רק משאלת לב?

יומיים אחרי שנשיא ארצות-הברית ברק אובמה עזב את ישראל, התקשר ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו אל עמיתו הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן כדי להתנצל על הרג האזרחים הטורקיים באירוע המרמרה. ההתנצלות שמה קץ לתקופה ארוכה - יהיה מי שיאמר ארוכה מדי - של קיפאון ביחסים בין שתי המדינות, שבעבר היו, וכיום אמורים היו להיות, חמים הרבה יותר, במיוחד נוכח השינויים מרחיקי הלכת המתרחשים בזירה המזרח תיכונית מאז שהחלה הטלטלה המכונה "האביב הערבי". את ההתנצלות ניתן לפרש אותה בשני אופנים מנוגדים: כתסריט שולי וקל, ומנגד כתסריט מרכזי וכבד משקל.

הסוכריות שקיבל ארדואן מאובמה

לפי התסריט קל המשקל, אובמה רואה בעין רעה את המתיחות ביחסים בין ישראל וטורקיה, היות שזו מעודדת גורמים רדיקלים כמו חמאס ו"האחים המוסלמים" במצרים, החשים שטורקיה עומדת מאחוריהם במאבקם - הגלוי או הסמוי - עם ישראל. חמור יותר, הנתק בין הממשלות של ישראל וטורקיה אינו מאפשר להן לשתף מידע ולתאם פעולה במה שקשור עם ההתדרדרות בסוריה. כתוצאה מכך לא ניתן לגבש מדיניות אזורית לטיפול מבצעי נכון במאגרי הנשק הכימי במטרה למנוע את הגעתם לידי ארגוני ג'יהאד העלולים לעשות בנשק זה שימוש נגד טורקיה, ישראל או כל מדינה אחרת באירופה וברחבי העולם, כולל ארה"ב.

אובמה - ובמידה רבה של צדק - שואף כמובן להקטין את הסיכוי שארה"ב תיפגע למינימום, ואם הדבר מחייב ללחוץ על נתניהו להתנצל בפני ארדואן - אז שיתנצל. הביטחון הלאומי של ארה"ב חשוב בעיני אובמה יותר מכבודו של נתניהו או האינטרס של ישראל, ולכן הוא סחט מנתניהו הבטחה ש"עוד השבוע" העניין ייסגר. וכיוון שנתניהו לא היה מעוניין שהתנצלותו תגיע לדיון ציבורי בעיתוני סוף השבוע, הוא המתין להתקשר לארדואן עד יום שישי בין הערביים.

סיבה נוספת לצעדו של אובמה היא שאיפתו להיראות כמי שיכול (Yes, we can!) להביא שלום בין צדדים מזרח תיכוניים הניצים. וכאן עלינו להזכיר שיומיים לפני שצלצל נתניהו לארדואן, הכריז עבדאללה אוצ'לאן, מנהיג מפלגת הפועלים הכורדית ,(PKK) על הפסקת אש לאחר 30 שנות מאבק ו-40 אלף חללים כורדים וטורקים. לבי אומר לי שההכרזה של אוצ'לאן לא נולדה בחלל ריק, אלא לאחר שארה"ב ריככה את ארדואן כדי שיגיע להסכם עם אוצ'לאן. גם ייתכן כי התנצלותו של נתניהו היא הסוכריה שנתן אובמה לארדואן עבור ההסכם שלו עם אוצ'לאן.

סוכריה נוספת קשורה לאגו-טריפ של ארדואן, המנסה מזה זמן להפוך את שיטת הממשל בטורקיה לשיטה נשיאותית, כמו זו הנהוגה בצרפת ובארה"ב. כיוון שלא יוכל להציב את עצמו שוב כמועמד לראש ממשלה, הוא שואף להיבחר כנשיא, ואם יצליח להפוך את השיטה לנשיאותית, הוא ימשיך לשלוט במדינה גם במעמדו כנשיא. לשם כך עליו לשנות את החוקה במשאל עם. הצלחתו לסחוט התנצלות מישראל משפרת את תדמיתו הציבורית ומגדילה את סיכוייו להעביר את שינוי החוקה במשאל העם.

