שינוי דרמטי חל ביחסי ישראל וטורקיה: נתניהו ועמיתו הטורקי
ארדואן דיברו והסכימו ששגרירי שתי המדינות יחזרו לעמדתם, טורקיה תבטל את ההליכים המשפטיים שהחלה והתיק המשפטי על המרמרה יסגר והמדינות יחדשו את יחסיהן. נתניהו הביע צער והציע התנצלות חמקמקה על ההשלכות מהפשיטה למרמרה והסכים להשלים את הפיצויים למשפחות ההרוגים.
אני לא רואה עין בעין עם נתניהו בעניין זה ומצדדת באביגדור ליברמן שאמר שהתנצלות מדינת ישראל לפעילות חיילי צה"ל נגד ארגון הטרור שחבריו התקיפו את החיילים עם נחיתתם על הספינה היא טעות חמורה.
לכן אני מנצלת את
חופש הביטוי שלי שבו השתמש אובמה באופן כה חופשי בעת שדיבר בישראל והגביל אותו בזמן שדיבר אל הערבים ולומר לעם ישראל כדלקמן: זהו מעשה תאקייה מוסלמית.
אבל זה לא עניין של פוליטיקה סרוחה, זה עניין של כבוד שכפי הנראה ליהודים פשוט חסר. יותר מכך, ברק חוסיין אובמה, בר מינן מניפולטיבי, הביא את ראש ממשלת ישראל, שוב, לברכיו ומחזיק אותו תחת שליטתו.
האם הטרוריסטים על המרמרה, יישלמו פיצויים לחיילי צה"ל שהותקפו ונפצעו? לא נראה לי. איזו מין מדינה יש לנו, יהודים, שאינה יכולה לשמור על כבודה? אנחנו, היהודים, נדחקו לשוליים, פגעו בכבודנו, נרדפנו ונהרגנו במשך אלפי שנים ועכשיו, כיש לנו ריבונות אין לנו מושג מה לעשות עם זה ואיך ליישם אותה.
אם מנהיג ישראל מתנהג ללא כל ערך, לא הפלא שעולם מזלזל בישראל, נוהג בה לאורך סטנדרטים עוינים ושונים מכל ארץ אחרת, מתערב בענייניה הפנימיים והבינלאומיים, ומתמרן אותה. ואויבי ישראל מלגלגים לה.
לא נראה שישראל נראית טיפשה? אני חושבת שכן. העולם לא אשם. ישראל הביאה את כל זה על עצמה. כאשר, בשנת 1967, היא ניצחה והשיבה לידיה שטחים אבודים, ישראלים פשוט לא יכלו להמשיך להתמוגג בנצחונם ולהחזיק בו. אז מה הם עשו? הם החליטו להעניש את עצמם. הם הביאו את הטרוריסט הבינלאומי הבארברי ערפאת אל אדמתם, יחד עם 10,000 חייליו ובני משפחותיהם, והתוצאה, עשרות ישראלים הרוגים. ואם זה לא הספיק הם הענישו את עצמם נוספות וחתמו על הסכם עם ערפאת הבארברי שמעולם לא קיים ולו סעיף אחד בהסכם ואילו הישראלים נצמדו להסכם ההזוי, וסבלו קורבנות, רצח והתקפות אלימות מעבר למתואר. אך אם זה לא הספיק, הישראלים גרשו וממשיכים לגרש יהודים מבתיהם, שנבנו על אדמות ארץ ישראל, כדי להיראות טוב לעולם שיושב וצופה בהם, בסיפוק, בעוד שהם גורמים לעצמם צער. יהודים פשוט לא יכולים לראות את עצמם מתעלים, מנצחים ובשליטה על גורלם. הם זקוקים לאנשים מבחוץ לנווטם, להגיד להם ולא משנה מה.
אם נסתכל על העולם, אין אומה אחרת שמתנהגת כמו ישראל; עקשנית, סרבנית וקצרת רואי. מדינות אחרות עושות מה שנוח ומתאים להן, ישראל עושה מה שמתאים למדינות אחרות אך לא לה. עד שהסכין לוחצת על גרונה ואז היא מגיבה אבל אף פעם לא הולכת עד סוף הדרך כדי לסיים את כל האיומים, הסבל, חוסר הכבוד, וההתערבות בריבונותה, וכך המעגל ממשיך, כפי שהיה במשך 65 השנים האחרונות וכך הוא ימשיך. וזו היא מלחמת התשה של העולם על ישראל וזה מעייף מאוד.
אז בואו נחשוב לרגע, איזו תועלת הביאה לה התנהגותה של ישראל? מה יש לנו היום? ישראל מוקפת באלפי רקטות, מוכנות להרוס אותה בזמן קצר. העולם מתנהג אליה בסלידה ואנטישמיות נמצאת בעלייה, גרועה, כמו בשנת 1938. זו היא תוצאה ישירה של חולשה, ומדיניות סכיזופרינית מעורפלת חסרת דיפלומטיה ציבורית.
נתניהו - נואם טוב, מבצע - גרוע
אמרתי ואני אומרת שוב,
בנימין נתניהו הוא נואם טוב, בדיוק כמו אובמה; הוא מוציא לפועל גרוע. חולשת נתניהו נחשפה כאשר הוא מסר את חברון לאויב הגרוע ביותר של מדינת ישראל, המוסלמים. נתניהו הוא מנהיג חלש, אופורטוניסט. והגרוע ביותר, נתניהו הוא לא סוג של מנהיג שישראל יכולה להרשות לעצמה תחת המציאות הנוכחית; אפשר אפילו לומר שהוא כנראה מסוכן לקיומה של ישראל.
אנחנו, היהודים, מקבלים את מה שמגיע לנו, היות שאנחנו לא יודעים באמת מי אנחנו ומה שאנחנו מייצגים.
הדם שלי הוא רותח ואני מקווה שגם שלכם. אני לא מתנצלת לטורקיה על התקרית הטרגית על המרמרה. אני מתנצלת לחיילים הקומנדו של צה"ל האמיצים שנחתו לתוך מאורת המחבלים ללא כל כלי הגנה אבל עם אקדחי צבע.
עם ישראל, לאורך דיפלומטית אקדח צבע, פירושו, גורל מדינת ישראל הוא ארור.
