מיידלה, תשארי בחוץ את מתפקדת בענק כטייסת, מדענית, שופטת, ראשת עירייה ושלל מקצועות מפוארים, אך להחליף את הראש בביוב הארצי בממשלה, תגידי התחרפנת?, כלומר, את רוצה לתפקד כראשת הממשלה, המייסדת, המנהיגה הראשונה? עד כאן מיידלה, ת'צאי בחוץ הגזמת! גם עם מפתח שבדי לא תוכלי לפתוח את הסתימה בצנרת הגברית שנתקעה שם. נכון, הייתה סטיית תקן. כן, של זאת...רגע, תזכירו לי איך קראו לה? נדמה לי שבתרגום מאנגלית השם שלה, זהבית, ההיא עם הנעלי גולדה, שנבחרה לראשות הממשלה?
נשמע הזוי , אז זהו שלא! זה המסר שאנו, גברים ונשים בישראל, מעבירים כבר שנים. אחרת איך ניתן להסביר מצב שבו נשים המהוות למעלה מ-50% מציבור הבוחרים, כמעט תמיד מסיימות את הקמפיין עם לוגו של חייכן תורן, גברי כמובן, וייצוג בתת- משקל, המקביל לזה של מדינות מתפתחות בעולם השלישי?. גרמניה, ניו-זילנד, פינלנד וצ'ילה הן רק חלק ממדינות העולם שהעבירו את ההנהגה לנשים, בהצלחה לא מועטה. האם באמת אין בארץ ציון אשה אחת ראויה להנהגת המדינה, ובשכונותיה עלינו לחפש בעששית גיבורות? או שמכת מאורות מלווה בפחד קמאי תופסים אותנו רק מהמחשבה שאשה תנהיג אותנו.
מגדר ודעות קדומות: ברק או-במה, וגולדה מאיר הו-מאמא בישראל של סוף שנות השישים,
גולדה מאיר הייתה אחת הנשים הראשונות בעולם שנבחרה לראשות הממשלה, בבחירות דמוקרטיות ולא בשל שיוך משפחתי. מאז, שנים חלפו ונותרנו רק עם הנעליים של גולדה: ייצוג הנשים בממשלות ישראל נע בסביבות 10%, וזה בלי שקלולי ממוצע טרחניים עם מפלגות החרדים והערבים. בחלקת אלוהים הגברית הזאת קולן של הנשים, רחמנא ליצלן, מוקצה. שלא לדבר על ייצוג נשים, אלללה יוסטור. אך לא לעולם חוסן, כולל השד השוביניסטי שהושפרץ מהבקבוק. ותשאלו את גולדה: בשנות החמישים, הדתיים שלא רצו אותה בראשות עיריית תל אביב , קיבלו את הגברת כמנהיגת המדינה. ואם נדמה שאמריקה המציאה איזה תיקון למגדר ודעה קדומה בדמות או-במה, אז הרבה לפני עשתה זאת אצלנו לראשונה גולדה מאיר, ה-מאמא.
התחלנו סקנדינביה, גמרנו אפריקה
אקט בחירתה של גולדה מאיר היה לסמל פריצת דרך ביצוג האשה, אך בפועל, מעבר לפלירט ראשוני, נותרנו עם הסמל ולא עם הדרך. כאימפוטנטים, אנו מאוד רוצים להיות חלק מהעולם הגדול, רק לא יכולים. אם נשווה את ייצוג הנשים בכנסת לבתי המחוקקים של כ-124 מדינות בעולם, ישראל ממוקמת במקום ה-54, נמוך מרוב המדינות המערביות בעולם. סקנדינביה מובילה ביצוג נשים בבתי המחוקקים בשיעור העומד על 40%; במדינות צפון אמריקה 21%; במדינות מערב אירופה ודרומה 14%. ובישראל? אצלנו נהדר, אנחנו ממשיכים להתקדם בצעדי צב עם חלק ממדינות אפריקה המתפתחות. מי יודע, אולי בכל זאת עוד נגיע בסוף לאלטנוילנד, הארץ המובטחת, כיו"ר ועדת ביסלי-במבה או בוועדת קישוט. מה שלא מפתיע כלל: עד לא מזמן, אפילו לא הייתה מקבילה תואמת נקבית לתואר, אדוני ראש הממשלה. ובמצב בו נראה כי הנבואה ממילא מתגשמת מאליה, ולא רק סמנטית, ההסתברות שנשות ישראל תגענה לחלל היא גבוהה יותר מהסיכוי שלהן לקבל ייצוג ראוי.
