוד העיקרי, גלעד שרון, והיעדר שיתוף פעולה של שלאף, לרבות ניסיון להפעיל אוניית קזינו באילת.

גלעד שרון, כדרכו, שמר על שתיקה מוחלטת בחקירה וגם אחיו עמרי לא התנדב למסור מידע שעלול היה להפליל את אחיו ואותו, ולחשוף את הקשרים הסמויים הסיבוביים שטווה אביהם בשעה שכיהן בתפקידים מיניסטריאליים כדי לקבל מאילי הון זרים כספים בהיקף גדול תוך כדי טשטוש העקבות.

אומ"ץ ניסתה לגייס ראיות כאשר פנתה בשעתו למבקר המדינה והעבירה לו מידע מהימן, שעל פיו הבן עמרי שרון פנה באותה עת לאלוף גבי אשכנזי, שכיהן אז כסגן הרמטכ"ל, בבקשה שצה"ל יעניק את ההיתרים והאבטחה הדרושים לעגינת אוניית הקזינו של שלאף באילת.

אומ"ץ טענה שפרט זה ופרטים נוספים הקשורים בסיוע שהוגש לשלאף על-ידי לשכת ראש הממשלה שרון גם לגבי הקזינו ביריחו המצוי בבעלותו של שלאף, חייבו בדיקה לעומק. בהקשר לכך ביקשה אומ"ץ להדגיש את העובדה שמנהל לשכתו של שרון לשעבר, עו"ד דובי ויסגלס, שימש קודם לכן כפרקליטו הפרטי של שלאף על כל המשתמע מכך. אומ"ץ ביקשה לבדוק עובדות אלה ואחרות לפני קבלת ההכרעה הסופית בתיק. היינו מודעים היטב לכך שהתיק איבד חלק מערכו אחרי ששמו של האב הושמט מרשימת הנחקרים מסיבות מובנות.

בשלב מאוחר יותר קיבלנו מידע מקצין משטרה בכיר לשעבר, שהיה מעורב מאוד בתיק החקירה, שגילה לנו שלמרות שהחקירה המשטרתית הסתיימה וכוללת המלצה להעמיד את בניו של שרון לדין בגין קבלת שוחד, גורמים מסוימים בצמרת המשטרה פועלים כדי לעכב את העברת התיק לפרקליטות. בעקבות זאת פנינו לראש אגף החקירות של המשטרה, ניצב יואב סגלוביץ', וביקשנו לקבל הבהרות למידע מאלף זה, אך לא זכינו לשיתוף פעולה מסיבות שלא קשה לנחשן.

כעבור זמן מה הועבר התיק לפרקליטות עם המלצה להעמיד לדין את גלעד ועמרי שרון, אבל מוקדם היה עדיין לברך על המוגמר. היינו מודעים היטב לכך שהתחנה האחרונה לקבלת ההכרעה אחרי בחינת הראיות על-ידי הפרקליטות, הוא היועץ המשפטי לממשלה, שתפקודו הבעייתי גורם למורת רוח גלויה בקהילה המשפטית ומוליד אנחות רווחה בקרב אישי הציבור הבכירים שסרחו.

חקירת המשטרה בפרשת השוחד המוזרה של הקולחוזים נמשכה גם אחרי האירוע הרפואי הטראגי שאירע לשרון האב. כאשר החשוד הבלעדי הוא הבן הצעיר גלעד, אך גם לבן הבכור עמרי הייתה, כאמור, מעורבות מאחורי הקלעים.

אחרי שהתיק הגיע לפרקליטות הוא נתקע בה למשך תקופה ממושכת מאוד בנסיבות תמוהות המחייבות בדיקה. רק לחצים גוברים ובלתי פוסקים של אומ"ץ חייבו את היועץ המשפטי לקבל את ההכרעה התמוהה בתיק זה.

למרבה הבושה, בניו של שרון לא נמנעו מלעשות שימוש ציני במצבו של אביהם המאושפז מזה למעלה מחמש שנים במצב של חוסר הכרה במחלקה לשיקום נשימתי בבית החולים שיבא. מחלקה זו היא אחת מהמחלקות העמוסות ביותר בבית החולים, שבה עוברים חולים שחיו תחת מכונת הנשמה, שיקום נשימתי שנמשך כשלושה חודשים ומועברים לאחר מכן לבתיהם או למוסד על-פי מצבם הבריאותי ורצונן של משפחותיהם. במחלקה יש 18 מיטות בלבד, שכולן תמיד תפוסות. התור לאשפוז ארוך וההמתנה ממושכת.

