פעם, בימים רעים יותר, הנהיגו פרקליטות המדינה
דורית ביניש ו
עדנה ארבל - כל אחת בתורה, מדיניות אגרסיבית ומתלהמת של פתיחת חקירות פליליות. די היה (מצידן) בידיעה מצ'וקמקת בעיתון מצד אחד מכתבי החצר הרבים שזוהו עימן, כדי להצדיק כביכול פתיחת חקירה פלילית נגד שר, חבר כנסת ואחרים.
התוצאות ההרסניות ניכרות עד היום. אותם תיקים "טופלו" באופן בעייתי, החשודים הפכו בני ערובה במשך שנים. חלק מהם הועמדו לדין וזוכו. חלק אחר שילמו מחיר כבד כשיצאו מהתיקים בשן ועין. גורמים אחרים שנמנו אצלן עם "בני האור", כמו למשל
זהבה גלאון, זכו לטיפול אחר, מטהר וממרק, גם כאשר נמצא שביצעו עבירות חמורות. מה שלא מונע מהם להציג עצמם כלוחמים בשחיתות וכמגיני שלטון החוק.
שונה המצב עתה. מאז תקופתו של מיכאל בן-יאיר כיועץ המשפטי לממשלה, נוהגים גורמי האכיפה, בהוראת היועץ המשפטי לממשלה, להפעיל באופן תדיר יחסית כלי חדש המכונה:
בדיקה. הליך זה מיושם באמצעות כלים חקירתיים לבירור חשדות שהועלו נגד שרים, שופטים ובכירים אחרים. הבדיקה נערכת בדרך-כלל על-ידי המשטרה, בליווי צמוד ובפיקוח היועמ"ש או הפרקליטות. בהודעות הרשמיות מוסבר הדבר, כי ההחלטה לקיים בדיקה מקדימה נובעת מהצורך לברר את העובדות בטרם יוחלט האם יש מקום לפתוח בחקירה פלילית עם כל המשתמע מכך.
בדיקה? - טקטיקה נפסדת ובלא סמכות
אלא שטקטיקה זו הינה נפסדת ובלתי חוקית. היא נערכת משיקולים זרים, כפי שנבהיר בהמשך. המחוקק לא הסמיך איש, ובמיוחד לא את המשטרה, לערוך בדיקה. המחוקק מחייב את גורמי החקירה והאכיפה לפתוח בחקירה מקום שנמצא חשד לעבירה. הבדיקה מבוצעת, כאמור, בכלים חקירתיים. בפועל: מבוצעת חקירה לכל דבר ועניין, כולל פתיחת תיק חקירה וגביית עדויות. אלא שתהליך זה מוצג ומכובס בביטוי: בדיקה, לא במעט כדי לגונן, ומראש, על החשוד המרכזי המיוחס.
התהליך העקום - המכונה "בדיקה" במקום חקירה, משמש, למרבה הצער, כ"כלי מריחה" בידי מקבלי ההחלטות. הראשון שבהם: היועץ המשפטי לממשלה. שכן, תהליך "בדיקה" כמעט שאינו ניתן לתקיפה. המתלונן לא יכול להגיש ערר בגין תוצאותיו (שכן נטען שלא בוצעה חקירה). זכויותיו של מתלונן לקבל את חומר הבדיקה-החקירה, נגזלות. יותר מכך: החוקרים, היועמ"ש ואחרים המעורבים בתהליך המריחה, אינם חשופים לביקורת אמיתית. שכן הם טוענים שביצעו רק בדיקה. בנסיבות אלה, קשה לבחון את איכותה ועמקותה ובמיוחד את עומק הטיוח שביצעו.
עבירות שוחד מצד גדעון סער ואותן בחורות
כך גם במקרה של שר החינוך
גדעון סער. היועץ המשפטי לממשלה,
יהודה וינשטיין, הורה על עריכת בדיקה משטרתית בשאלות: האם המכתב-המסמך מזויף; והאם תוכנו מצביע על חשד לעבירה פלילית. בתוך זמן קצר הגיעו חוקרי המשטרה למסקנה - מה שהיה חשוד מלכתחילה, כי המכתב מזויף.
