ברק ורעם

אני מאמין לנשיא ברק אובמה כאשר הוא אומר שכל האמצעים מונחים על השולחן כדי למנוע מאירן להגיע לנשק גרעיני. ההתחייבות הזו ברורה וחד-משמעית, ניתנה שוב ושוב, וזהו אינטרס אמריקני לא פחות מאשר אינטרס ישראלי. הבעיה שלי היא עם היכולת המעשית של ארה"ב לקיים אותה.

תראו מה קורה בקוריאה הצפונית: מדינה שספגה עוד ועוד עיצומים, מבודדת כמעט לחלוטין, אזרחיה סובלים חרפת רעב – ולמרות כל הצעדים וההצהרות היא מפתחת בגלוי נשק גרעיני ומצפצפת על כל העולם. מה שאומר, שהיכולת האמריקנית/המערבית/העולמית למנוע נשק גרעיני ממדינה שמוכנה לעשות כמעט הכל להשיג אותו, היא מוגבלת ואולי אפילו אינה קיימת. גם בטהרן רואים את זה ומבינים את המשמעות.

"את שמי האמצעי נתן לי מישהו שלא חשב שאי פעם אתמודד על הנשיאות", התבדח ברק חוסיין אובמה ערב הבחירות בשנת 2008. אצל חלק מאיתנו, במיוחד בחוגי הימין, זה ממש לא נושא לבדיחה: השם "חוסיין" משמש להם כהוכחה ניצחת לכך שיש לנו עסק עם נשיא פרו-ערבי, שלא לומר אנטי-ישראלי. אז אולי כדאי להזכיר להם, שאחד מגדולי שונאיה של ישראל בזירה הבינלאומית נושא את השם העברי למהדרין "נועם" (חומסקי), ושאת הכינוי האנטישמי "יודו-נאצים" טבע אדם בעל שני שמות יהודיים מובהקים: ישעיהו ליבוביץ.

מצד אחד, באמת קשה להבין מדוע ארה"ב מוכנה לשחרר מי שריגלו לטובת ברה"מ, אבל מתעקשת להשאיר בכלא אחרי 28 שנה מי שריגל לטובת ישראל. מצד שני, בכל זאת מדובר במדינת חוק שחרתה על דגלה את זכויות האדם, ומי שאחרי ככלות הכל – היא הידידה הטובה ביותר של העם היהודי בכל תולדותיו. ודאי שיש משהו מתחת לפני השטח שאיננו ערים לו ושמשום מה ארה"ב מתעקשת שלא להסביר אותו.

אני רוצה להפנות את תשומת הלב רק לנקודה מעניינת אחת. לא מעטים הם מי שהיו בעלי תפקידים בכירים בממשל האמריקני, ואשר בעת כהונתם התנגדו בתוקף לשחרורו של פולארד – ושינו את דעתם אחרי שסיימו את תפקידיהם. לפעמים הם עשו זאת אחרי שנה-שנתיים, לפעמים זה לקח יותר, אבל זה קרה. וזה מעניין, כי בדרך כלל המצב הוא הפוך: אדם משנה את דעותיו כאשר הוא נחשף במסגרת תפקידו למידע שאינו נחלת הכלל. האם זה מלמד שמאחורי העמדה האמריקנית עומד, במידה כזו או אחרת, קיבעון ביורוקרטי בנוסח "כן, אדוני השר"?

קראנו מה אובמה יאכל על שולחנו של נתניהו (אומצת פילה בקר צלויה במעטפת של תבלינים ארומטיים), שמענו מדוע מישל לא באה איתו (כי הילדות בבית הספר), ראינו מהם סידורי הביטחון בבית הנשיא (העוגה עברה שיקוף), ואני בטוח שלא שמתי לב לעוד המון פרטים חשובים ומרתקים כאלו. הסיקור הזה מלמד עלינו הרבה מאוד: הוא מראה עד כמה אנחנו פרובינציאליים.

נכון, מדובר באירוע נדיר וחשוב, אך בתקשורת רצינית עוסקים במהות ולא בפרטים חסרי משמעות שממילא יישכחו בעוד חמש דקות. זהו נשיא ארה"ב, לא זמר או דוגמנית או כוכב כדורגל. במדינה מערבית מתקדמת נותנים לאירוע ולאורח את מלוא הכבוד הראוי, מבלי להיראות כאילו אנחנו שבט נידח שזכה לראשונה לביקורו של האדם הלבן.

כמי שמתגורר ליד כיכר רבין אני יודע, שאם יש עצרת במוצאי שבת ב-20:00 – הרחובות נסגרים כבר ב-18:00 והחניה אסורה מ-13:00. כתושב תל אביב אני יודע, שכאשר יש מרתון ביום שישי, אוסרים לחנות בשולי המסלול כבר מיום חמישי בערב. כקורא מדורי ספורט אני יודע, שהמשטרה דרשה לאחרונה 80 שוטרים על 80 צופים. מה זה קשור לביקור אובמה? – העובדה ששוטרינו הולכים בכוח במקום במוח.

יצא לי לראות את שיירת הנשיא ברחובות וושינגטון: כל צומת אליו מתקרבת השיירה נסגר דקה או שתיים לפני כן ונפתח מיד אחרי שהיא עוברת. איש אינו חושב לסתום את העיר בכל פעם שהנשיא יוצא מהבית הלבן, כי אז היא תהיה סגורה יותר מאשר פתוחה. אצלנו, לעומת זאת, נעלו את כביש 1 למשך שעות ואת מרכז ירושלים למשך ימים.

אני כמובן לא יודע מה מזה היה דרישות של האמריקנים ומה היה החלטה של כוחות הביטחון הישראלים. אבל כאמור, לנוכח התנהלותה של המשטרה ביום-יום, יש לי תחושה שהאמריקנים רצו משהו יותר קטן וחכם, בעוד משטרת ישראל חושבת שגדול יותר הוא גם טוב יותר. אני מציע לחלק למטה הארצי לכבוד פסח את הספר "נשיא על הכוונת", ממנו יוכלו הקצינים ללמוד שמתנקש מקצועי יכול לגבור על כל טבעות האבטחה, ושעבודת הראש חשובה לא פחות ובעצם יותר מאשר עבודת הרגליים.

אובמה ידע שיאיר לפיד היה עיתונאי ושנפתלי בנט היה ראש לשכתו של ראש הממשלה. בסוף דבריו במסיבת העיתונאים, הוא ציטט מתוך אחד ממכתביו של יוני נתניהו והתייחס למחיר השכול של משפחתו. מה שאומר, שהצוות שלו עשה שיעורי בית בצורה מקיפה, והנשיא שינן את המידע שהיה מספיק חשוב עבורו. בבית הנשיא שלנו, לעומת זאת, לא חשב איש שכדאי לברר עם משרד החקלאות לפני שמאפשרים לאורח לנטוע שתיל.

הפרטים הקטנים הללו הם שמלמדים על המקצוענות שכל כך חסרה אצלנו, במיוחד במישור הממשלתי. אנחנו אוהבים לקנא באמריקנים, גם אם לא פעם אין לכך הצדקה; בנושא הזה בהחלט כדאי לנו ללמוד מהם.