נפתלי בנט הבטיח לפני הבחירות: "משהו חדש מתחיל בציונות הדתית". זה היה סלוגן הבחירות וזה מה שהוא התחייב אליו עוד בפריימריז בתוככי הבית היהודי. לדבריו, הציונות הדתית מובילה בגיוס ליחידות הקרביות, בהתיישבות, בפרויקטים חברתיים, בגרעינים תורניים, בהתנדבות ובעשייה בכל שדרות החברה, אבל כשזה מגיע לכוח אלקטוראלי לא סופרים אותם. וכך הוא הביס את ותיק המפלגה
זבולון אורלב ויצא לדרך חדשה.
הדרך הייתה ארוכה וקשה. בנט חטף מכל הכיוונים. אנשי ארץ נהדרת, תוכנית שכמעט קובעת סדר יום, שמו אותו על הכוונת,
עיתון הארץ יצא נגדו במאמרים, כל ספין על יחסיו עם
שרה נתניהו הושם באור הזרקורים, והגדיל לעשות
ניסים משעל שצלב אותו בראיון תוקפני בפריים טיים של ערוץ שתיים.
אבל נפתלי בנט המשיך. משלב לראשונה אישה חילונית במפלגת הדגל של הציונות הדתית ומצליח לצרף גם את חברי האיחוד הלאומי, לאחר שניסיונות העבר הכושלים והמייגעים לא הבשילו לאיחוד המתבקש.
השיא הגיע כשהליכוד יצר תעמולת בחירות מכוונת כנגד הבית היהודי המתחדש. כל תעמולת הבחירות התמקדה במפלגה אחת, הבית היהודי. העיתון הנפוץ ביותר בישראל, עם מיטב כותביו המוכשרים, הרעימו תותחים כלפיו. מרבית הכותבים, כאלו שכיפה סרוגה מתנוססת לראשם, והם משמשים פה לרבים האומרים שאין צורך במפלגה דתית, אלא יש להשתלב במפלגות הקיימות.
גם האיחוד בתוך ציבור הכיפות הסרוגות נראה כיום קשה מאי-פעם - מצד אחד אלו שאיילת שקד, חילונית בתוך הבית, מציקה להם, שלא לדבר על בנט, שאפשר לדון בגודל הכיפה והמחויבות שלו לרבנים, ומצד שני דתיים שותי אספרסו ש
אורית סטרוק היא לא בדיוק החלב שהם מוסיפים בצד הכוס שלהם.
בנט כרת ברית, בנט פעל בחוכמה אחרי הבחירות וההישג השנוי במחלוקת (הרי הסקרים ניבאו יותר וכבר היה מספר דומה בעבר, אם מחשיבים גם את האיחוד הלאומי) עסקה התקשורת ביחסי נתניהו-בנט. נתניהו כמובן סיפק את הסחורה והבית היהודי שוב היה למרמס כשהוזמן לממשלה אחרון ובשפה רפה, למרות השותפות הטבעית לכאורה בתוך גוש הימין. היה נראה שנתניהו חותר להשאיר את המטרד הזה שנקרא בנט מחוץ לקואליציית החלומות שלו, זאת שהוא רצה להקים עם חרדים ומפלגות המרכז שישבו שוב סביב השולחן, שעה שהציונות הדתית תישאר להסתכל על המסיבה מבחוץ.
אך בנט כרת ברית עם לפיד, ובאומץ הלך איתו כנגד כל ההתקפות, מול נתניהו, הקוסם. זה ששלף בלי שאף אחד ידע את מופז מהשרוול אחרי שכולם הלכו לישון עם בחירות, זה שתמיד יודע להפתיע ברגע האחרון עם להטוטיו הפוליטיים. מי לא נכנס לתמונה כדי לנסות לפורר את הברית הלא טבעית הזאת של הבית היהודי ויש עתיד? מה בין יעל גרמן חברת מרצ לשעבר לאורית סטרוק ממתיישבי חברון? שאלו. מה בין לפיד לבנט?
והגדילו לעשות החרדים שהרגישו מודרים מהמשחק הפוליטי. בכל הכוח הם קצפו על הציבור הדתי שכורת ברית עם גדול אויבם, זה שאינו מסכים שהם יישבו בממשלה. הם איימו בחרמות כנגד המתיישבים ביהודה ושומרון, הזכירו את ההינתקות כתוצאה של הישיבה של הציונות הדתית עם לפיד האבא ואפילו הארבה גויס לצורך העניין והוצג כעונש משמיים.
גם בתוככי הציונות הדתית פרצה רעידה קלה. רבנים הסתייגו מהמהלך. לכאורה ישנה קריאת תיגר על
עולם התורה, ומי השותף הבכיר של מכריז המלחמה? האח עם הכיפה הסרוגה. ובכיפות הסרוגות זה נושא רגיש, גם ככה טוענים החרדים שהם לא באמת דתיים, אז הנה עכשיו גם ישנה הוכחה. אבל בנט המשיך למרות המכשולים, וכשיאיר לפיד הפריז בדרישות והיה נראה שהולכים לבחירות ולפיצוץ, הוא הרגיע את המצב והוביל את הברית לקראת סיומה (לא לפני שנתניהו ניסה עוד טריק אחרון שהכניס לעוד טלטלה בדרך).
בנט הבטיח לבוחרים וכיום הוא מקיים. הציונות הדתית שנמצאת בכל המוקדים החשובים בחברה הישראלית מגיעה להיות שותפה בכירה בממשלה החדשה. היא נמצאת ליד השולחן בו נקבעות ההחלטות הגורליות במדינה. לא עוד משרד המדע והחלל, כפי שהגדיר זאת בנט בזלזול, על התפקידים השוליים שהיו תמיד, אלא שותפה משמעותית.
מה שעוד יפה הוא שבכל מסכת ההשמצות כלפי הבית היהודי, מכיוון הליכוד ומכיוון החרדים, הקפידו בבית היהודי לא ללכלך חזרה. לא תקפו את נתניהו, כי "לא יורים בתוך הנגמ"ש", והסבירו בסבר פנים יפות שהברית עם לפיד היא חלק מהמשחק הפוליטי ואין שום אנטי לחרדים בתוך המפלגה.