אלא שחוקרי המשטרה נמנעו מביצוע בדיקה משטרתית לעומקה בשאלת תוכנו. עם או בלי קריצה מצד היועמ"ש וינשטיין, מתבצעת בימים אלה 'מריחה' ובריחה מחקירת הסוגיה המרכזית: האם אכן ביצע גדעון סער עבירות פליליות, בעת שקיים יחסי מין תוך יחסי מרות עם בחורות צעירות שהיו נתונות למרותו. בימים הקרובים עומד היועמ"ש להשלים את המריחה, אם אכן יתן למשטרה גושפנקה להימנע מחקירת החשדות האמיתיים נגד גדעון סער; ואם אכן יסתפק במתן הוראה לחקור רק בשאלה: מי האחראים לזיוף המכתב-המסמך.
וכיצד אנחנו יודעים שנערכת בריחה? פשוט מאוד: אותן בחורות שקיימו עימו יחסי מין תוך יחסי מרות, לא נחקרו כדבעי בעניין זה. ומי מהן שנשאלה - נדרשה להשיב בעיקר לשאלה: האם היא כתבה את המכתב. גם יודעי-דבר אחרים לא תושאלו. למשל:
יגאל בן-עמי, ששימש נהגו של גדעון סער. די לקרוא את הסטטוסים שפרסם בן-עמי בפייסבוק, כדי להבין מה הוא אומר.
מבצעי הבדיקה התעלמו, אם מתוך רשלנות ואם מתוך כוונה, מהנסיבות המיוחדות במקרה של גדעון סער: אין מדובר בפרשה של הטרדה מינית, אלא ביחסי מין תוך יחסי מרות ויחסי שוחד: גדעון סער מקבל יחסי מין תוך יחסי מרות; אותן בחורות מקבלות קידום מקצועי וכספי. על-חשבון הציבור, כמובן. מדובר בעבירות שוחד. גם מצד זה המקבל (ונותן). וגם מצד זו הנותנת (ומקבלת). בנסיבות אלה ברור כי לאותן בחורות אין עניין להודות ביחסים המיוחדים שקיימו-אירעו עם כבוד שר החינוך גדעון סער.
הודעת דנינו נוצלה לרעה
הודעתו המוקדמת של מפכ"ל המשטרה, ניצב יוחנן דנינו - שהתמקדה אומנם בממצאים לפיהם המכתב-המסמך זויף, נוצלה על-ידי כמה כלי תקשורת ליצירת רושם מוטעה כאילו גדעון סער טוהר ומורק מכל עבירה. בעוד שכאמור, תוכנו של המכתב, והמידע הרב והמחשיד בגנותו של סער, טרם נחקרו.
אחוות חשודים, כן-או-לא:
- כדאי להזכיר כיצד סגרה המשטרה וטייחה תיק למאהבת של ניצב דנינו, תוך מעורבותו, וזאת לאחר שהמאהבת סיפרה לחוקרת על קשריה עם דנינו. החקירה נגד המאהבת - עולה חדשה מברזיל ששמה הוא מרסיה, נפתחה בעקבות תלונה שהגישה עובדת זרה שהגיעה עימה מברזיל. דיווח על כך מסרנו בנובמבר 2010. דנינו הבטיח להגיש תביעת לשון הרע, וברח. בסופו של דבר התמודד על תפקיד המפכ"ל וזכה מן ההפקר. היועמ"ש וינשטיין, אגב, שנדרש בזמנו לבדוק פרשה זו, נמנע מביצוע מלאכתו. רשלנות פושעת. כמעט כרגיל.
- כדאי גם לגלות, כי ימים ספורים לפני הודעתו של דנינו (יום ג', 26.2.13) בפני הפורום הפלילי של לשכת עורכי הדין בדבר ממצאי המשטרה על המכתב המזויף, קיבלו כמה ממקורביו של גדעון סער מסרונים לטלפונים על הדברים שעומד דנינו לומר באותו יום שלישי. מה שמחייב בדיקה: מי ידע מראש על הודעתו של דנינו, ועם מי בדיוק ומדוע תיאם דנינו את הודעתו, אם בכלל.
בנסיבות אלה, ולאחר שנראה כי דנינו מבצע את העבודה השחורה עבור גדעון סער, אין פלא כי יום לאחר ההתבטאות של דנינו בדבר המכתב המזויף, בחר גדעון סער עצמו לנצל טקס שהתקיים באילת שבו השתתף, כדי להלין על הפגיעה בו ובמשפחתו. כאילו שכחנו מי באמת פגע אישית ברעייתו-גרושתו ובבנותיו.
