חילוקי דעות קשים וחוסר סימפתיה אפיינו את מערכת היחסים של ראש ממשלת ישראל עם הנשיא האמריקני בקדנציות הקודמות של שניהם. שניהם נבחרו לכהונה נוספת בתפקידים רמי המעלה לא בזכות אלא בחסד בעיקרו של דבר. רק קמפיין הבחירות הלא מאורגן של המתמודד הרפובליקני בארה"ב ומלחמות אגו של גוש השמאל-מרכז בישראל, גרמו לאובמה להגיע לישראל בשבוע שעבר במטוס Air force 1 ול
נתניהו לפגוש את הנשיא האמריקני בתפקיד ראש ממשלת ישראל.
הקדנציה הראשונה של שניהם מעלה שאלות רבות בקשר לתפקודם בנושאים חשובים ביותר, כמו הכלכלה אצל נתניהו ומדיניות החוץ של הנשיא האמריקני. מדיניות של דמוקרטיזציה של העולם הערבי של הנשיא השחור הראשון של ארה"ב גרמה לקטסטרופה הומניטרית בחלקים נרחבים של אגן הים התיכון. בלוב, בתוניס ובמצרים לא החליפה דמוקרטיה את הרודנות. אך בינתיים שקט שם פחות או יותר. או נכון יותר, לא נרצחים שם בזמן האחרון מספיק אנשים כדי שהתקשורת של ארה"ב תספר למשלם המיסים על מה בוזבזו הכספים שלהם כל כך רחוק מהבית. אין במדינות הללו נוכחות אמריקנית צבאית רצינית. אין בה צורך בינתיים. ולברק אובמה אין הרבה רצון וגם מעט מאוד יכולת לשכנע את הציבור לשלוח נחתים וטייסים של ארצו למות למען אינטרסים מעורפלים במרחק של אלפי קילומטרים מביתם.
כשנדרשה פעולה צבאית בלוב, האירופאים, כשהצרפתים בראשם, פעלו מהאוויר ומהים. הנפט הלובי שווה הרבה וקולוניאליים לשעבר רוצים לחזור חזרה למקורות הכסף בזמן המשבר הכלכלי שעושה שמות באיחוד האירופי. על הנפט הלובי ויהלומים אפריקניים שווה להילחם בימים לא יציבים של העשור השני של המאה ה-21.
סוריה היא סיפור אחר עשרות אלפי הרוגים, יותר ממיליון פליטים וכותרות מחרידות בעיתונים דוחפים את אובמה לחפש פטרון יצירתי לצרה הזו מבלי לערב דם אמריקני בסכסוך. אין מתנדבים רבים שמוכנים לקפוץ לביצה הסורית-לבנונית. צרפת (פטרון קולוניאלי) כבר מפעילה כוחות גדולים באפריקה. לבריטניה אין עניין בסוריה וכוחות הביטחון שלה לא נוהגים בזמן האחרון לפעול ללא שותף אמריקני.
לטורקים לעומת זאת יש עניין גדול בסוריה ובלבנון. הטורקים כבר מזמן הבינו שהדלתות לאיחוד האירופי לא ייפתחו לפניהם בזמן הקרוב. בחלומות הוורודים שלו רואה עצמו
ארדואן ראש ממשלת טורקיה כמנהיג העולם המוסלמי, כלומר מנהיג האימפריה האוטונומית החדשה. קטסטרופה של סוריה ולבנון היא הזדמנות פז לטורקים לפעול במסווה של משכיני שלום וסדר במזרח התיכון, ותוך כדי כך להגדיל את האימפריה הטורקית.
כוח צבאי יש להם, אבדות בחיי אדם לא מפחידות את הציבור הטורקי. במטחנת הבשר הסורית רק לטורקים יש יכולת ונחישות להשליט סדר תוך הפעלת כוח צבאי מבלי להתחשב בדעת הקהל העולמית. טורקיה היא סוג של דמוקרטיה, אך דמוקרטיה לא מערבית. מה שאומר, שהתקשורת ומערכת האופוזיציה זוכות לחופש פעולה מוגבל לביקורת על השלטון.
קרש הצלה לממשלת נתניהו לממשלת ישראל ולבנימין נתניהו בראשה יש מינוס של יותר מארבעים מיליארד דולר בקופה - מצב שדורש קיצוצים נרחבים ולא פופולריים בתקציב. תקציב הביטחון הוא בין המועמדים הראשונים לקיצוץ רציני. לכן המצב הקטסטרופלי בסוריה יכול לשמש כקרש הצלה לממשלת נתניהו השלישית.
צה"ל יצטרך לפעול בסוריה כקבלן משנה של ארה"ב. כסף אמריקני, חיילים ישראלים. נכון להיום לא מדברים על פעולה קרקעית ישראלית נרחבת. ישראל תספק מודיעין ותקיפות מהאוויר, חיילים טורקים אמורים להילחם על הקרקע. אם הכל יתנהל לפי התוכנית, בעוד זמן קצר חיילי נאט"ו עם סמל סער לבן על-רקע אדום יפטרלו מעברה הסורי של רמת הגולן. שזה אומר, שצבא מוסלמי מודרני חמוש בנשק מערבי יתקרב לישראל מרחק נגיעה וישנה את כל מאזן הכוחות במזרח התיכון. אם זה לטוב או לרע, ימים יגידו.
בשיא תפארתה השתרעה האימפריה העותומאנית מדרום-מזרח אירופה עד לצפון אפריקה וחצי האי ערב. ארץ ישראל נכללה גם היא בתחומיה של האימפריה הזו - זה דבר שחשוב לזכור כשהולכים לעשות עסקים עם ממשלה טורקית בעלת שאיפות אימפריאליות.
