מתווה הגיוס לא ענייננו

הזוי

בעת כתיבת השורות דומה כי המשוכה הגבוהה ביותר להרכבת קואליציה ממשלתית היא מיתווה הגיוס החרדי. בעיני זה הזוי, אבסורדי ו...פורימי. זה הנושא, בה"א הידיעה, עליו תיכון או תימוט ממשלה בישראל, כאילו גזירות המן הפרסי כבר בטלו מן העולם, ואנחנו נמצאים בניו-זילנד, באיים הקנריים או על כוכב הלֶכֶת צדק. גם אם נקרא לנושא הקריטי 'שויון בנטל', ולצד הגיוס נסמיך את ההשתלבות בכח העבודה - עדין נישאר הזויים, אפופי עדלאידע ונעדרי פרופורציה לאומית.

דבריי מכוונים בעיקר כלפי קברניטי ה'בית היהודי', שאני מתגורר בו. ואומר את אשר בפי במשפט הפתיחה: הדיון איננו מענייננו בהיבטו הפוליטי-קואליציוני, ואנו מתעברים על ריב לא לנו. גם אם נרויח בפוקר המשא-ומתן המתנהל בימי כתיבת השורות, עדין נצא קרחים מכאן ומכאן, בתוך הבית ומחוצה לו. אם נציע את המיתווה שלנו לא נזכה לחיבוק משום צד, ובתוכנו נתפתל בין הפלג החרד"לי ליותר ליברלי, ועוד נכונו לנו מריבות כאלו.

עמדתנו בנושא זה צריכה להישמע בקול צלול בשדה האידיאולוגי והחברתי, ושם בלבד. על הציונות הדתית הפוליטית (להלן: 'אנחנו', קרי: 'הבית היהודי האיחוד הלאומי') לנקוט עמדה ניטראלית; שיסתדרו הצדדים לבדם ומה שיוסכם ביניהם - מקובל עלינו, פוליטית. איננו נמצאים כרגע בסיטואציה של "לחנך את החרדים", ואם בג"צ השליך אבן - שיסתדרו בלעדינו. בעיני משול הדבר שלא נצטרף לקואליציה עד שהחרדים יאמצו את לימודי הליבה.

גשר או מיקס

ואנפץ מוסכמה שגדלנו עליה; אינני יודע מי טבע את הסיסמה שהציבור הדתי-לאומי הוא 'גשר' בין הציבור החרדי לחילוני. אמיתה זו מועלית בעיקר כטפיחה עצמית על שכמנו: "אנחנו הגשר המקשר בין הצדדים"; "בכוחנו להביא לקירוב הדעות" וכיוצא באמירות נוסכות-גאוה מעין אלו. היגדים אלו נשמעים בעיקר/רק בקרב דוברי המחנה 'שלנו', וכמדומה שראשי הגשר משני צדדיו אינם מאמצים קביעה זו. אכן, אם הכוונה בהיותנו 'גשר' היא שאנו נטועים באמצע, ויש לנו 'מילה' הן עם החרדים והן עם המסורתיים והחילוניים - סביר וניחא. אכן אנחנו שם; מאמינים בשילוב תורה ומדינה, יהדות ולאומיות, דת ודמוקרטיה, חוקי הקב"ה וזכויות האדם - כמורכבות יחודית מופלאה. אבל אם הכוונה בסיסמת ה'גשר' למעמד של מגשר המסוגל לתווך בין הצדדים - אין זו אמת. אנחנו מסתדרים בערך עם כולם, וחלקים מתוכנו מרגישים קירבה להכא או להתם, אך איננו יכולים להניע אותם להסתדר ביניהם.

ללא ספק, יש לנו משנה ברורה שלנו בסוגיית הגיוס והשתלבות בכח העבודה ובכלל, והסרוגים והסורגות בצה"ל ובכל תחום בחיינו יוכיחו! אני תומך בפה מלא ובכל לב בהשקפת עולם שילובית, אך איננו יכולים לכפות השקפתנו על המיגזר החרדי, ואני מציע לא לעשות זאת בכח פוליטי. וכבר רמזנו כי הסקאלה העצמית 'שלנו' משתרעת מ'חרדל' עד 'לייט' בואכה חילוניות.

ברית בנט-לפיד

ומכאן היגד פוליטי ישיר בקשר ל'ברית' המכונה 'בנט-לפיד'. בעת כתיבת השורות היא נחזית כמוצקה, ומשמשת כמכפלת כח והעצמת מנדטים, ו"טובים השנים מן האחד". כמשחק טקטי מחושב בבורסה הפוליטית ובשוק ההון-סיכון - זה נשמע מוצלח (בעת כתיבת השורות). מאידך, אם ה'ברית' מצביעה על תוכן משותף, מלבד אינטרס, אזי 'מיתווה גיוס' או 'שויון בנטל' אינם פלטפורמה נכונה. ועד כה לא שמעתי שום רקע אחר לברית זו; האם בנט-לפיד מסכימים לקוי היסוד פוליטיים בסוגיית שלום וביטחון? או שמא מתואמים במדיניות הכלכלית וקיצוב בתקציב? וסוגיות נוספות במרחבי 'דת ומדינה' - האם הן כלולות ב'ברית'? דומה כי ה'ברית' מתמקדת ר ב'אויב' המשותף, המסרב לשאת בנטל. זה צורם ולא ערב לאזניי.

לפיכך, על משמרתי אעמודה; עלינו להישאר בעמדת ניטראליות כלפי ריב זה. שלפיד יסתדר עם החרדים ואנחנו נענה אמן! ממילא הפתרון לא יהיה ערכי אלא נוסחה מפותלת המרבעת מעגל או מעגלת משולש. וכבר כתבתי במדור זה כי אינני רואה דרך כלשהי לשילוב הערבים בנטל, וגם לא למכסות שהיא משימה בלתי אפשרית לראשי ישיבות שיצטרכו לדון דיני נפשות ולדחות נפש מפני נפש.

הדברים נכתבים בפורים, ואסוציאטיבית נזכרתי בפסוק החותם את מגילת אסתר בו נאמר שמרדכי היהודי היה "רצוי לרוב אחיו", "ולא לכל אחיו, מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין" (מגילה טז,ב). והסביר רש"י: "לפי שבטל מדברי תורה ונכנס לשררה", דהיינו לשירות לאומי ולאחריות על העם. פורשים אלו זכרו לו כנראה גם עוון נעורים של לימודי 'ליבה' ושפות: "בגתן ותרש היו מספרין בלשון טורסי... והן לא היו יודעין כי מרדכי מיושבי לשכת הגזית היה, והיה יודע בשבעים לשון". (מגילה יג,ב).