עכשיו, לאחר שהפיל שתי ציפורים בשבוע אחד, יוכל אובמה לומר לכל הסובבים אותו כי כמי שהצליח להשכין שלום בין ישראל וטורקיה ובין הטורקים והכורדים, הוא יוכל לחזור על הצלחתו בין הסונים והשיעים, בין הכורדים והערבים, ואפילו בין ישראל והפלשתינים. ג'ון קרי יהיה זה שיישאר באזור כדי לרוץ מצד לצד ולרדת לפרטים לאחר שהנשיא אובמה הציב את הקווים הכלליים של שלום במזרח התיכון. כך מצדיק אובמה את פרס הנובל לשלום שקיבל בתחילת הקדנציה הראשונה שלו, ואירן יכולה להמתין כעניין לא קשור.

עד כאן התסריט הקטן.

התסריט הגדול

כל מה שנאמר לעיל רלוונטי ונכון, אך הוא רק חלק קטן, מערכה ראשונה, של מחזה בעל היקף רחב בהרבה, שתכליתו שונה לחלוטין: להכין את הקרקע לתקיפה נגד אירן. מן הבחינה האסטרטגית מנסה ארה"ב להרחיק את האש, תרתי משמע, מן המפרץ הפרסי, כדי לא לפגוע בבנות בריתה - סעודיה, בחריין, כווית, קטר ואיחוד האמירויות - ובעיקר במתקני הנפט שלהן. זכורות האזהרות האירניות כי אם תשמש אחת ממדינות המפרץ בסיס לתקיפה נגד אירן, יהיה זה סופה של מדינה זו. בני המפרץ, כמו האמריקנים, מתייחסים לאזהרות אלו במלוא הרצינות. הם מנסים להרחיק ככל האפשר את מאגרי הנפט והגז של המפרץ מאש, ולו על-מנת לשמור את שוק האנרגיה העולמי מפני זעזועים גדולים מדי.

מנגד, לאורך השנתיים האחרונות מפתח השלטון בטורקיה עוינות גוברת והולכת נגד משטר האיותאללה באירן, הן בשל היותם שיעים, והן בשל תמיכתם הנרחבתה המסיבית שמגישה אירן ל"קצב מדמשק" הטובח ללא רחמים באזרחיו הסונים. הרצון הטורקי ללמד את שליטי אירן לקח גובר והולך, ועמו - החשש של טורקיה כי החלל השלטוני שנוצר בחדשים, ובעיקר בשבועות, האחרונים בסוריה עלול להביא את אירן להשתמש בטיעונים דתיים ועדתיים - שמירה על המיעוטים השיעי והעלאווים ועל המקומות הקדושים לשיעה בסוריה - כתירוץ להתערבות צבאית מסיבית במדינה המתפרקת.

כבר כיום משמש התחום האווירי של עירק להזרמה חופשית של נשק, תחמושת ולוחמים מאירן לסוריה. ארדואן וחבריו בנאט"ו יודעים כי חילות היבשה - הדיוויזיות המשוריינות והממוכנות, והארטילריה הכבדה - של אירן זקוקים רק להחלטה של האיתוללה ח'אמינאי כדי לנוע מערבה, דרך עירק ובהסכמתה המלאה של ממשלתה כמובן, ולהתייצב למערכה במלוא כוחותיהם הסדירים נגד כנופיות הג'יהאדיסטים הסוניים המציפות את סוריה. טורקיה חוששת מצעד כזה, שכן הצבא האירני ימחץ את הצבא הסורי החופשי, ויביא קץ לחלומות הסוניים להשתחרר מן הדיקטטורה של העלאווים הכופרים.

בנוסף, טורקיה חוששת מן המירוץ האירני אל הפצצה, שכן זו תערער לחלוטין את מאזני הכוח במזרח התיכון ותביא להתפשטות ההשפעה האירנית גם למיעוטים השיעי והעלאווי שבתוך טורקיה עצמה. אירן גרעינית תוכל להפעיל לחץ גם על הכורדים שבצפון עירק בעניין הנפט שהם מייצאים דרך טורקיה, ושזו גובה סכומים נכבדים מהעברתו בשטחה אל נמלי הים התיכון.

