אחת הסיבות שאני משתדל שלא לקיים מפגשים בבתי קפה היא תופעת העישון. מסתבר שהחוק באיזשהו אופן, כאילו פסח על אותם מקומות והמעשנים חוגגים באין מפריע. כשאני לפעמים שואל את מנהל המקום אם יש איזור ללא מעשנים, הוא מצביע על הכיסא הסמוך ואומר לי שמכאן מתחיל האיזור ואני מרגיש שללא גדר הפרדה, הכוחות לא ממש מתנתקים. איכשהו זה תמיד מזכיר לי טיסה טראומטית שחוויתי בתחילת שנות התשעים בטיסה לבולגריה במטוס של בלקן-אייר. "לא מעשנים?" שואל אותי הפקיד בדלפק בשדה התעופה, "אין בעיה" הוא מקליד ושולף את הכרטיסים המתאימים.
המטוס מסיים את ההמראה, השילוט המורה על איסור עישון כבה והפלא ופלא, היושב במושב לידי מצדו הימני של המעבר מדליק בניחותא סיגריה ומתחיל לסלסל בכיף. מייד קראתי לדייל והבהרתי לו ברמזים ובנימוס שביקשתי מקום ללא מעשנים ואולי… המממ… האם יתכן שחלה טעות? הדייל מבלי להתבלבל משיב לי "אתה יושב במקומות ללא מעשנים". הצבעתי במבוכה על היושב לצדי והדייל מסתכל לעברי בהבנה ומסביר לי שבצידו השמאלי של המטוס העישון אסור ואילו בצידו הימני העישון מותר ואני… קיבלתי מקום בצד השמאלי, מה שדומה יותר ויותר להרגשה שאני מתחיל לקבל בבתי קפה ומסעדות.
אתמול זה שוב קרה לי. לאחת החברות אצלנו הגיע תאריך יום ההולדת וזוגתי מבשרת לי שקבענו כמה זוגות לשבת בבית קפה חמוד עם מוסיקת רקע נעימה. מזה אני תמיד חושש. יש לך איזו פנטזיה על מקום אינטימי, מוסיקה נעימה, אווירה ידידותית, מלצרים חביבים ושירות מקסים… יופי! מסתבר שהמוסיקה היא בדרך כלל איזה ראפ מעצבן עם ווליום לבעלי שמיעה פגומה. המלצרים הם לא מה שקיווית, האוכל לא מה שציפית, על השירות כדאי שלא לדבר והשירותים הם פשוט מפגע אקולוגי. אבל מה שהורג אותי הוא בדרך כלל העישון.
אנשים לידך מעשנים חופשי. אתה פשוט לא קיים. אם אתה מבקש שיפסיקו לעשן, מזדקפים מולך ואומרים מה שאומרים ומאחר ואינך באיזו משימה קרבית אלא עם חברים ובנות זוג, אתה פשוט משתתק ושוקע לתוך הבירה. אם קורה שהללו נענים ומכבים את הסיגריה, אז מסתבר לך שמייד נדלקת עוד סיגריה בשולחן אחר לידך ואתה מבין שאתה צריך להתחיל להתווכח עם כל המסעדה, כי הדיבור עם המנהל הדואג לשלום כל לקוחותיו ולחשבון הבנק שלו לא כל כך עוזר.
אז אמש, החבורה סיכמה שהיום אתחיל לברר מה אומר החוק בכל הקשור להגנה על הלא מעשנים. ובכן ככה…
נתחיל בכך שקיים "חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים, התשמ"ג-1983" ובסעיף המדבר על איסור עישון נאמר:
"1. (א) לא יעשן אדם במקום המפורט בתוספת (להלן - מקום ציבורי).
(ב) לא יחזיק אדם במקום ציבורי סיגריה, סיגרילה, סיגר או מקטרת כשהם דלוקים".
לגבי "המקום המפורט בתוספת" נאמר בתוספת:
"11. מסעדה, מזנון, בית קפה, לרבות כל בית אוכל אחר (כולם להלן - בית אוכל), למעט חדר נפרד לחלוטין, אם קיים, שהוקצה לעישון בידי הנהלת בית האוכל במפורש, אם הוקצה, ובלבד שיש בו סידורי אוורור תקינים והעישון בו אינו גורם למטרד בחלקים אחרים של בית האוכל ושטחו אינו עולה על רבע של השטח הפתוח לציבור".
כלומר, לפי החוק אסור לעשן במסעדות, פאבים ובתי קפה ואין גם אפשרות לעשות את התרגיל שעשו לי בטיסה לבולגריה. לפי החוק, האחראים על אכיפתו הם מנהלי המקום. נשארת איפה שאלת האכיפה מצד הרשויות. התקשרתי היום בשבת בבוקר ל-100 אל המוקד המשטרתי (אימת העבריינים). "איפה התרחשה העבירה?" שואל אותי השוטר ומסביר "אם זה בתל-אביב אז זה באחריות המוקד העירוני ותתקשר 106". התקשרתי 106 והואיל ואיני תושב תל-אביב, קיבלתי את המוקד העירוני בקריית אונו. שם, ממש לא הבינו על מה אני מדבר. חוץ מזה שהם לא מטפלים בתלונות על עישון, יש בכך להבהיר כמה פניות הם מקבלים בעניין זה.
התקשרתי למוקד בתל-אביב למספר המיועד למתקשרים מחוץ לעיר וגם להם היה מאד לא ברור כיצד נוהגים בתלונות מסוג זה, מה שמעיד שגם הם לא קורסים מכמות התלונות על עישון. המוקדנית החביבה שניסתה בכל יכולתה לסייע לי, אף אמרה שאין זה המקרה היחיד שיש להם הוראות נוגדות למה שאומרת המשטרה (אולי מישהו מוכן לסדר פגישת עבודה בין שני המוסדות הללו?). השיחה הסתיימה בכך שקיבלתי ממנה את המספר של הפיקוח העירוני למינהל עם עצה להתקשר מחר בבוקר.
כאן החלטתי לעצור. אני לא מסוגל להקדיש את הזמן הנאות להרים את הפרויקט הזה וחבל שהוא ימשיך להתמסמס. האם יש מתנדבים? אולי מקרב האגודות למלחמה בסרטן, בעישון, בזיהום אוויר… אולי סתם אזרחים מהשורה? ידידה סיפרה לי היום בבוקר שבאירלנד ניקו את הפאבים ממעשנים, אחרי שכבר אי אפשר היה להיכנס לשם ללא מסיכה עם פילטר מתאים. אין לי אימות נוסף לידיעה אך היא מקור מהימן. אז דרושים כמה שאינם מוותרים, שירימו את הכפפה, ותודה מראש למי שיתנדב.
