קודם כל, חג שמח, העשן הלבן האפוף שיצא השבוע מארובות הקפלה הכנסייתית הודיע לעולם (הנרגש, אגב) על סיכום ההסכמים הקואליציונים שמבשרים על בואה של הממשלה החדשה. בעקבות המאורעות הללו (שבשיעורי ההיסטוריה בעתיד יכונו – מאורעות תשע"ג) החלטתי לשאול את עצמי שאלה – מה יגידו חברי הממשלה ה-33 כשיבינו שה"פוליטיקה" אולי "חדשה", אבל שום דבר לא משתנה?
תקווה ואחריה אסון? "שלום ולהתראות", כך יודיע
נפתלי בנט, מנהיג הסיעה השלישית בגודלה בממשלה, או בשמו היותר מוכר – "הבחור שליד יאיר ושמשך לשרה בצמה", כשאפשרות של הסכם מדיני תופיע על השולחן הארוך (אך קצר יותר מבעבר) בישיבת ממשלה, ובזאת יכריע – מדינה יהודית מן הים ועד לירדן, התעלמות (או – הכחשה) של הכיבוש, של קיום תיאורטי של דבר כזה שקוראים לו "דמוקרטיה", ושל שלטון מר במיליוני פלשתינים שנורא רוצים (ומגיע להם) להיות ריבון באדמות בהן הם חיים. וכל זה בלי לדבר על הנצחת המלחמה, על יחסים עם מדינות שמסמפטות אותנו, על חרמות שייווצרו על מוצרים ישראלים, על ההשלכות התיירותיות ועוד ועוד.
"הבו לי דחפור", יאמר
אורי אריאל (או – שר השיכון החדש) שכחלק ממצע מפלגתו (הבית היהודי – תקומה) התחייב לפעול ליישוב מסיבי בגדה המערבית, כך יתרום להמשך הכיבוש ויתרום פחות להוזלת מחירי הדיור באזורים במדינה שבהם גרים תשעים אחוזים מתושביה. וכל זה עוד בלי לדבר על ההצהרה שלו שאין לאפשר להומוסקסואלים לשרת בצבא.
"נו, ביבי! תן לי להשחיל משפט", תאמר שרת המשפטים החדשה (והממונה על המו"מ עם הפלשתינים),
ציפי לבני, כשתעלה בפני ראש הממשלה אפשרויות כלשהן לקיום שיחות ול-(חס ושלום לא עלינו) חילופי שטחים תמורת שלום. וזה עוד בלי לדבר על סיסמת הבחירות שלה: "ביבי וליברמן – אסון. ציפי לבני – תקווה", מה צריך להגיד על שלושתם ביחד? תקווה, ואז אסון?
הם יגידו "אמרנו לכם" "איפה הכסף?" ימשיך לשאול שר האוצר החדש, גם בעוד ארבע שנים, ויבין שכשביבי הוא ראש הממשלה, גם שר אוצר מאוד שאפתני ויחסית מתון לא יצליח להוציא את הכסף מידיהם התאוות של ביבי וחבריו מים המלח ומדלק נדל"ן. וזה עוד בלי לדבר על סיגרים, ויסקי, ושלכתוב טוב בידיעות אחרונות יותר משתלם לו מכל הבחינות.
"אולי זה לא הוגן שאני נשפט ולמרות זאת משוריין לי תיק החוץ?" ישאל את עצמו
אביגדור ליברמן, ויענה לעצמו מיד: "אל תהיה מצחיקול, איווט, שיקפצו!". וזה עוד בלי לדבר על העבודה המצוינת שלו בקדנציה האחרונה, שלא גרמה לחרמות מאירופה, לסימון מוצרי התנחלויות, לקירור יחסים עם טורקיה ולהתקררות של היחסים עם אמריקה. סתם, הוא כן גרם לכל זה.
"איפה הסופר-טנקר?" ישאל את עצמו השר לביטחון פנים,
יצחק אהרונוביץ', כשיתגלה עוד מחדל חמור שעליו היה אחראי. ואולי כדאי שייזכר בעוונותיו עוד לפני האסון הבא.
"שיט, אין גירעון, תכף השמאל יתחיל להגיד שיש לנו כסף לדיור, חס ושלום", יאמר לעצמו ראש הממשלה וירוץ מהר לחלק כספים לבעלי ההון לפני שמישהו יעלה על זה. וכמובן, גלידה, הרבה גלידה.
ורק
שלי יחימוביץ',
אלי ישי,
זהבה גלאון, הנשיא
שמעון פרס וחבריהם יצלמו את בדיחת-הממשלה-ה-33 באייפונים שלהם, יראו לנו, ויאמרו "אמרנו לכם".
