קרקס הפרעושים

עד המאה ה-19 היו באירופה קרקסים נודדים, בהם הפגינו פרעושים יכולות מרשימות בתחרויות ריצה וניתור. יש להניח שלא כל פרעוש נבחר לקרקס, כי הרי לא כל מועמד ש"רץ", גם נבחר.

כדאי להכיר אותם חרקים - קטנים מג'וקים ומגעילים רק קצת פחות מהם (כן, על טעם וריח...). יש לפרעושים מבנה גוף ואביזרים מיוחדים המאפשרים להם לעשות צחוק מכוח הכובד, לפחות לכאורה, כי פרעוש מסוגל להימצא בכל מקום שמתחשק לו, על-ידי קפיצות מדהימות, למשל מכלב לכלב או מחתול לחתול, כך שמי שמחבב כלבים וחתולים, כדאי שייזהר.

למה לו כושר הניתור המדהים, זאת שאלה פילוסופית (ממש כך!) שאפשר להתייחס אליה הן מצד הסיבה והן מצד התכלית. אני מחזיקה בצד התכלית. אם כן, כושר הניתור מאפשר לפרעוש הבוגר (שעבר גלגולי התפתחות מביצה לזחל, מזחל לגולם, מגולם לפרעוש מטיל ביצים, וחוזר חלילה) לנתר מפונדקאי לפונדקאי, וככל שהוא רעב יותר, כך משך ניתוריו (אם לא מצא פונדקאי- חתול או כלב) ארוך יותר עד כדי אלף ניתורים בשעה.

הפרעושים שלנו הם זן שצריך את תיווך הפונדקאי רק ליום אחד, ומיד אחר כך הם מנתרים לפונדקאים חדשים. המיוחד לפרעושים מן הזן הזה, שאינם מוצצים את דמו של הפונדקאי, ולכן יש לחפש את סיבות בזבוז האנרגיה שלהם על ניתורים, מחוץ לפרוות הפונדקאי.

זאת ועוד: פונדקאי הפרעושים אינו חייב לתפוס טרמפ לקרקס, כדי לבחור לו פרעוש. את הפרעושים בוחרים בעלי הקרקס, כאשר הפונדקאים ומוצצי הדם המגעילים נלקחים על ידם לביתם בתום מופע הניתורים והדילוגים, למרות ידיעתם כי חתולים למשל אינם שומרים נאמנות. ביום המחרת הם יזרקו את פרעושיהם לכלבים.

תעברו שוב על שמות הפרעושים המנתרים, ותנסו להיזכר על איזה כלב הם נחתו ואם עדיין הם נמצאים בפרוותו. תעצמו עיניים, אל תקראו שֹקרים (בשי"ן "סמאלית", אלא מה?), ונסו למצוא הבדלים בין הכלבים, רק על-ידי מישוש הפרווה. אם קיקלופ יכול, גם אתם יכולים. את הקיקלופ ניתן לרמות ואתכם קשה קצת. לא כן?

מצאתם? עכשיו תפקחו עיניים. תטו אוזן. ההבדלים בין הנביחות מתמעטים עוד יותר. הכלבים ופרעושיהם מסתחררים בכוח צנטריפטלי שנוטל מהם חלק מכושר הנביחה. מתמרכזים. מומלץ להיזהר לא להימשך למרכז המעגל הזה, אפילו לא לשבועיים. כי ביום הקובע, אחרי שתבחרו את הכלב עם האֶפיל המרשים ביותר, ישתנה באחת הכוח הצנטריפטלי לצנטריפוגלי ותיזרקו החוצה. זה עלול להכאיב.

אתם עדיין באוהל הקרקס עד תום המופע, שימו לב לא להתמכר לאשליה כאילו כאשר אתם מוחאים כף, יש לזה השפעה על אוזני הכלבים. לא. רק לאמרגניהם ומאלפיהם יש. מחיאות הן ההפך מהשפעה, כמו מחאות. אתם אומנם משלמים והם קופצים, כי אין לכם אפשרות לא לשלם, אבל יש לכם אפשרות לא לבוא למופע. אפילו רצוי, לפחות כדי לא להשלות את שני הצדדים - את המתחרים ואת עצמכם. ורצוי לנצל את העובדה שעדיין אין קנס (נוסף לתשלום לא רצוני גבוה מדי עבור הכרטיסים לקרקס) על היעדרות ממופעים דמוקרטיים.

תחשבו על זה: אם לא תבואו, הם ייאלצו לחדול לנבוח ולקפוץ. אל תבלבלו בין התשלום עבור הכרטיסים למופע, לבין נטילת חלק פעיל בו. את הקשר בין הבחירה באחד הכלבים המאולפים (לנבוח את הנביחה הכי ערבה לאוזניכם), לבין הנשיכות אחרי שבחרתם בו, תגלו יום-יומיים אחר כך.

הפנייה בזה היא לצעירים שזה להם הביקור הראשון בקרקס. אין סיכוי שאלה שכבר ביקרו בו לא פעם, יפסיקו לבקר או לא יצטרפו לבוחרי הכלב הנובח יפה מכולם. הם חושבים שאין להם ברירה אלא להתגרד בגלל כמה פשפשים שהתיישבו בפרוותו של הכלב, אבל ימשיכו להקשיב לנביחות הכלבים שדומות זו לזו, ואין להבחין ביניהן, כמו שקשה להבחין בין מי שמספר מה עשה ולא עשה, מה יעשה ולא יעשה, ומה יעשה ויעשה את ההפך. יש מינים שונים של מספרי סיפורים. כלב הוא בכל זאת רק כלב.

עם או בלי אן-דן-דינו, תחשבו אם באמת אתם מוכרחים לבחור את הכלב עם הָאֶפיל המרשים ביותר, הנושא בפרוותו את הפרעושים הקופצניים ביותר. יש לזכור שפרעושים הם מעבירי מחלות. יש לזכור שכל הכלבים נובחים אותה נביחה ושותקים אותה שתיקה גזענית לגבי כלבים נושכים במיוחד, בעיקר את היד המאכילה אותם. הכלבים בני כל הגזעים האחרים, שותקים. למען האמת, השתיקה רועמת גם באירופה ובארה"ב. טוב שהיה מי שהזכיר: יש שופטים בקרקס!

אז רגע לפני שגם אתם רצים להשתתף בקרקס הפרעושים, שבו לנוח וחישבו אם אתם רוצים ללכת לישון עם כלבים נובחים, ולהתעורר עם פרעושים וקרציות וכלבים נושכים שמשתמשים בכם כבכלים חד-פעמיים: משתמשים, זורקים וממחזרים כל ארבע שנים.