אולי לא מקרה הוא שדווקא ערב יום השואה מתגבר האיום הצפון קוריאני, כי הדרך בה מנהל העולם הדמוקרטי המערבי את המשבר חושפת את העובדה שמדינות המערב שכחו הכול ולא למדו דבר מאסון מלחמת העולם השנייה ששיאו היה השואה.
שכחו במערב שמנהיגים דיקטטוריים שואפים איסטרטגית וטקטית להשתלט בכוח על המערב הדמוקרטי החופשי. שכחו שמדיניות פייסנית של הסכמים דיפלומטיים ברוח צ'מברליין ואובמה מעודדת את הנכונות של דיקטאטורים להגביר תוקפנות עד לידי מלחמה. שכחו שגם לפני מלחמת העולם השנייה נקטו דיקטאטורים כמו היטלר ומוסוליני באיומים ובצעדים צבאיים מדודים, כשהם כובשים נתח קטן פה ונתח קטן שם, כדי לבדוק את תגובת המערב, והמשיכו בכיבושיהם כשהתגובה הייתה פייסנית ונכנעת. הם לא למדו שפייסנות מעודדת מלחמה נוראה עתירת קורבנות כבדים, בעוד שתקיפות ומלחמת מנע מונעות אותה.
הבעיה האמיתית - סין
בהתאם לכך, בניגוד למה שמקובל לחשוב, המדיניות התקיפה של ארה"ב בעירק ובאפגניסטן הייתה נכונה, רק שמקור הבעיה איננו בעירק, באפגניסטן או אפילו באירן. המקור האמיתי לטרור הבינלאומי ובכלל זה התפרצות ה"משבר" הצפון קוריאני, נעוץ למעשה במעצמה החזקה ביותר בעולם - כלכלית, צבאית ומדינית - סין.
כבר לפני כארבע שנים פִּרסמתי מאמר שהתריע על איום קיומי אמיתי המרחף היום על העולם הצפון-מערבי כולו, ובמיוחד על ישראל, הנתפסת (בצדק) כראש הגשר וחוד החנית של הדמוקרטיות הצפון-מערביות. ה"מיין קאמפף" המודרני של אחמניג'ד האירני, שכמו היטלר לפניו מצהיר גם הוא בגלוי על שאיפתו להשמיד את מדינת היהודים, פעילות הטרור הבינלאומי, האיום הגרעיני האירני והצפון-קוריאני, האיומים מצפון הן בלבנון והן בסוריה, יחד עם התבדלותן המאיימת של סין ורוסיה - כל אלה עוררו אצלי כבר אז חשש כי איום של שואה נוראה מרחף על העולם בכלל ועל היהודים בפרט.
יש הטוענים שסין איננה מפלצת המאיימת על העולם הצפון-מערבי, וכי בעצם מדובר במעצמה "מתקדמת", המגלה צעדים פייסניים כביכול וצועדת לכאורה לקראת דמוקרטיה. נכון שמבחינה כלכלית אימצה סין כלכלה קפיטליסטית למהדרין ויכולתה הכלכלית-תעשייתית בשנים האחרונות עולה על כל מדינה אחרת. אבל כלפי פנים לא השתנה המשטר הטוטאליטארי-דיקטטורי מימי המשטרים של הצארים והקומוניסטים. עדות מובהקת לכך היא תמיכתם של סין במשטרים תומכי טרור בינלאומי כגון צפון-קוריאה ואירן.
העולם הדרום-מזרחי מול הצפון-מערבי
סין עומדת היום למעשה בראש האזור הדרום-מזרחי של העולם, בו חיים יותר משני מיליארד וחצי נפש, כולל עשרים וארבע מדינות ערביות, יחד עם רבבות מיליונים של מדינות המזרח הרחוק, וכן גם את רוב המדינות בדרום אמריקה. מדובר בארצות בעלות תרבות שמרנית, טוטאליטרית וסגורה, המעניקה קדימוּת לחיי הרוח על פני הנאות החומר, מטפחת בקנאות את ערכי התא המשפחתי ואת המורשת הלאומית, שומרת בקפידה על איסורים חברתיים נוקשים. מדינות אלה התברכו בתרבות מפוארת עתיקה שהפכה היום לבעלת תדמית נחותה (בעיניהם ו/או בעיני הצפון-מערביים). חלק ניכר מאוכלוסיית "דרומזרח" סובל מרמת חיים וחינוך ירודה ולקוייה, עד כדי רעב ממש. הכלכלה והטכנולוגיה שלהם תלויים ונשענים בדרך כלל על אלה של האזור הצפון מערבי.
