הכבוד הוא כולו שלנו - וגם שלו

מועצת עיריית ירושלים החליטה במרוצת השבוע החולף לקרוא רחוב על שמו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ המנוח וכבר התחילו חורצי לשון ופושקי שפתיים לדבר בגנותו של אדם מזהיר זה שאינו עמנו עוד זה קרוב לעשור שנים, ועל ההחלטה לקרוא רחוב על שמו בעיר הבירה.

בואו ונבהיר דברים - אחת ולתמיד. ירושלים היא חלק בלתי נפרד מהוויתו של ליבוביץ המנוח וליבוביץ המנוח הוא חלק בלתי נפרד מהוויתה של ירושלים. בפרפראזה על שורותיו של המשורר, אורי צבי גרינברג, שכתב כי קיימת אמת אחת ולא שתיים, כשם שאין קיימות שתי ירושלים, נכתוב כי אין שתי ירושלים כשם שאין שני ליבוביצים. יש ליבוביץ אחד ויש ירושלים אחת ושניהם אחוזים זו בזה וזה בזו. כשם אין להפריד את ליבוביץ מירושלים, כך אין להפריד את ירושלים מליבוביץ.

ישעיהו ליבוביץ הינו חלק בלתי נפרד מירושלים, כפי שיהודה עמיחי, ש"י עגנון וטדי קולק המנוחים וחיים גורי יבדל"א, כמו-גם רבים אחרים ונוספים הם רכיב אחד מרכיבי הפסיפס האנושי המרכיב את ירושלים ויחידיה. ישעיהו ליבוביץ היה והינו אדם דגול שהשפיע עמוקות על הפרופסורים אסא כשר, אביעזר רביצקי ודוד הרטמן יבדל"א. הוא היה ממש אבן מאבני מרצפות רחובות ירושלים, אם לא אחד מיסוד יסודותיה של ירושלים, המהווים והמרכיבים את אבן הראשה שלה.

בשר מבשר ירושלים

נכון, כי ליבוביץ המנוח לא היה איש קל לבריות ואף נתן ביטוי באופן חריף ופרובוקטיבי למדי לדעות בלתי שגרתיות שלו, אבל דבר זה אינו צריך לשלול ממנו את הזכות להנצחה אישית בדרך של קריאת רחוב על שמו, בתוככי ירושלים רבתי. יפה עשתה מועצת עיריית ירושלים שקבעה כי רחוב זה ישכון בתוככי האוניברסיטה העברית, בעיר, מקום בו עשה הוא מרבית שנותיו כמי שהרביץ תורה בתלמידי האוניברסיטה העברית, גם אם לא בלשון עדינה ונעימה לאוזן שאינה מורגלת בצרימות יתר.

לישעיהו ליבוביץ המנוח שמורה אומנם "זכות היוצרים" על המונח המרגיז והמקומם "יודו-נאצים", אבל בל נשכח כי בצד אפיזודה זו מדובר באדם רב-תחומי שעסק, בו זמנית, בתחומי הכימיה, ביוכימיה, פיזיולוגיה, נוירופיזיולוגיה, רפואה, מטאפיזיקה, תורת ההכרה, אתיקה, פילוסופיה של המדע, תיאולוגיה, פילוסופיה יהודית ופסיכולוגיה, ובמה לא.

מדובר באדם שהיה בשר מבשרה של ירושלים. במלחמת העצמאות השתתף ליבוביץ בהגנה על ירושלים ושימש בתפקיד של מפקד מחלקה בעיר העתיקה. בתקופה שבה הייתה מדינת-ישראל בחיתוליה היה הוא פעיל פוליטית במסגרת סיעת "העובד הדתי" בהסתדרות. הוא היה אף פעיל בראשית שנות החמישים ב"שורת המתנדבים" במסגרתה פורסמו, על-ידו, האשמות בשחיתות כלפי פוליטיקאים שונים.

זכתה ירושלים וזכו תושבי עיר הבירה, כי אחד מהבולטים שבהוגי הדעות היהודיים במאה העשרים הונצח באחד מרחובותיה ובתוככי האוניברסיטה בה לימד והרביץ תורה בציבור הסטודנטים שנהרו בשקיקה לשמוע הרצאותיו שמעולם - מעולם - לא היו משעממות ומשמימות.

גדולה בלתי מבוטלת

במשך כעשור שנים חסרה ירושלים את זכרו וזיכרונו של ליבוביץ, האדם והוגה-הדעות. עכשיו באה החלטת מועצת עיריית ירושלים להנציח שמו באחד מרחובותיה והדליקה לו נר תמיד בתוככיה. יותר משנזקק ליבוביץ להנצחתו בירושלים, נזקקה ירושלים להנציח את ליבוביץ בתוכה.

לא סתם טבעו חז"ל את האמרה לפיה אם עזב צדיק עיר ששהה בה, ניטל זיווה וניטל גם הדרה. עד שלא נמנו עסקני עיריית ירושלים וגמרו אומר בנפשם להנציח את ישעיהו ליבוביץ בעירם, לא הייתה שלמות בעיר הבירה של ישראל.

עכשיו שמו וגמרו אומר בנפשם ואף הנציחו הוגה דעות בלתי שגרתי זה וישר דרך בקרבם והגדילו יוקרתה והדרתה של עירם ברחבי תבל. עכשיו ידעו ויכירו הכל בכך, כי למרות מחלוקות הרבה שקמו על ליבוביץ האדם, לא ניתן לבטל גדלותו של הוגה דעות גאון זה, ותוכיח הנצחתו ברחוב שנקר, זה לאחרונה, על שמו בעיר בירתה של ישראל, ירושלים תובב"א.