מחקר אחרי מחקר, לב חקק חושף גנזי יצירה מכל הלב. ספריו של לב חקק בתחום זה זכו בשנים האחרונות להבלטה - "ניצני היצירה העברית בבל", "חסיד מול חוטאים", "איגרות הרב שלמה בכור חוצין" - המונוגרפיה שלו על הרב שלמה בכור חוצין, ספר בתחום התרבות העברית בבל בתקופה הנדונה שיצא באנגלית בהוצאת אוניברסיטה בארה"ב, ועתה ספר מרתק מאין כמוהו, "המעטה מתוק והתרופה מרה". ספרו החדש הוא הצגה שיטתית של ספר מוסר, שכתב רבי ששון מרדכי משה, והספר מגיע אלינו מרופד במחקר לפני ולפנים - עם מבוא, מקורות ותקצירים.
כשאנו קוראים את דברי המבוא וההערות המחקריות של לב חקק על ספרי המוסר שההדיר, אנו נחשפים ליוצרים ולרבנים חכמי לב: הם מכירים את ספרות המוסר, ויש ביצירותיהם מעין התכתבות עם מלומדים וחכמים, רצון ליצור דו שיח עם קהילות שונות במזרח ובמערב.
מי שקרא את המחקר של לב חקק מבין, שביצירה היהודית העברית בבבל היו מודעות ואכפתיות למה שקורה בקהילות באירופה, לתהליכים הרוחניים וההיסטוריים שעברו על הקהילות.
ספרים החושפים יהדות עם מנהיגות נשגבת
העיסוק ביהדות המזרח התמקד בצד הפיזי של חייהם, בפרעות, בתנאי החיים הקשים ובזרמים השונים, שהתעוררו בקרב הקהילה עד הקמת המדינה - ומתברר, שהיה דיאלוג בין קהילות, שהיו קשרים בין רבנים בבבל לבין קהילות באירופה ואפילו עם עורכי כתבי עת עבריים.
כדאי לקרוא את כל מחקריו של לב חקק, ולראות איזו שדֵרה של מנהיגות רוחנית נשגבת הייתה בבבל, היכן היא צומחת, לעקוב אחר הקשר לרב עבדאללה סומך מגדולי התורה של בבל, מורו הרוחני של רבי יוסף חיים.
ספרי המוסר, שלב חקק מציג, אכן יכולים להיות מסווגים כספרות קודש, אבל אל נשכח שזרם היצירה ביהדות בבל הקיף גם ספרות עברית חילונית: עדות לכך ראינו במחקרו של פרופ' לב חקק, "ניצני היצירה העברית החדשה בבבל".
את שני ספרי המוסר הנזכרים מציג לב חקק כיצירות ספרותיות על היבטיהם האומנותיים, הישגיהם בתחום השירה והמשל. הספרות היפה וספרות הקודש של יהודי המזרח לא זכו עד כה לנוכחות בולטת בתוכניות הלימודים, וכמובן לא זכו למחקרים מקיפים, שילוו אותם.
ספר מוסר עשיר במשלים
ספרו החדש של לב חקק מציג בפני הקורא רב ידען ואציל נפש, הרב ששון מרדכי משה. הרב מוכיח את קוראיו בלשון עשירה, במשלים מבריקים, בספר שסוחף אותנו למקורות יהודיים רבי השראה ומן החשובים שבקאנון היהודי: מורה נבוכים, ידעיהו הפניני, מנורת המאור של יצחק אבוהב ועוד.
מתברר, שהרב ששון השלים את כתיבת הספר "ספר קול ששון" בשנת 1796 - אולם רק בשנת 1859, כששים שנה לאחר השלמת כתיבתו, נדפס הספר בליוורנו לראשונה. העצוב בכל הסיפור הוא, שהמחבר נפטר 29 שנים לפני הדפסת הספר. הוא חי בין השנים 1747 לשנת 1830, בן למשפחה למדנית. סבו משה בן מרדכי היה מנשיאי בגדד.
ספר המוסר שלו היה גולת הכותרת לחיים מלאי פעילות, ובספריו של ששון ניתן למצוא למעלה מ-130 שירים ופיוטים. הרב עסק בנגלה וגם בנסתר - וכן כדרשן.