מזה שנים רבות שרוי אזור זה בתחושה כללית של נחיתות, שבחלקה מוצדקת בהחלט, יחד עם פחד עמוק למראה התרבות הצפון-מערבית הפולשת בהדרגה לאוכלוסיות הדרום-מזרחיות, כובשת יותר ויותר בעיקר את הדור הצעיר, עקב הפיתויים וההנאות החומריות שהיא מציעה. ברור שמגמה זו יוצרת סחף, כדור שלג ואיום שבטווח הארוך עלול להיווצר חיסול כללי של התרבויות העתיקות ב"דרומזרח".
כל המלחמות, משחר ההיסטוריה עד ימינו אלה, פרצו בדיוק מסיבה זו: אימת ההשתלטות של תרבות אחת על אחרת והאיום לחיסולה של תרבות זו, ו/או מאבקי כוח של קואליציה אחת שכללה תרבויות קרובות ברוחן זו לזו מול קואליציה שנייה כזו.
"ניסוי כלים" לקראת המלחמה הגדולה
בשלב ראשון של קְדָם מלחמת העולם השלישית, עורך "דרומזרח" מעין "ניסוי כלים" לקראת המלחמה הגדולה הטוטאלית העומדת לפרוץ עם האזור הצפון-מערבי. דומה הדבר ל"ניסוי הכלים" שערכו מדינות הציר ערב מלחמת העולם השנייה. גרמניה בספרד ויפן במנצ'וריה וקוריאה. מלחמות "קטנות" אלו נועדו לבחון בעיקר את תגובת האוייב, אירופה וארה"ב, לנוכח תקיפותיהן ופלישותיהן למדינות קטנות בשכנותן בתואנות שונות. "ניסוי כלים" זה ערב מלחמת העולם השנייה כלל גם מהלכים מדיניים שהוכיחו לגרמניה ויפן שארה"ב ואירופה מוכנות לשקוע באשליות ולוותר תמורת אשלייה של הבטחת שלום, ולמכור תמורת אשלייה זו מדינות קטנות כמו צ'כוסלובקיה (הסכם מינכן).
היום כבר ברור שאם "ניסוי הכלים" המשולב הזה לא היה עולה יפה והעולם הדמוקראטי היה מגלה תקיפות ופותח במתקפת מנע, אפשר שמלחמת העולם השנייה הייתה נמנעת.
אפשר לפיכך לראות כניסוי כלים כזה את פלישת עירק לכוויית לפני עשור שנים, ובעיקר את פעולות הטֶרור ההמוניות נגד ארה"ב ביום 11 בספטמבר 2001, הטֶרור הערבי-מוסלמי נגד ישראל בשנים האחרונות, פעולות הטרור בעירק ופלישת רוסיה לגאורגיה. האיומים הנוכחיים מצד צפון-קוריאה גם הם מהווים ניסוי כזה.
מדיניות פייסנית ברוח אובמה והימנעות ממלחמת מנע מול האיום הדרום-מזרחי, תתפרש על-ידי סין וגרורותיה הטוטליטריות בדיוק כמו כניעת המדינות הדמוקרטיות לדרישות הציר הפאשיסטי-טוטאליטרי ערב המלחמה הכוללת הקודמת ותעודד את לפתוח במלחמת עולם שלישית.
התיתכן שוב שואת מלחמת עולם?
האפשרות ששוב אנו עומדים היום בפני מלחמת עולם שתפיל מיליארדי קורבנות נראית כתסריט נורא מידי, ממש בלתי אפשרי. אבל חייבים לזכור ואסור לשכוח שגם באותה תקופה, ערב מלחמת העולם השנייה, חשבו כולם במדינות הדמוקרטיות, כולל כל המנהיגים הציוניים (למעט אחד ויחיד - זאב ז'בוטינסקי), שתסריט כזה הינו בלתי אפשרי כיוון שהוא נורא מידי.
זו הייתה האווירה הכללית כשחזר ראש ממשלת בריטניה צ'מברליין, מנפנף בהסכם השלום שחתם במינכן עם היטלר ומסר את צ'כוסלובקיה בידיו, וקרא בקול גדול: "הבאתי שלום לדור שלם". כידוע, "הסכם השלום" ההוא גרם למיליוני קורבנות בכל העולם בחמש השנים שלאחר מכן, ולשואה איומה בה הושמד שליש מהעם היהודי.
האם למד העולם לקח מהניסיון הנורא ההוא? האם כתוצאה מהניסיון ההוא יש סיכוי שיובטח קיומם של ששת מיליוני היהודים במדינת ישראל? האם מנהיגי ישראל הטמיעו את הלקח הזה?
בינתיים נראה שלא, ולא נותר אלא לקוות מנהיגי הדמוקרטיות הצפון מערביות יזכרו את מה שקרה אז וינחיתו מכת מנע שתמנע את האיום אחת ולתמיד במקום להשתעשע ב"מהלכים דיפלומטיים" ובוועידות "שלום" חסרות טעם וערך נוסח הסכם מינכן הזכור לדיראון, שרק מעודדות את הטרור והתוקפנות.
