על-פי כתבתו מהיום של מרדכי גילת בידיעות אחרונות (סיציליה זה כאן, 29.11.2004) ניתן להסיק כי:
- בתי המשפט לענייני תעבורה - אפלה
- בתי המשפט לעניינים מקומיים - חושך
- בתי משפט השלום ובתי הדין לענייני משפחה - הכל שחור
- בתי המשפט המחוזיים, המנהליים ובתי הדין לעבודה - לילה בלי כוכבים
- בית המשפט העליון, בג"צ - שחור משחור.
אך גם לדידו של מר גילת יש תקווה. יש לדבריו קרן אור באפלת בתי המשפט, וכאן מזכיר מרדכי גילת את שמו של שופט בכיר.
לא אחזור על שם השופט על-מנת שלא להלבין את פניו ברבים. אני בטוח ומשוכנע שאותו שופט בכיר ויקר (כמו שופטים רבים רבים אחרים) יהיה ראש וראשון למבקרים החריפים של דבריו התמוהים והמוזרים של מרדכי גילת.
מרדכי גילת מעלה טענות נכונות, על הידרדרות המוסר, על הקשיים באכיפת החוק, על פשע מאורגן המנסה ואולי גם מצליח להתברג למסדרונות השלטון.
הוא גם גורס בצדק, שהמשאבים המושקעים בחינוך, במניעת פשיעה ואכיפת החוק, רחוקים מלהיות מספקים.
אך מכאן ועד השחרת פני כל מערכת המשפט בישראל, וכל זאת בתחתית העמוד העוסק ברצח השפל של כבוד השופט עדי עזר, זכרו לברכה, המרחק גדול, גדול מאד.
ואין מדובר בפליטת קולמוס. דרכה של כתבה עיתונאית מרגע כתיבתה עד רגע ההדפסה ארוכה, ארוכה מאד, ודבר דיבה מרושעת כזו על כלל מערכת המשפט בישראל, מן הראוי שהיה נעצר באחת מהתחנות הרבות שבדרך. ומשלא נעצר, אין לי אלא להסיק שנכתב הוגה והודפס בכוונת מכוון.
איזה מסר חינוכי מעבירים מרדכי גילת ועורכי העיתון באמירה כזו? כמה מיליונים של השקעה לא מספקת בחינוך לדמוקרטיה ולשמירת חוק מבזבזים מר גילת וידיעות אחרונות לשווא, בכך שאת משענו האחרון של האזרח התמים, בתי המשפט, הם כורכים תחת סיסמאות של חושך ואפלה? ומה יעזרו כל התקציבים למשטרה ולפרקליטות אם מרדכי גילת וידיעות אחרונות ינסרו את הרגליים של כס המשפט, ויערערו את אמון הציבור בכלל מערכת המשפט בישראל?.
בתי המשפט בישראל, על אף המגבלות והביקורת (ויש גם יש מגבלות וביקורת), כולם, אחד לאחד, הם קרן אור בדמדומי המינהל הישראלי, המינהל הישראלי הוא מנהל לקוי של עם של סוחרים, מקובצי גלויות, בעלי עבר של מיעוט בארצות ניכר, מינהל המתפתח בצלה של מלחמה עקובה מדם, המסיטה את תשומת הלב ואת המשאבים מהבעיות האקוטיות הבוערות הפנימיות, ובתי המשפט, עם כל הביקורת, הם נאת מדבר בשממה הזו.
הדבר האחרון שניתן היה לצפות ממי ששלטון החוק יקר לו הוא שיעכיר וישחיר את פניה של מערכת המשפט ברבים, בייחוד בימים בהם קמים עליה עבריינים להרסה, ולהרגה (פיזית).
"עולם מטורף שבו הרעים מכים את הטובים, וכמה עיתונאים עוד מוחאים להם כפיים בסערה", כותב מרדכי גילת בהמשך.
מרדכי גילת (אשר עד מקרא דבריו אלה, היום, הצטייר בראשי כאחד מאבירי שלטון החוק) הוא ודאי עיתונאי, הוא ודאי מכה באמירותיו התמוהות את הטובים שבבני האומה, השופטים. האם זה מיד מכניס אותו לכלל האנשים הרעים בעולם המטורף שלנו?
אני מאד מקווה שלא, אך ישפטו הקוראים.
