בחוויה האמנותית והיהודית הכבירה שזכיתי לחוות בעת הצפייה בסרט 'ג'אנגו' ללא מעצורים, אני מבקש לשתף אתכם קוראים יקרים. בכלל, אני אוהב את הסרטים של קוונטין טרנטינו. זאת כיוון שהסרטים שלו, הינם כולם נגיעה ברוע האנושי השפל, תוך כדי הצפתו במלוא אכזריותו וקטלניותו, והטחתו בפנינו, ישר בפרצוף וישר ללב. התפכחות קריטית לכל אחד ואחת בעולם, וליהודים בפרט.
אני אוהב את הצורה בה קוונטין תוקף את האלימות הטבועה באדם ובחיה שבו ושברשותו, כאשר הוא מציג אותה במלוא מערומיה, ועוצמתה ההרסנית, וכיצד הגיבורים והגיבורות שלו באים חשבון עם הרשעות והרשעה ומשיבים לה כגמולה עד כלות. כך יאה וכך נאה.
בוודאי שבאופן אישי, אהבתי עד כדי עונג עילאי את הסרט שלו 'ממזרים חסרי
כבוד', בה מצאתי הזדככות בלתי רגילה ועל טבעית, במעשי הנקם בנאצים ובעיקר בצורר הנאצי ששמו יירקב יחד עם כל התומכים בהשמדת העם היהודי בגלוי וסמוי כאחד. בהחלט הייתי מצטרף ברצון לאותם 'ממזרים בלי כבוד' בכדי לבוא חשבון עם אויבי עם ישראל והמין האנושי כולו. רק קוונטין העז לתת לי כיהודי את הנקמה המתוקה מכל. לפחות בסרט וכנקיטת עמדה אמנותית מוצקה כנגד הרשעות והאכזריות שונאות האדם והיהודי.
חוויה מזככת
בסרט ג'אנגו ממש עברתי חוויה מזככת עוד יותר. זהו סיפורו של עבד שחור ושמו ג'אנגו, אותו משחרר מעבדותו צייד ראשים גרמני ושמו קינג שולץ, בסצינת דמים בלתי נשכחת. ג'אנגו מתגלה ככישרון טבעי במקצוע החדש המוצע לו כצייד ראשים. וכך, בשותפות גורל נדירה, מחסלים שולץ וג'אנגו פושעים נמלטים ואכזריים מאין כמותם. את גופותיהם של הפושעים האלימים שהרגו, הם מוכרים למדינה תמורת הפרס החוקי שהוצע לכל המביאם למשפט צדק, חיים או מתים. עדיף, מתים.
ג'אנגו העבד המשוחרר, מקבל מקינג שולץ את חירותו, את הכשרתו כשולף הטוב ביותר בדרום, את בגדיו, את סוסו ואוכפו ואת כלי נשקו. יחדיו הם יוצאים לשחרר את הילדי אשתו השחורה של ג'אנגו, ולקנות אותה מאדונה העשיר כקורח ואכזר מאין כמוהו. הם מצליחים לרכוש את אמונו של האדון האכזר, וחודרים לאחוזתו השורצת שומרים אלימים הנשלטים על-ידי עבד שחור המשתף פעולה ובוגד באחיו העבדים השחורים. אותו עבד שחור בוגדני, חושף את כוונות ג'אנגו ושולץ ומסגירם לידי האדון האכזר, ושולץ והאדון ושומרי ראשו נהרגים בקרב דמים נורא. ג'אנגו נתפס, אך בתרגיל מבריק הוא מצליח להשתחרר משוביו, ולהשיב לאנשים האכזריים שונאי האדם ואוהבי השנאה, כגמולם, ומשמיד את האחוזה המפלצתית על כל יושביה. ג'אנגו משחרר את הילדי אשתו מציפורני הרשעות האנושית.
עושה היסטוריה
תוך כדי הצפייה בסרט, נשבעתי שלעולם לא אתפתה ו/או אתן לגיטימציה לשנאת אדם, כזו או אחרת. טרנטינו מצליח להמאיס עלינו את האלימות והאכזריות האנושית עד לזרא. טרנטינו מצליח להמחיש לנו עד כמה אפילה ואכזרית היא חיית האדם. טרנטינו מצליח לגרום לי לשנוא את מי ששונא אדם אחר בשל צבע עורו, גזעו, עמו, דתו וזהותו השונה. הסרט הזה והאמן הזה עושה היסטוריה מבחינתי.
נשבעתי שוב ושוב, כתוצאה מהאמנות הקולנועית של קוונטין, ובכלל כמסקנות מהחיים שלנו כאן וכיהודים בעולם כולו, שלא לתת יד בקום ועשה וגם בשב ואל תעשה, לאותם רשעים המתחפשים לבני תרבות, ובשם כוחם ועוצם ידם, משעבדים ומתעללים בבני אדם ונותנים דרור ליצריהם האפלים ביותר. אמנותו של טרנטינו היא מניפסט חברתי היסטורי כנגד התרבות האנושית כמסווה לתורות גזע ושנאת האחר והשונה ולרוב כנגד היהודי ומדינת היהודים.