המחקר מדגים עולם מפואר שנעלם: יצירתיותה של הקהילה בבגדד במשך המאה ה-18, ההגמוניה הרוחנית שלה על קהילות פרס וכורדיסתאן והודו. נשיא קהילת בגדד נחשב כבעל סמכות גם על אותן קהילות.
ספר המוסר "ספר קול ששון" אינו בודד על המדף - ודי אם נזכיר את "ספר תוכחות מוסר" של עזרא הבבלי, ולב חקק עשה עמנו חסד בדרך, שבה הציג ספר זה לפני הקוראים בספרו "חסיד מול חוטאים".
ספר זה מציג עוד יהלום מקהילת בבל-ספר מוסר שקדם לספרו של הרמח"ל "מסילת ישרים" (1837). מי שקורא בו, מְגַלֶה כתיבה מעמיקה, סגנון עשיר ומעורר השתאות של יוצר רב כישרון שידע בשירת התוכחה שלו לחדור לנבכי הלב של הקהל,שקיבל את תוכחותיו. הכותב מפגין הכרה של משמעויות לשון - ויכולת להעניק לקחי מוסר באמצעות משלים ופירוש לפסוקים מוכרים.
פרופ' לב חקק כבר חשף בפנינו את אמנות השירה של עזרא הבבלי - ולמדנו לגלות את תפארת החברה הבבלית בשנת פרסום הספר - 1735, ולמדנו כמובן על הקשר בין ספר זה לספרות המוסר של התקופה.
רבי ששון מרדכי משה לוחם לתיקון המידות
רבי ששון מרדכי משה, שהוא גיבור ספרו החדש של לב חקק, היה יוצר פורה, ובהסכמתו ל'ספר קול ששון' מונה אליהו משה חיים עשרה ספרים, שחיבר רבי ששון מרדכי משה - "ועוד כהנה וכהנה כמה ספרים גנוזים".
ב'ספר קול ששון' - אנו מגלים מטרה מרכזית: תיקון המידות. דברי המוסר נמסרים בלשון רכה, בשילוב משלים ושירים, להטיף מוסר בנועם, בדרך שכובשת את הלב.
בדברי ההקדמה הוא מסביר את עמדתו: לאדם החוטא יש מרפא בדברי מוסר מרים, אך אם ילעיטוהו בתרופה מרה בכמות רבה, ימאס בתרופה. המשל והשיר הם, לדבריו, אמצעי לקרב את הדברים לקוראים: "בחר מוסר אמרים הקצרים.../ והם צירים למכאובים וצירים".
רבי מרדכי מחפש דרכים ואמצעים ספרותיים להקל על קוראיו. כך, לדוגמה, הוא מציג שירים שימשכו לבם, ויש, למשל, שיר בסוף הפרק האחרון המבוסס על האלף בית, ויש שיר המבוסס על הנקודות והתנועות. שיר אחר מסכם את מעלות המוסר.
לב חקק מנתח את המשלים - וכך נמצא כאן השוואות למשלים דומים בספרי מוסר קודמים. כך מושווה המשל על האנייה, שתעתה בלב ים, למשל שכתב רבי יצחק אבוהב בספרו "מנורת המאור".
לב חקק מוכיח בניתוחיו, כי למחבר הייתה מטרה להביע משל, שתכליתו מוסרית, ולשיריו יש חשיבות בהעמקת המסר, בדרך שבה הוא ייחקק בזיכרון.
בתוכחות המוסר יש משלים על בעלי חיים, שמטרתם להאיר את התנהגות בני האדם. כך בתארו את הצבי, הוא משבח את מהירותו, אך כאשר הוא מתפתה על-ידי מעט אוכל, הוא עלול לאבד את יתרונו:
"ואיך נופל צבי עופר באופל.../ באוכל קט יהלך במצודה".
לב חקק מראה איך המשלים עובדו לשירי המשלים - ועוקב אחר האמצעים הספרותיים. המשלים והשירים, לדבריו, הם אכן תוספת של לשון ציורית, אך מטרת המחבר מכוונת לחשיבות המסר, לא להפגנת כישרונו ביצירת לשון פיגוראטיבית, שתמשוך את תשומת לב הקורא כשלעצמה.
כשהרב ששון מרדכי משה רוצה להדגיש את רעיון האחדות והשלום - הוא מסכם בחרוזים כובשי לב:
"והשלום כיין על שמרים/ ומחלוקת כמו מים עכורים:/ והחיבור כלי פז ההדורים/ ואיך יחליף בחרסי השבורים".
