הבחירות לכנסת ה-19 הניבו תיקו פוליטי. העם נתגלה כחצוי בין ימין לבין שמאל. סביר להניח שאת התיקו הזה ישכיל לנצל, לטובתו האישית,
בנימין נתניהו כשירכיב את הממשלה הבאה. הוא הרי זה שגם הצליח להרכיב אותה בקדנציה הקודמת שלו, חרף העובדה שציפי לבני קיבלה יותר קולות ממנו. יתר על כן: גוש המרכז אינו מלוכד וגם לא מיומן דיו מכדי שמלאכת הרכבת הממשלה תוטל על אחד מנציגיו.
משלת אחדות היא זו שעומדת בשעה זו בראש מעייניו של ביבי. יהיה בה כדי להסיר ממנו חשש מכך שזו תעמוד על כרעי תרנגולת, וגם כדי להבטיח את מעמדה הפוליטי בעיני העולם ומעל לכל בעיני "הדוד סם". לעומת זאת, קואליציה של ימין קיצוני ושל חרדים רק תסבך את מצבו כלפי פנים.
יותר מכל זקוק עכשיו נתניהו לשקט פוליטי. במצב החדש שנוצר אין הוא יכול להרשות לעצמו טלטלות. אלא שבקונסטלציה הנוכחית הוא יתקשה לרצות את כל שותפיו האפשריים. חלוקת התיקים ביניהם תהפוך לגיהנום עלי אדמות. הקורבנות הראשונים יהיו, מן הסתם, מי שאמורים להיות שרים שהם חברי מפלגתו. אלה יצטרכו לוותר לטובת השותפים האחרים, בהם "ישראל ביתנו" ו"יש עתיד", כדי שיימצא מקום לכולם.
פנים חדשות
מעל לכל הניבו הבחירות האחרונות את פירות המחאה החברתית. הכל בזכות הדם הצעיר שנכנס לכנסת בממדים חסרי תקדים. ואכן, לזכות הכנסת החדשה תיזקף העובדה שחבריה הצעירים הם הכוח הדומיננטי שלה. אלה בולטים, בעיקר, ב"יש עתיד" של
יאיר לפיד, ב"בית היהודי" של
נפתלי בנט וב"עבודה" של
שלי יחימוביץ'. הסיסמה המלכדת אותם היא שינוי המצב הקיים; לא עוד דריכה במקום, אלא מומנטום ברור לשוויון בנטל, להוזלת הדיור, לתקציב מרוסן, לשינוי שיטת הבחירות והממשל וליציאה מן הקיפאון המדיני.
מעל לכל יהיו האתגרים האלה מבחנם של חברי הכנסת הירוקים. אלה יצטרכו להצדיק את האמון שניתן להם ולקיים את מה שהבטיחו לציבור-בוחריהם: לסייע לחלשים ולנדכאים בהורדת יוקר המחייה, בקידום התחרות ההוגנת בשוק, בבלימת הטייקונים ובניית אתוס חדש למגזר העסקי כדי שיקדש יוזמה ויצירה. מצופה מהם שיכניסו לסדר היום את הקטנת אי השוויון, את שיפור איכות השלטון ויצירת סדר חברתי אפקטיבי, שלא אל מול מצלמות התקשורת.
בבחירות האלה אמר מעמד הביניים את דברו בגלוי. הוא הביע את רצונו המפורש לראות פנים חדשות במראה הפרלננטרית: את לפיד, יחימוביץ' ובנט - דם חדש וצעיר.
