|
|
[צילום אילוסטרציה: פלאש 90]
|
|
|
|
|
התפלאתי שנים שהם לא עושים זאת, עברתי את זה על בשרי ולכן חשבתי איך זה שלאחרים לא עושים את אותו דבר. אצלי זה היה בגלל מסירה, אבל לא צריך בשביל זה מי שימסור. מספיק שהם יעברו על האולמות, יקחו את רשימות המתחתנים, יעברו אחד-אחד, יראו מי הצהיר ושילם מיסים ומי לא, ובקלות יוכלו להעמיד לחקירה ולדין מאות אנשים שמחתנים ומעולם לא הצהירו שיש להם כסף כזה.
מס הכנסה למד עכשיו את הדברים והחל לחקור מהיכן הכספים של מחתני הילדים, במיוחד מי שיושבים בכוללים ויש להם עשרה ילדים, מהיכן יש להם כספים כאלו. גם אם נכון שיש חלק שמקבלים מקופות של גמילות חסדים, להוכיח זה לא יהיה קל. כשלשלטונות המס יש הוכחה שהוצאת 100,000, ולך אין הוכחה על הכנסה מקבילה, אתה בבעיה. מפני שגם כשמדובר בחסד, חלק גדול מן הכסף מקבלים מהיכן שהם לא ירצו שיידעו שהם נתנו; זה יכול לעשות להם צרות, בגלל שהם רשמית מצהירים, כי לא עשו מספיק כסף השנה.
ביום מן הימים האף-בי-איי דפק בביתי. לא הייתי, אשתי הייתה, הם ביקשו להיפגש עימי, אבל הייתי במרחקים אז השאירו לי צו להתייצב תוך 48 שעות בבונקר שלהם בבית המשפט הפדרלי בדאונטאון ברוקלין. הגעתי. השאלות הראשונות היו מקורות הכספים שלי - מהיכן אני מתפרנס ואיזה כסף יש לי חוקי, ואחר כך הם הציגו בפני רשימת הוצאות של החתונה ושאלו מהיכן לקחתי.
זה היה לפני הרבה שנים, כשעדיין הייתי מצהיר על סביבות ה-50 אלף דולר לשנה ואף פחות. מזלי הגדול היה שלא איבדתי את הראש. עניתי להם בדרך שיכולתי להוכיח מהיכן לקחתי את הכסף, ולאחר תשאולים של שוב ושוב הם ירדו ממני. כשביררתי, נודע לי שמישהו שלח להם רשימה מדויקת של הוצאות שלי, שעיקרן היו הוצאות החתונה. הם ידעו על כל הוצאה כמעט, אפילו מתנות, והיו בטוחים שהנה תפסו אותי.
זו לא הפעם היחידה. נחקרתי באף-בי-איי בנסיבות לא נעימות, במשך שנים הייתי כתובת לחקירות, מפני שהם היו מקבלים עלי סיפורים על גבי סיפורים. המזל הגדול שלי היה שאלו היו סיפורים בלבד, לא יכלו להוכיח כלום. זו הסיבה מדוע זה שנים אני נזהר שעל כל דולר הוצאה, שיהיה לי מסמך של דולר הכנסה.
האמת היא שאם יחקרו בצורה כפי שחקרו אותי, רבים יפלו בפח ועלולים להישלח לבתי הסוהר, או שייאלצו לשלם הרבה כסף כופר בשביל לפדות את עצמם.