משכיות הכסף - פרק הסיום שכולו שירים
לב חקק מנתח בחטיבה נפרדת את הפרק המסיים של משנתו המוסרית של הרב מרדכי, פרק 'משכיות הכסף'. פרק זה הוא אוסף של שירים ופיוטים, הקוראים לשיפור המידות. שירים אלה מלמדים אותנו, עד כמה היה המחבר משורר דתי, ולב חקק מדגיש את הרעיון המרכזי של שירה זו:
"והמשל לכל מידה בצידה/ והעיר לב להורות את שבילה".
לסיכום, ספר זה מצטרף לספרי מחקר על קהילת יהודי בבל ולשורת ספריו של לב חקק.
התחושה שלי היא, שמחקרים אלה הם סוג של תיקון ואיזון ביחס לשנים של התעלמות מיצירה שנשכחה מלב בקהילות המזרח.
בבית הספר לא זכינו להארה כה מרשימה של היצירה בארצות המזרח. שיעורי ההיסטוריה על העם היהודי בעת החדשה, הובילו אותנו לעיסוק מובהק בהיסטוריה חלקית מאד, זו של יהדות אירופה ורק מעט מן השיעורים עסקו ביהודי המזרח.
לא למדנו מעולם על יצירה עברית בקהילות המזרח, על קשרים שהיו בין הקהילות במזרח לבין הקהילות במערב. אנו מגלים שהיו יוצרים דגולים שנשכחו. הספרים שלב חקק מביא לתשומת לבנו מגלים יוצרים גדולים בתורה, עשירים באומנות הכתיבה, בשירים ובמשלים ובעברית הנאמנה למקורות, חושפים הכרה של רובדי לשון ומשמעויות לשון - ויכולת להעניק לקחי מוסר באמצעות משלים ופירוש לפסוקים מוכרים.
מתברר לפתע הקשר בין היצירה שנוצרה במזרח לבין כל מה שנוצר במערב - ואתה נוכח, עד כמה המאות האחרונות היו תקופת שיא של ספרות המוסר והדרוש.
באוניברסיטה העברית למדנו בשיעוריו של פרופסור יוסף דן על ספרות המוסר והקדשנו שעות וימים ללימוד הספר "צמח צדיק" של רבי יהודה אריה ממודינא ולהשפעה של ספרות המוסר בכלל על חיי העם. כבר אז הזהיר אותנו המורה שלנו פרופסור יוסף דן, שלא חקרו מספיק את ספרות המוסר הענפה ואת היצירה העברית בקהילות המזרח. שתינו בצמא את הדברים, וחיכינו לאות שיבוא.
היום ברור לנו, מסדרת ספרים מרתקת זו, שדילגו על היצירה העברית בארצות המזרח, ויש להמשיך במחקרים אלה הן בקהילת בבל והן בקהילות אחרות. פרופסור יוסף דן המורה שלנו בלימודי ספרות המוסר באוניברסיטה העברית כתב על כך בעבר מפורשות: "יצירה העשירה של יהדות זו - בתחום הפיוט, ההלכה, הסיפור, וכן בספרות המוסר והדרוש- הוזנחה כמעט לחלוטין בדורות האחרונים".
לב חקק תורם תרומה אדירה - וזו רק ההתחלה. יש לכתוב מחדש את ההיסטוריה של הספרות העברית: ספרות יפה, פיוטים, ספרות מוסר, משלים ושירים - וכאן הכוונה הן לשירי קודש והן לשירי חול. הזמן קצר, והמלאכה מרובה.
מחקריו של לב חקק מוכיחים, שיש היסטוריה משותפת, יש ספרות שמאירה זוויות דומות - ויש מקום לראות גם ממרחק שנים את הדו שיח בין התרבויות שנוצרו במזרח ובמערב. יש בכך להביא להדגשת המכנה המשותף.
המחקרים על היצירה העברית במזרח הם התחלה טובה - ונקווה יחד להמשך המחקרים וחשיפת היצירה שנשכחה. חשיפת התרבות, שנוצרה במזרח, היא אינטרס לאומי. מחקריו של פרופסור לב חקק כמו מאותתים לנו: עם צריך לראות את תרבותו בכל היקפה ובשלמותה, וכך לראות ולספוג את המכלול, את מגוון פניה.
