איש העסקים דוד הבי מכוכבי פרשת פלד-גבעוני הגיש אתמול (ג', 21.9.05) ערעור על חיובו להפקיד ערבות של 2 מיליון ש"ח בתמורה לקבלת רשות להתגונן בתביעה שהוגשה נגדו על-ידי בנק הפועלים.
נזכיר כי לפני כחודשיים הגישה פרקליטות מחוז תל אביב באמצעות עורכות הדין חנה קורין וורד סלומון כתב אישום חמור בפרשת פלד גבעוני המופנה כנגד 9 נאשמים ובהם כוכבי הפרשה: אריה גבעוני, דוד הבי, טל יגרמן ורפי פלד. כתב האישום כולל 12 אישומים ומתייחס לפעילותם של הנאשמים המרכזיים בתקופה שבין ינואר עד יולי 2002, במסגרת קבוצה של חברות ציבוריות, אשר נרכשו על-ידם, בזו אחר זו, במהלך עסקי מהיר במשך שנת 2001, וקרסו באחת בחודש אוגוסט 2002.
התביעה דנן בה עוסק ערעורו של הבי עוסקת כמובן במישור האזרחי של הפרשה המורכבת. הבי המיוצג על-ידי עורכי הדין יובל עציוני ואלדד פסי ממשרד עציוני ושות', טוען בערעור שהגיש ביחד עם עזבון יוסף הבי כי זכות הגישה לבתי המשפט הינה זכות חוקתית ולפיכך טעה בית המשפט (הרשם שילה) בהתנותו את מתן הרשות להתגונן בהפקדת סכום אסטרונומי של 2 מיליון ש"ח שכמוה כקביעה כי לא תינתן רשות להתגונן.
כזכור עם התפוצצות פרשת פלד-גבעוני הגיש בנק הפועלים תביעה כספית בסדר דין מקוצר נגד נגד הבי ונתבעים נוספים בסכום של 28 מיליון ש"ח בגין ערבותם לכאורה לאשראים שקיבלו חברת בסט-בית וחברת מיאב מהבנק.
הבי טען כי בבקשת הרשות להתגונן שהגיש הצליח להוכיח, בוודאי ברמה הלכאורית, כי הבנק פעל כלפי מיאב ובסט-בית וכלפי הערבים לחובותיהן בחוסר תום לב ותוך הפרת חובת האמון המוגברת אותה הוא חב להם.
עוד נטען כי "הבנק פעל באופן חד-צדדי בניגוד להסכמות ולהבנות הברורות שהיו לו עם נציגיהם של החברות ושל המערערים, והתנהגות נפסדת זו היא שהביאה בסופו של יום, הן לקריסתן של החברות ולחוסר היכולת לפרוע ולהחזיר לבנק את כספי ההלוואות שקיבלו, וכפועל יוצא מכך - ליצירת עילה לכאורית לתשלום ערבותם לכאורה של המערערים, והן לשינויים מהותיים בתנאי הערבות האישית להם היו המערערים מוכנים להתחייב מכלתחילה".
בית המשפט קבע אומנם כי יש מקום ליתן רשות להתגונן בפני תביעת הבנק, אולם התנה את קבלתה בכך שכל אחד משלושת המבקשים (שני המערערים ואריה גבעוני) יפקידו בקופת בית המשפט, בתוך 75 ימים, סכום של 2,000,000 ש"ח, ובסה"כ - 6,000,000 ש"ח.
על החלטה זו הוגש הערעור. המערערים באמצעות עורכי הדין עציוני ופסי טוענים כי יש לבטל את התניית קבלת הרשות להתגונן בהפקדת הסכום האמור וזאת לנוכח ובהתחשב במצבם הכלכלי והעיקולים הגורפים שהוטלו על כלל נכסיהם, בין השאר על-ידי בנק הפועלים עצמו, "המונעים מהם כל אפשרות ממשית לגייס את הכספים הנדרשים לצורך הפקדת הערובה הנדרשת, ולמצער אפילו לא חלק קטן מהם".
לחילופין מבקש הבי כי בית המשפט יפחית בצורה משמעותית את סכום הערובה הנדרשת, ולהמיר את הסכום המופחת בעיקולים הזמניים שהבנק כבר הטיל על כלל נכסיהם.
לטענתו "שגה הרשם בקובעו כי הסיכוי לקבל את גרסת המערערים קלוש ביותר לנוכח מסמכי הבנק, תוך שהוא מתעלם לחלוטין מכל טענותיהם של המערערים באשר להתנהגותו הנפסדת של הבנק וסירובו להמציא להם מסמכים להם נזקקו לצורך הגנתם וביסוס טענותיהם דלעיל, תוך שהוא גורם להם נזק ראייתי - טענות שבהתאם להלכה הפסוקה, די בהם כדי להביא למתן רשות להתגונן גורפת בפני תביעת הבנק".
לדבריו הלכה פסוקה היא שכאשר "משמיע הנתבע הגנה אפשרית, לא יחסום לו בית המשפט בדרך כלל את הדרך לבירור העניין על-ידי הטלת תנאים. שהרי אם יוטלו תנאים יוכל להתגונן רק נתבע אשר מסוגל לעמוד במילויים, ומי שאין בידו כסף לקיום התנאי - הגנתו לא תשמע". משכך שגה, לטענת הבי, הרשם בהציבו רף כה גבוה עד כי לא ניתן לעברו.
"התנאת מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערובה שאין למערערים כל סיכוי לעמוד בה, שוללת מהם, הלכה למעשה, את הזכות החוקתית המוקנית להם, הזכות לנגישות למשפט", נכתב בערעור.
הבי מסכם את הערעור וכותב כי ההחלטה שגוייה על אחת כמה וכמה לאור "העובדה שהבנק מחזיק ממילא בעיקולים זמניים על כלל נכסיהם של המערערים, והעובדה כי לאור סכום תביעתו (למעלה מ-28 מיליון ש"ח), חלקו היחסי בעיקולים אלה הינו גבוה במיוחד ומהווה ערובה מספקת בהחלט לטובתו".
(ע"א 2877/05)