מהשאלות שחתמתי בהן את פרק ח' הקודם עולה כי בצל יקום אין-סופי אתקשה להתמודד עם הגדרת המציאות, אולם המציאות עצמה מלמדת שהצלחתי לחיות בצלה ולהתמודד עם הגדרותיה במרחב היקום הסופי שאורכו 13.7 מיליארד שנות אור, ואם כן מה פשר השאלות שלעיל ומדוע אני חושש להתמודד עם הגדרת המציאות בצל יקום אין סופי. מה ההבדל בעצם בין יקום סופי ללא סופי ומדוע שהגדרתו תשפיע על המציאות שלי? בשביל להתייחס לזאת עלי לחזור לתפיסה המדעית והדתית שהאמינה ביקום הסופי והמוחלט והגדירה את ממדיו. והלכה למעשה, מהי המשמעות של יקום סופי ומוגדר שאורכו 13.7 מיליארד שנות אור?
המשמעות היא שכאשר אני בוחן חלקיק כלשהו ומתבונן בנקודת מיקומו שעל פני כדור
הארץ, אני מתבונן למעשה באירוע שהתחיל לפני 13.7 מיליארד שנים מנקודה הרחוקה ממני 13.7 מיליארד שנות אור, וכתוצאה מהאירוע הזה נולד החלקיק בו אני מביט כרגע- במתכונתו ובמיקומו הנוכחיים. אם נקרא לחלקיק שאני מתבונן בו (B) ונמתח קו מנקודת מיקומו העכשווית עד לנקודה ממנה התחיל האירוע שגרם להתהוותו, אזי יופיע בפנינו תרשים ישן נושן שכבר כיכב בעמודי המאמר פעמים רבות:
A |-----------------------------------| B
וכמובן אורך הקו (A-B) הוא 13.7 מיליארד שנות אור כאשר (A) היא נקודת הציון של התחלת האירוע אשר הביא ללידת החלקיק (B), ובנוסף זה מסביר איך מוקם החלקיק המוחשי (B) בנקודה הקונקרטית במרחב, על ציר הזמן שעמד על 13.7 מיליארד שנה, 36 דקות ו-26 שניות.
ובכן אילו הסתיים המופע בשניה ה-26 אזי הייתי אומר שהייתי עד למופע שארך 13.7 מיליארד שנים 36 דקות ו-26 שניות - מופע שהוליד את החלקיק (B) בנ.צ. שהתרשים הצביע עליה. אבל וכעבור שניה אחת ובשניה ה-27 החלקיק (B) השתנה וגם מיקומו השתנה, והשאלה מהו מקור השינוי של החלקיק (B)- האם גם מקור השינוי הזה הוא בנקודת ההתחלה (A) אשר הביאה ללידתו בשניה ה-26?
כמובן שכן, אותה המשרעת שהתחילה ב-נ.צ.(A) הולכת ומתארכת ומלווה את (B) לאורך כל הדרך. אנחנו קובעים בתוקף שכוח הכבידה למשל גרם לשינוי שחל על החלקיק (B), אולם "כוח הכבידה" הוא לא ישות עצמאית ויסודו הוא בעצם פיזיקלי שמהווה חלק מתשתית עצמים רצופה הנמתחת עד לנקודת ההתחלה (A) - היא "השרשרת" המכונה על ידינו כמשרעת שהביאה לשינוי החלקיק (B). במילים אחרות, גם העצם אשר השפיע ישירות על החלקיק (B) ושינה אותו- מקור העצם הזה במתכונתו ומיקומו הנוכחיים הוא באותה נקודה התחלתית (A) ולכן הוא חלק אינטגרלי במשרעת הראשית שמלווה את החלקיק שלנו (B) על ציר הזמן.
ניתן לקבוע עוד כי בכל מיקום ומצב - החלקיק (B) שותף קבוע הוא למופע מחזורי, זאת כי לעד הוא חלק אינטגרלי מגרם שמימי גדול ממנו אשר נע במרחב באופן "מחזורי". כל אחד מאיתנו למשל הוא חלק מהעצם הגדול "כדור הארץ", ולכן כל אדם שותף במופע המחזורי "יום" בו כדור הארץ מסתובב סביב צירו, וכל אדם שותף למופע המחזורי "שנה" בו כדור הארץ מקיף את השמש במלואה. כנ"ל השמש מסתובבת במחזוריות סביב צירה ואנחנו חלק ממנה, וגם מקיפה את שביל החלב באופן מחזורי- ואנחנו איתה. גם הגלקסיה נעה במחזוריות במרחב וגם צבירי הגלקסיות וצבירי העל והקירות... ניתן לראות איפוא את היקום כמטוטלת- גוש שנע כיחידה לכאן ולכאן ומתנודד במחזוריות הלוך ושוב כאשר שואב את כוחו מ-(A) - היא נקודת הזינוק ממנה התחיל היקום את תנועתו המחזורית.
