בארבעים השנים האחרונות אני מצביע למפלגת העבודה בגלגוליה השונים. מלבד בבחירות 2006 שהעמידה בראשה אדם בלתי ראוי לחלוטין.
עתה בבחירות הקרובות שוב איני יכול להצביע למפלגת העבודה. איני חושב שיש צורך בנימוקים רבים. די להתבונן ברשימת המועמדים לכנסת מטעמה בכדי להרגיש ניכור.
די לבחון את מנהיגת המפלגה כדי להבין שיש לנו עסק עם מאחזת-עיניים. אין לה ניסיון בענייניי ביטחון, אין לה כל ניסיון בכלכלה, במדיניות, בחברה, בניהול, אך היא בעיני עצמה מועמדת מצוינת לראשות ה
ממשלה.
גם התחליפים למפלגת העבודה אינם מעוררים עניין. לפיד הוא "כלומניק" פוליטי ולבני היא הדוגמה לפוליטיקאית ללא כל יכולת פוליטית. עד הימים האחרונים החלטתי, בצר לי, להדיר את רגליי מהקלפי. אני בהחלט מודע כי זהו מעשה שלילי אך איני יכול להצביע לאף מפלגה העומדת לבחירה כי אעשה שקר לנפשי.
מי שלבסוף שכנעה אותי למי להצביע היא מנהיגת מפלגת העבודה,
שלי יחימוביץ'.
במה היא שכנעה אותי? בהכרזתה הנחרצת כי לא תכנס, בשום מצב, לממשלה שאינה בראשותה או לחלופין בראשות
בנימין נתניהו.
והרי אין מצב שראשות הממשלה תוטל עליה. גם אם יקרה "נס חנוכה" פוליטי והשמאל יחד עם המפלגות הערביות יהוו "גוש חוסם" עדיין אף אחד במדינת ישראל לא מקים קואליציה עם המפלגות הערביות ולכן עדיין נתניהו יהיה האיש עם האפשרות הכי סבירה להקים ממשלה.
לכן במידה והסקרים אכן משקפים את תוצאות הבחירות האיש שתוטל עליו הרכבת הממשלה יהיה בנימין נתניהו.
ואלו אפשרויות יעמדו בפניו?
גם אם יסכימו לתמוך בו מפלגות לפיד ולבני עדיין לא יהיה לו רוב בכנסת להרכבת ממשלה בראשותו. הוא יזדקק לתמיכת אחת המפלגות החרדיות או לבנט. אך שמענו את לפיד נשבע ואת לבני נשבעת, בפומבי, כי לא ישבו עם מפלגות אלו.
אז איזו ברירה נותרה לנתניהו?
להקים ממשלה בראשותו בתמיכת ש"ס, האגודה והבית היהודי.
יתכן שלממשלה זו תצטרף אחת ממפלגות המרכז אך ברור שהשפעתה תהיה שולית.
אז אם נרצה להימנע מדמורליזציה ובחירות חוזרות תוך חצי שנה הרי זו תהיה הממשלה שתקום: ליכוד, ש"ס, "אגודה" ו"בית יהודי".
במקרה כזה חובה על כל מי שחרד לאופייה של מדינת ישראל להצביע ליכוד!
כי בתוך הגרעין הרע הזה צריך, בלית ברירה, לחזק את הרע במיעוטו וזה הליכוד.
וכך אעשה לאור עמדתה השלילית של שלי יחימוביץ'.