היהודים הם ה'כושים' של העולם
בעצם, התברר לי תוך כדי הצפייה בסרט, שאנחנו היהודים, הננו "הכושים" של העולם, למן היום בו נעשינו לעם. שנאת היהודי והיהדות, הבאה לידי ביטוי נוסף כשנאה למדינת היהודים, הינה בת אלפי שנים, הרבה יותר מתולדות שנאת "הכושי" שחור העור. מה שנעשה לעם היהודי, וליהודים, ולמדינת היהודים, במשך שנות ההיסטוריה העולמית, כולל פוגרומים, התעללויות שלא היו ולא נבראו אלא במיוחד למען היהודי, פרעות, שואה נוראה, טרור, אינתיפאדה ומלחמות ערב בלתי פוסקות נגדנו.
ותמיד היו, כמו העבד השחור בסרט ג'אנגו, אותם משתפי פעולה בוגדניים הבוגדים באחיהם למען הישרדותם ושגשוגם הם. בארץ ובעולם אנו פוגשים אותם בדמות בעלי אדמות ואדונים עשירים, המסתתרים מאחורי הקלעים ומפעילים ארגוני זכויות אדם ואנרכיסטים, המתלבשים בדמות תרבותית ואוהבת אדם, כשלמעשה הם שונאי יהודים ויהדות ומדינת היהודים, ובעיקר שונאי יהודים דתיים,
מתנחלים וחרדים.
מה שנעשה ל"כושי" ג'אנגו, ולשאר אחיו "הכושים", נעשה לנו כיהודים בגלות אירופה ובגלויות עדות המזרח, ונעשה לנו כיום בארץ ישראל, בארץ היהודים, במדינת היהודים, ואין איש היכול להכחיש זאת. ואין איש היכול להימלט כעת הזאת, מבחירה באיזה צד הוא בוחר במלחמה בין אור לחושך.
אני את שלי בחרתי. אני בוחר להיות בצד של עם ישראל כעם היהודי, במדינת היהודים, לאורכה ולרוחבה של ארץ ישראל השלימה ובירושלים השלימה בירת העם היהודי. לא ייתכן פחות מכך, לאחר השואה בת אלפי השנים במערב ובמזרח. וכל מי שלבו לב טהור ומוחו נקי מבין זאת כשמש ביום בהיר. כל מי שבעד הקמת מדינה פלשתינית, ומתייצב כנגד תקומת היהודים בארצם, כמדינה יהודית ריבונית אמיתית לכל מלוא ארצנו המובטחת, הרי שהוא חושך גמור. וכך יש להתייחס אליו. השואה והתקומה לאחר אלפי שנות התעללות, מחייבים זאת באופן חד ונחרץ.
כבר הקדימני אמן הכתיבה היהודי אפרים קישון, בחיבורו הנקרא: 'אין בזה כל היגיון'. ערכתיו מחדש:
- יתכן, אמרתי לאזרח האובייקטיבי, אבל אינני יכול לסבול סרטים וארגונים תומכי הקמת מדינת פלשתין
בישראל. הם מעוררים בי התנגדות.
- רגע אחד! גם את תנועות השמאל וארגוני זכויות האדם ואנרכיסטים ושלום אך שווא ויש דין ו
דב חנין?
- גם הם.
- ובכן, אתה דוגל בלאומנות!
- לא.
- אתה יודע שהערבים הישראלים והערבים הפלשתינים תורמים למשק הישראלי?
- אני יודע.
- האם
אחמד טיבי וחנין זועבי, ושאר ח"כים ערבים, אחראים למעשי נאצים וטרור נגד יהודים אז והיום?
- לא אחראים.
- אתה מודה בכך, שהיו וישנם ערבים טובים, שחירפו את נפשם כדי להציל יהודים?
- אני מודה בכך.
- הידוע לך, שזה שנים שהאיחוד האירופי והאמריקנים, תומכים מציידים ומאמנים שוטרים פלשתינים?
- ידוע לי.
- ארצות הברית וגרמניה הן מהמדינות הספורות התומכות בנו בזירה הבינלאומית.
- נכון.
- אנו זקוקים לעזרתם, לא כן?
- בהחלט זקוקים.
- כלום אפשר לשנוא ערבים פלשתינים ואיסלמיסטים לעולמים?
- אי-אפשר.
- אם כן, הגד לי עכשיו את עמדתך לגבי תומכי הקמת מדינה ערבית פלשתינית.
- אינני יכול לסבול אותם!
- איפה ההיגיון שלך?
- נשרף באושוויץ. נשרף באינתיפאדה. נשרף בבית משפחת פוגל מאיתמר ובבתי משפחות ההרוגים והטבוחים והשרופים, במלחמת הטרור הערבי והאיסלאמיסטי, נגד יהודים בארץ ובעולם.