לפני כמה חודשים הודיע גלעד שרון בראיון נדיר בתקשורת על החלטתו להחזיר לאלתר את אביו ראש הממשלה אריאל שרון לחוות השקמים, בתקווה שהאווירה הסביבתית תסייע לו. בנו הקטן של שרון הכריז באותו ראיון: "אבי לא נראה חסר ישע בכלל. יש לו צבע טוב ובריא בלחיים".

מי שהשלה את עצמו שגלעד שרון הערמומי השקט יקיים את הבטחתו, לא מכיר את המניפולציות של גלעד שרון ושל אחיו הבכור עמרי, שגם הוא "תכשיט" גדול. אשפוזו הממושך של שרון במחלקה זו בניגוד לנהלים, שכרוך גם בתפיסת שני חדרים ובעבר גם יותר, כאשר גלעד שרון השתמש באחד החדרים כמשרד פרטי שלו (ההכחשות שהשמיע לא עמדו במבחן המציאות). בשטח לא היו בכלל סימנים שיש כוונה לפנות את שרון לחוות השקמים המשפחתית. על-פי מידע מוסמך שריכזתי ממקורות יודעי-דבר במשרד הבריאות, המדווח על כל צעד משמעותי מעין זה, לא הייתה עד כה פנייה חדשה של משפחת שרון בעניין זה ואין כל הערכות מתי ואם בכלל יש כוונה לפנות את שרון מבית החולים.

אי-אפשר היה לא להיזכר שלפני למעלה משנה הודיע כבר גלעד שרון באורח פומבי על הכוונה להעביר את אביו לחווה, לאחר שהוא ואחיו עמרי הגיעו למסקנה שהאווירה הביתית עשויה לשפר את מצבו. שרון ג'וניור אמר אז שאביו מניע מדי פעם איברים בגופו ומושב על כיסא, וכי אין לו ספק שהוא חש מדי פעם את המתרחש סביבו ואולי אף קולט מוזיקה המושמעת בחדר.

זמן קצר לאחר מכן אורגן מבצע חשאי רב-היקף של העברתו של שרון לסופשבוע מבית החולים לחווה, שהיה כרוך בלוגיסטיקה של אבטחה כבדה וליווי של צוות וציוד רפואי צמוד. כעבור יומיים הוחזר שרון במבצע שני לבית החולים ומאז לא חזרה המשפחה על יוזמתה המדומה להחזירו הביתה לחווה.

אומ"ץ נחשפה לראשונה לנושא זה לפני שלוש שנים, כאשר נודע לנו שהנהלת בית החולים פנתה לשני הבנים עמרי וגלעד, וביקשה מהם לעשות הכנות לפנות את אביהם, מאחר שאין מקום להעניק לו במסגרת המחלקה העמוסה שירותים רפואיים מיוחדים מעבר למה שהוא יכול לקבל בחווה או במוסד. משפחת שרון לא קיבלה עליה את הדין ופעלה בדרכים שונות ובלתי מקובלות כדי להפעיל לחצים שונים על בית החולים. לחצים אלה כללו, בין השאר, פנייה אל תורמים זרים של בית החולים, שהודיעו במפתיע כי יפסיקו לתרום אם יפונה שרון.

במהלך בדיקתנו התבררו לנו כמה עובדות פיננסיות מאלפות:

• המדינה מימנה במשך חמש שנים את הטיפול הרפואי בשרון, ועל כך אין אולי עוררין (הסדר זה הופסק בשנה הנוכחית ועתה מחויבת המשפחה לשאת בחלק מההוצאות הרפואיות).

• בעת ובעונה אחת הייתה הקצבה שנתית בסך 1.4 מיליון שקלים, ששימשו ברובם לצרכי מימון שכרו של נהגו של שרון ומזכירה שאמורה הייתה לטפל בארכיון אילו ראש הממשלה לשעבר היה מתפקד.

