סקר הבחירות האחרון שפורסם היה זה של מנו גבע בערוץ 1, ובסקר זה הוביל הימין בתוצאה 54:66, ולפיד קיבל 12 מנדטים. בממוצע הסקרים שפורסמו בשבוע האחרון לפני הבחירות הוביל הימין בתוצאה 53:67, ולפיד קיבל 11 מנדטים. אין ספק שהסקרים טעו בגדול, ורק חובבים מושבעים של תיאוריות קונספירציה יכולים להאמין שכל הסוקרים עשו יד אחת כדי להטעות את הציבור. המסקנה האחת והיחידה היא שממש בימים האחרונים, בהם לא קוימו סקרים, קיבלו כמאתיים אלף איש בכל רחבי הארץ החלטה להצביע עבור לפיד.
מעבר לטעות לגבי לפיד ולגבי המחנות, כל שאר הסטיות מממוצע הסקרים היו בתוך תחום השגיאה הסביר. לגבי שס, מרצ, קדימה והמפלגות הערביות קלעו הסקרים בדיוק. לגבי העבודה, לבני ואגודת ישראל הייתה טעות של מנדט אחד. לגבי הבית היהודי שני מנדטים, ולגבי הליכוד שלושה. עוצמה לישראל הייתה צפויה לעבור את אחוז החסימה, והעובדה שחסרו לה כמה עשיריות האחוז כדי להצליח במשימה זו ודאי שאיננה טעות בלתי סבירה.
חלופה לפתק הלבן מבין שמונת המנדטים שנוספו ללפיד ניתן לייחס אחד לכישלונה של עוצמה לישראל להיכנס לכנסת, אחד ללבני, אחד לעבודה, וחמישה לליכוד (שסביר להניח כי קיבל שניים מהבית היהודי ונותר עם גרעון של שלושה מנדטים). המעבר ההמוני הזה לכיוונו של לפיד מזכיר את המעבר ההמוני לכיוונה של מפלגת הגמלאים בימים האחרונים שלפני בחירות 2006. בשני המקרים החליט חלק גדול מהמתלבטים, שלא מצאו אף מפלגה שממש התאימה להם, להצביע בעד המפלגה הנמצאת הכי קרוב למרכז. הגמלאים אז, ולפיד עתה, היוו אפוא תחליף לפתק הלבן של אלה שלא יכלו להחליט.
בסופו של דבר הצביעו כמעט ארבעה מיליון אזרחים, ועל-פי הסקרים היה בתחילה אחוז המתלבטים גבוה למדי, כשבסקרים האחרונים הוא ירד לכיוון עשרה אחוז. בהנחה שאכן היו כארבע מאות אלף מתלבטים, וכיוון שללפיד נוספו בימים האחרונים כמאתיים אלף קולות, מתקבלת המסקנה שכמחצית המתלבטים הצביעו בסופו של דבר בעד לפיד.
אי-אפשר להתעלם מהעובדה שרוב אלה שהחליטו להצביע בסופו של דבר ללפיד הגיעו דווקא מהליכוד ומישראל ביתנו. כל מי שהצהיר בביטחון על-פי הסקרים ועל-פי הדמוגרפיה שהעם זז ימינה, הופתע לגלות שהעם דווקא זז שמאלה. לכל מי שחושב שמצביעי הליכוד וישראל ביתנו הם ימנים מובהקים, יש לשוב ולהזכיר שכמחציתם עברו בבחירות 2006 לקדימה, והותירו את הליכוד עם 12 מנדטים, ואת ישראל ביתנו עם 11 מנדטים. לפני תקופת אולמרט ולבני, נחשבה קדימה כמפלגת מרכז, ואין ספק שלפיד של היום הוא יורשן האמיתי של מפלגות המרכז לדורותיהן.
ואכן, בניגוד לאולמרט ולבני, שהפכו למייצגי השמאל המובהק, גמל לפיד למצביעיו על האמון שנתנו בו, והצדיק את אמונתם שהוא מייצג את המרכז האמיתי. הצהרתו הבוטה של לפיד, "לא אצטרף לגוש חוסם עם חנין זועבי", הציבה בפני השמאל הישראלי את המראה שתמיד סירב להתבונן בה, והראתה לו ששנאתו לאחיו הימנים כה גדולה, עד כי הוא מוכן לשתף פעולה גם עם השטן כדי לנקום בהם על שלקחו ממנו את השלטון במדינת היהודים.
"לא לפוליטיקה של שנאה" העובדה שקדימה התגלתה כמפלגת שמאל גרמה ל-15 מנדטים לעבור מהשמאל לימין בבחירות 2009. אם לפיד יצליח לשמור על תדמיתו הנוכחית כאיש מרכז אמיתי, יש סיכוי שכל החוזים למפלגתו התפרקות מהירה יתבדו, ובבחירות הבאות נגלה לפתע שרוב החילונים הם בעצם במרכז, כשמצד אחד כלל לא איכפת להם לוותר על חלקים מארץ ישראל, ומצד שני הם מתקשים להאמין שוויתורים כאלה יביאו את השלום המיוחל.
לפיד הוכיח גם שלפעמים קורים נסים, ואנשים משתנים לטובה. דווקא הוא, שהיה היחידי בשמאל שהצהיר כמעט במפורש שתמך בהינתקות עקב שנאתו ל
מתנחלים, אומר עתה: "אזרחי ישראל אמרו היום לא לפוליטיקה של פחד ושנאה". בשעה שאנו רואים סביבנו דוגמאות כה רבות לאנשים המזכירים את הספר "תמונתו של דוריאן גריי", המספר על צעיר מלא כוונות טובות שהפך למבוגר מושחת ומסואב, מגיע לפיד ונותן לנו תקווה חדשה, תקווה לעתיד טוב יותר של אחוות אחים בוני ציון.
