חמש בבוקר

״היי... איפה אתה?״
"אני עולה לטיסה עוד שעתיים ומגיע הביתה. בטח באזור 3".
״אני סוגרת היום, לחכות לך?״
"לא, אעיר אותך כשאגיע".
״נשיקות... סע בזהירות״
"ביי מתוקה".

5 בבוקר. נוסע ברחובות ריקים עם חלון פתוח ונותן לריח שלפני הבוקר להכנס לרכב. נכנס לחניה וחונה בדיוק מתחת למספר.

דלת. נעילה. דלת. פתיחה. כפתור. מעלית.

בחור עייף עם זיפים מחייך אלי מהמראה.

6 קומות עד למקלחת. מת למקלחת.

פותח את הדלת לדירה הקרירה והחשוכה.

במטבח השעון מהבהב בעצבנות 10:01, הייתה הפסקת חשמל. סוגר את הדלת בשקט ונועל. מניח את התיק על הרצפה ומתיישב על הספה. בית.

אולי רק לשכב ככה לכמה דקות?

אין סיכוי שאקום... חייב מקלחת.

מוריד את הנעליים ואת שני זוגות הגרביים. צועד בשקט לחדר השינה. האור בשירותים מאיר את הכניסה לחדר ואני רואה שהיא ישנה בצד שלי.

מוריד את החולצה ואת המכנסיים ונשכב בשקט על השמיכה בצד שלה.
שוקע עם הראש על הכרית, מסתכל על החיוך שיש לה כשהיא ישנה ונכנע לעייפות.

שניה לפני שאני מתעורר מחר, היא מסתובבת, מניחה את היד שלה עלי ולוחשת לי ללחי: ״יש לך ריח של מילואים״.