טורקיה, ישראל וארה"ב רואות עין בעין את הסכנה האירנית, ושלושתן הגיעו למסקנה שהן חייבות לעבור לפסים של שיתוף פעולה הדוק באיסוף מידע על אירן, ובניתוחו ובהפיכתו לתוכנית מבצעית ששלושתן - עם כוחות אחרים החברים בנאט"ו ומדינות נוספות באזור - חייבות להתחיל, וממש בקרוב, לגבש. על-פי התסריט הגדול, תהיה טורקיה הבסיס העיקרי שממנו ייצאו כוחות הקואליציה הבינלאומית לפעולה אווירית וקרקעית נגד אירן, עם אפשרות שמדינות נוספות השוכנות על גבולה הצפוני של אירן - ארמניה, אזרבייג'אן וטורקמניסטן - ייקחו גם הן חלק בפעולה.

לקראת תכנון וביצוע של מהלך כזה, יש לפתור כמה בעיות קטנות. מתיחות בין ישראל וטורקיה על עניין פעוט כמו המרמרה חייבת לפנות את מקומה לשיתוף פעולה צמוד, וגם האזור הכורדי בדרום מזרחה של טורקיה על המלחמה נגד השלטון המרכזי להיפסק, כי אזור זה ישמש נקודת זינוק משטח טורקיה לתוך אירן. על-פי התסריט הגדול, ביקור אובמה באזור נועד להניח את הבסיס הפוליטי והמדיני לפעולה הצבאית נגד אירן, לשכנע ציבורים מהססים ופוליטיקאים ספקניים להצטרף לתוכנית, ולהעניק להנהגות האזוריות, כמו גם לעמי האזור, את התחושה שארה"ב נחושה להתקדם בתוכניתה ולהצליח בה. ג'ון קרי נשאר באזור כדי לסגור את החוטים הפוליטיים, ואנשי צבא ומודיעין אמריקנים יעבדו עם עמיתיהם המקומיים על גיבוש התוכניות המבצעיות.

"אתם לא לבד"

ייתכן שבנאום שנשא אובמה בפני הסטודנטים הישראלים בבנייני האומה היו כמה רמזים לתסריט הגדול. בנאום זה הופיעו מספר משפטים וקטעים שאומנם נאמרו בהקשרים אחרים, אך ניתן לפרשם כהכנה לעתיד לבוא. (הציטוטים מהנוסח המופיע באתר הארץ, ותוספות שלי בסוגריים):

"אנו זוכרים היטב שעלינו לשאת באחריות המוטלת עלינו בעולמנו זה, שאינו מושלם. משמעות הדבר היא שעלינו לקבל את ההקרבה והמאבקים שנגזרו עלינו, ולפעול - דור אחר דור - למען רעיון החירות" ... "לכל עם מגיע לחיות כבן-חורין בארצו שלו" ... "אנו שותפים, יחדיו, למחויבות לשמירה על ביטחון אזרחינו כמו גם ליציבות המזרח התיכון וצפון אפריקה" ... "בעומדי כאן היום, אני יודע היטב, שגם לכם וגם לנו זוהי תקופה מורכבת. בפנינו בעיות קשות בארצותינו, כמו גם סכנה ואי-יציבות בעולם כולו" ..."בהתחשב בקשר שבין מדינותינו, אני מאמין שעתידכם כרוך בשלנו" ... "ברצוני להתמקד בדרך שבה נפעל יחדיו לקידום שלושה תחומים שיגדירו את עתידנו: ביטחון, שלום ושגשוג. אפתח בביטחון. אני גאה שקשרי הביטחון בין ישראל לארה”ב מעולם לא היו כה חזקים: אנו מקיימים יותר תרגילים צבאיים משותפים, יותר ביקורים של בכירים במערכת הפוליטית, הצבאית והמודיעינית, וכן את התוכנית הגדולה ביותר עד היום שתעזור לכם לשמור על יתרונכם הצבאי. אלה העובדות." ...