הודות לפעילות אומ"ץ, חדל נהגו לשעבר של שרון להשתכר שכר סרק ולנסוע במכונית השרד הממשלתית למטרותיו הפרטיות. הנהג והמכונית הממשלתית הועברו למאגר הרכב הממשלתי. לעומת זאת, נותר פתוח נושא המזכירה המיותרת. במקביל הוברר לנו ששני בניו של שרון זוכים לשתי גמלאות ממלכתיות נדיבות ביותר, המסתכמות בקרוב ל-90 אלף שקלים בחודש, בגין התפקידים הממלכתיים שאביהם מילא בעבר בשירות המדינה, שהם זכאים להן מכוח החוק כל עוד אביהם בחיים. אפילו אלה שהתקשו להבין עד כה במה מדובר, החלו להבין ולהפנים.

מדוע הודיע בשעתו גלעד שרון באורח חגיגי על החלטה סופית של המשפחה להחזירו לחווה?

יש לי שלושה הסברים לעיתוי של המהלך הציני:

א. זמן קצר קודם לכן יצא לאור ספרו של שרון ג'וניור: "שרון - חייו של מנהיג" ובמסגרת המסע היחצ"ני למכירת הספר הוא נזקק לרעש תקשורתי כמקובל במקומותינו. הסיפור האנושי על אביו שכיב מרע שמתאושש, כביכול, מדי פעם, יכול היה בהחלט להביא למכירת עוד כמה מאות עותקים של הספר.

ב. הפרסום בעל הגוון המשפחתי היה עשוי לקדם את תוכניתו של גלעד שרון להשתלב בחיים הפוליטיים במסגרת קדימה, בתקופה שהמפלגה עדיין לא הייתה בתהליך התרסקות והתפוררות. שרון ג'וניור ביקש לשמש שחקן חיזוק בנבחרת של המפלגה שלא קיימת.

ג. גלעד שרון ביקש לאותת לפרקליט המדינה וליועץ המשפטי לממשלה שהמשך הטיפול הרפואי באביו יהיה מוטל בקרוב על כתפיו בחווה משפחתית שהוא מתגורר בה. המשמעות הצינית הינה שמי שיביא לשלילת חירותו באמצעות הגשת כתב אישום בפרשת הקולחוזים, עלול להזיק במישרין לבריאותו של ראש הממשלה לשעבר.

אני רוצה להאמין שהתנהלותם של גופי אכיפת החוק בתיק זה לא הושפעה מהמניפולציות של גלעד שרון הטובל ושרצי שוחד בידו.

כדי ללמוד על אופיים הנבזי של בניו של שרון כדאי לציין כי לפני למעלה משנה קבעה ועדת הכספים של הכנסת בתום תקופת האשפוז הממושכת של שרון במחלקה לשיקום נשימתי, כי דמי הטיפול הרפואי השנתי בשרון יסתכמו ב 1.5 מיליון שקל שמחציתם יכוסו על-ידי המדינה ומחציתם על-ידי המשפחה.

המדינה עמדה עד כה בהתחייבותה, אבל בניו של שרון עתירי הממון מתחמקים מלשלם את המחצית השנייה של הסכום ועד כה לא נמצאה דרך לאכוף עליהם לעשות זאת.

לפני זמן קצר נקטה אומ"ץ ביוזמה נוספת כאשר פנתה אל פרופ' זאב רוטשטיין, מנכ"ל בית החולים שיבא. בין היתר כתבנו לו: "במקום שיימשך תהליך העברתו של שרון לחווה המשפחתית כפי שסוכם בשעתו ירד הנושא בינתיים מכל סדר היום ובניו של שרון מתעקשים שיישאר בבית החולים מסיבות השמורות עימם. מאחר שהמשך שהותו של שרון בבית החולים מונע קבלת חולים הנזקקים לטיפול רפואי דחוף, אנו מבקשים לדעת מה בדעת בית החולים לעשות כדי להביא את הנושא הרגיש לפתרון סביר".

תשובתו של פרופ' רוטשטיין הייתה קצרה וחד-משמעית: "בית החולים ימשיך לטפל במר שרון במתכונת הנוכחית כל עוד יהיה צורך בטיפול ולא תמצא אופציה טיפולית מחוץ לבית החולים המקובלת על משפחת שרון. בהחלט מדובר בנסיבות חריגות ורגישות כיוון שמדובר בראש ממשלת ישראל".

ישפוט הציבור!