היקום אומנם הולך ומתפשט אולם ממשיך לנוע כיחידה אחת - היינו ממשיך להתנדנד הלוך ושוב כיחידה אחת כאשר הוא מחובר לאותה נקודה שממנה שואב לאורך כל ציר הזמן את כוח תנועתו - היא נקודת ההתחלה (A). לכן בעוד מיליארד שנה כאשר נכריז כי ממדי היקום גדלו עד לכדי 14.7 מיליארד שנות אור, משמעות זאת היא כי ממדי היקום מנקודת ההתחלה (A) ועד הלום הגיעו ל-14.7 מיליארד שנות אור; נ.צ.(A) תצביע לעד על התחלת היקום.
A |-----------------------------------| b
13.7 מיליארד ש.א.
A |-------------------------------------------| B
14.7 מיליארד ש.א.
משמעות נוספת היא כי החלקיק (b) השתנה ל-(B) ובאופן הזה הבחין האדם בממד הזמן שמבטא את הפער בין מצב החלקיק (b) שהשתנה על ציר הזמן ל-(B). במקרה של התרשים שלעיל, (b) השתנה (התפשט) וכעבור מיליארד שנה השתנה מיקומו וזהותו מ-(b) ל-(B).
לציין, ממד הזמן פצח ב-נ.צ.(A) כאשר החומר התחיל להשתנות, ומאז לא הפסיק החומר להשתנות וליצור אגב זאת "זמן" לעד... "זמן" הוא ביטוי אנושי לשינוי מצבו של חלקיק המשתנה מטבעו ללא הפסק על ציר המשרעת שמלווה אותו מנקודת הזינוק (A), ומאז המשרעת הולכת ומתארכת ללא הפסק; וזהו בעצם ציר הזמן שלא מפסיק.
אם כן, כאשר אני צופה היום בחלקיק המשתנה לנגד עיני על ציר הזמן, אני צופה למעשה בנקודה קטנה מתוך מטוטלת שהתחילה להתנדנד לפני 13.7 מיליארד שנים מנקודה הרחוקה כיום ממני 13.7 מיליארד שנות אור. ובעצם אני צופה במופע שהתחיל כאמור לפני 13.7 מיליארד שנים, וכתוצאה ממנו נולד החלקיק בו אני צופה כרגע ומודד את השינוי שלו, וגם מונה אגב תצפיתי זו את יחידות הזמן. והמופע עודנו ממשיך ומייצר חלקיקים המשתנים חדשות לבקרים ע"י האינטראקציה ביניהם ואגב זאת מייצרים עבור הצופה בהם את ממד הזמן.
סוף דבר
היקום הסופי והמוגדר שניתן להצביע במדויק על נקודת התחלתו - נתן בידי את היכולת להבחין במציאות העצמים והחלקיקים, דהיינו סיפק לי את הסיבה להימצאות העצמים והחלקיקים במתכונתם ובמיקומם הנוכחי.
הנקודה ממנה התחיל היקום לפעום היא סיבת הימצאותו של חלקיק (X) במיקומו הנוכחי, והיא גם הסיבה שהביאה לשינוי החלקיק (X) ל-(Y), כלומר היא הסיבה שגורמת בכל רגע ורגע להמשך המופע שבמהלכו החלקיק (X) משתנה ל-(Y).
ותעלה ותבוא השאלה שגיששנו אחריה עד הלום: כיצד נתחקה אחר סיבת קיומו של חלקיק ביקום אין סופי שאין לו נקודת התחלה? כי הרי היקום הוא אין סופי ותפיסה זו באה ממעמקי תודעתינו, אנו יודעים כי ליקום אין סוף, וכיצד נבין בצל תודעתינו את סיבת קיום החלקיקים, מיקומם, והשתנותם, כי הרי ביקום שכזה אין נקודת ציון שניתן לשייך אליה את מופעי המציאות; אין נקודת מוצא שממנה התחילו מופעי המציאות, והכיצד נתמודד איפוא עם הגדרת "המציאות"? על זאת בפרק (י') הבא; אנא הישארו עימנו שלוש פרסומות ונחזור אליכם.
