תופי הטם-טם של התקשורת המטמטמת כבר מתחילים את פסטיבל אובמה שיתחיל בעוד ימים אחדים. הפסטיבל הוא רק חזרה כללית לקראת הפסטיבל הצפוי בקיץ, סביב יום הולדתו ה-90 של
שמעון פרס, הנשיא "האהוב" (על מי?), שמש העמים. רבים כנראה יחפשו בקיץ מקלט בחו"ל כדי להימנע מלקחת חלק בפולחן האישיות הצפוי.
בינתיים כבר נדרש ראש הממשלה למחוות למכחיש השואה מרמאללה ולאורח מוושינגטון, שהוא עצמו אינו מעלה בדעתו לעשות את המחווה המזערית המתבקשת ממנו: להביא את יונתן
פולארד במטוסו. איש גם אינו מעלה בדעתו שניתן פעם לדרוש מאבו-מאזן לעשות צעדים בוני אמון, כמו למשל הקפאת בנייתה של העיר הערבית רוואבי. הקיצונים בעדר הפרשנים אף מביעים אכזבה מראש מהאורח האמריקני, שמא הוא לא יביא עמו תכתיבים למען "השלום".
בפני ראש הממשלה החדש-ישן ניצבות שתי אפשרויות מול האורח רם-המעלה. האחת, הוא יכול לדקלם שוב, כמי שכפאו שד, את "פתרון" שתי המדינות מבית מדרשם של פרס, ביילין, לבני ומרעיהם, כלומר להמשיך להטיח את הראש בקיר ולהתעקש על ה"פתרון" שאיננו אלא הונאה.
האחרת, להסביר לאורח שלא זו הדרך ולהציע לו להמתין לעתיד מתאים יותר למשא-ומתן, אם וכאשר יתפכחו כל הגורמים ממצעד האיוולת שהחל באוסלו לפני עשרים שנה, וכאשר המציאות הצפויה בעבר הירדן המזרחי תמחיש את האיוולת שבהקמת מדינה פלשתינית נוספת ממערב לירדן, נוסף על זו שממילא תקום ממזרח לנהר.
ברוח הימים הללו העוסקים ב"שיח הזכויות", ביקורו של הנשיא האמריקני הוא הזדמנות להציג לו את הזכויות האמתיות, זכויות היהודים בארץ ישראל. זו ההזדמנות להסביר לאורח שהכובש בארץ ישראל הוא הכובש הערבי, ושארץ ישראל המערבית היא כבשת הרש שנותרה בידי העם היהודי כדי להגשים את מאווייו הלאומיים.
על נתניהו להתמקד בהיסטוריה היהודית, בזכויות היהודים ובבעיה היהודית ולא בבעיה הערבית. לשם כך הוא נבחר. לבעיה הערבית יש תומכים רבים במזרח התיכון, באירופה, באמריקה, ולמרבה הצער גם בתוכנו. תפקידו של ראש הממשלה של מדינת היהודים הוא להציג את העבר, ההווה והעתיד של מדינת היהודים.