"אמריקה גם תמשיך להתעקש על זכותו של העם הסורי להשתחרר מלפיתת הדיקטטור, שמעדיף לטבוח בעמו מאשר לוותר על שלטונו. על אסד להסתלק, כדי שעתידה של סוריה יוכל להתחיל (ולא כגרורה אירנית). כיוון שלצורך השגת יציבות אמיתית בסוריה, דרושה הקמת ממשלה הקשובה לאזרחיה, המספקת הגנה לכל הקהילות שבגבולותיה, והחותרת לשלום עם מדינות אחרות"....

"כשאני ניגש לסוגיית בטחונה של ישראל, אני חושב גם על עם בעל זיכרון חי של השואה, שעומד בה בעת מול איומי ממשלה אירנית, חמושה בגרעין, הקוראת להשמידו. אין פלא אפוא שהישראלים רואים בכך איום קיומי. אין זה אתגרה של ישראל בלבד - זו סכנה לעולם כולו, כולל ארה"ב. היא מאיימת להגביר את הסיכון לטרור גרעיני, לערער משטר שחותר לגרעין, להצית מירוץ חימוש באזור לא יציב ולחזק ממשלה שאינה מכבדת את זכויות בני-עמה, או את אחריותה כאומה. זוהי הסיבה שאמריקה גיבשה קואליציה להעלאת המחיר שעל אירן לשלם על סירובה לעמוד בהתחייבויותיה. הממשלה האירנית נמצאת כעת תחת לחץ גדול יותר מאי-פעם, והוא רק הולך וגובר. היא מבודדת, כלכלתה במצב קשה, מנהיגותה מפולגת וכוחה, באזור ובעולם כולו, רק נחלש.

"לכולנו עניין לפתור סוגייה זו בדרכי שלום. דיפלומטיה חזקה ונחושה היא הדרך הטובה ביותר להבטיח כי הממשלה האירנית תוותר על נשק גרעיני. יתר על כן, שלום עדיף בהרבה על מלחמה, על המחיר הבלתי נמנע שהיא גובה, והתוצאות הבלתי מכוונות שנלוות לה. בזכות שיתוף הפעולה בין ממשלותינו, אנו יודעים כי נותר עוד זמן למצוא פתרון דיפלומטי. אמריקה תמשיך בכך, ובעיניים פקוחות תעבוד עם עולם מאוחד למען מטרה משותפת זו, תוך מתן דגש לדחיפות הנדרשת בסוגייה (אל לה לישראל לנקוט צעד כלשהו בעצמה).

"ואולם, על אירן לדעת כי זמנה מוגבל, והבעתי בבהירות את עמדתה של ארה"ב: אסור שיהיה לה נשק גרעיני. זו אינה בעיה שניתן להשלים איתה. כנשיא, אמרתי לעולם שכל האופציות על השולחן כדי להשיג את מטרותינו. נעשה כל שעלינו לעשות על-מנת למנוע אירן גרעינית...

"על כך אני חושב, בשעה שישראל מתמודדת עם האתגרים הללו. אותה תחושה של ישראל מוקפת רבים השוללים את עצם קיומה, ועולם שבו רבים מסרבים לקבל אותה. זוהי הסיבה שבטחונו של העם היהודי בישראל הוא כה חשוב - פשוט כיוון שלעולם אין לראותו כמובן מאליו. ואולם, אל תטעו: מי שדבק באידיאולוגיה השוללת את זכותה של ישראל להתקיים, יכול באותה מידה גם לשלול את האדמה שמתחת לרגליו או את השמיים שמעליו, מפני שישראל אינה הולכת לשום מקום. היום, אני רוצה לומר לכם, במיוחד לצעירים מבינכם: כל עוד ארה"ב קיימת, (בעברית) אתם לא לבד".

עד כאן ציטוטים מנאום אובמה.

בהנחה שאכן נאומו זרוע ברמזים, הרי שדברי אובמה על טילים מעזה נועדו לתת לדברים הקשר לא אירני, כהסוואה לדבר האמיתי. זוהי כמובן פרשנות מרחיקת לכת, מגמתית במידה רבה, לנאום שהחלקים שצוטטו ממנו כאן הוצאו מהקשרם. ייתכן שזוהי האמת. אך יכול להיות שכל מה שנאמר כאן זה על "תסריט גדול" הוא משאלת לב של כותב שורות אלה.