באתי, כבשתי, נצחתי! הלו, תרגיעו
חשבנו שהסצנה המסורתית בתאטרון האבסורד בה הוגדר מקום האשה בבית, מזמן הפכה לפאסדה. אך בעצם זופזפנו מבית היוצר השוביניסטי אל סאגת אימים דמגוגית המתריעה מבחירתה של אשה כמנהיגה. בתסריט משוכתב עד לזרא, עוד בקדימון התוודענו לחוסר נסיונה ולחליפין כשרונה, ובמיוחד בנקודת הג'י-הצבאי, המולד כמובן, של כל אשה שתככב בראשות הממשלה. וזה אחרי ששנים לא אפשרנו לה אפילו אודישן. מלווה בפס קול של יפי הבלורית והתואר, עטורי ניסיונות שהביאו לא מעט מפולות, מתחיל מצעד בונאפרטה בפימפומו של המנון: אשה, הרי אין לך מושג בביטחון, אז איך תדעי להגן על המדינה במלחמת אסון? או טו טו (יותר משישים שנים), הערבים לוחצים "דיליט" ואנו הופכים לחירבה בקליק!
לפי התימה הזאת, כולנו מקווים כי מרגרט תאצ'ר שעמדה בראשות ממשלת אנגליה כימאית "חסרת כל ניסיון צבאי", עברה בשלום את סיירת מטכ"ל, לפני שהרהרה כלל על מהלך הצבת כוחות נאט"ו באירופה. ואם לא בימי אשת הברזל, נתפלל שקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל - "עוד מוגבלת צבאית", שבאחריותה מאות כלים גרעיניים, וישראל יכולה לשמש מקסימום כמחוז זניח בארצה - עברה בהצלחה לפחות את הגיבושון.
גבירתי, ראשת הממשלה: כן ועוד איך את יכולה
גם אם הורגלנו לאפקט פבלוב, ובכל פעם, בממוצע של שנתיים, כשמתחלף הראש בממשלה, מומטרים עלינו אש ותימרות עשן, אין צורך לכשכש בכלב, ולהמציא מלחמת עולם וירטואלית המאיימת על סלע קיומנו, במקרה שאשה תיבחר להנהגת המדינה. בינתיים הפיאסקו שהוכתב לנו בלבנון או סתם כשעישנתם אותנו לדעת בעוד עמוד מעונן בדרום, התנהל על טהרת המאצ'ו הגברי.
הצלחתם או כשלונם של מנהיגי עולם, לא הייתה בשל נסיונם הצבאי העשיר, אלא, וכמה לא מפתיע, בעיקר הגיון פשוט ושכל ישר. כן, אותה תבונה שוועדת אגרנט מצאה אצל גולדה, שהתעקשה, על אפם וחמתם של גנרלים יודעי כל, לגייס כוחות מילואים מספר שעות לפני פרוץ המלחמה. בפרספקטיבה לאחור, ניתן רק לשער מה היה קורה אילולא גוייסו אותם כוחות.
ההיסטוריה כבר הוכיחה, ולא פעם, כי נשים מתאימות להנהיג מדינות, כמו הגברים. אבל אם מתעקשים על הגודל, לנשים יש יתרון. דווקא בניסיון הצבאי של הגברים, שבאופן אוטומטי כמעט סלל להם את מקומם בפוליטיקה, התבהר חסרונו של הקיבוע: נשים שאינן שבויות בקונספציה מיליטנטית, פתוחות יותר לעולם וקשובות לסביבתן. אי המקובעות וניהול שיח דמוקרטי, רק תורמים בקבלת החלטות, ולא ההפך.
לכן, אם קוראים לכן זהבה, שלי, מרים או ציפורה, ויש לך שכל ישר, הגיון פשוט ויושרה, כן, את יכולה! וזכרי: מה שגברים חושבים שהם יודעים לעשות, נשים יודעות יותר טוב. אז גבירתי - ראשת הממשלה, צאי לדרכך, ובהצלחה!
