|
|
מסעדת התרנגול הכחול. חלום על שכווי
|
|
|
|
|
חלום על תרנגול כחול מקרקר, שחלם בזמנו שף הצמרת שאול בן אדרת, לא זו בלבד שקרם עור וגידים במסעדה הנושאת את שמו של השכווי - אלא הוא גם זה שהפך למופת ולסמל של אוכל-גורמה. אין לי צל של ספק שאילו רק הונהג פה פרס-ישראל לקולינריה טובה, היה בן אדרת זוכה בו לפני כל שף אחר במדינה.
הדברים אמורים במסעדה מרווחת ומעוצבת היטב, בבעלותו של שף לדוגמה, הממוקמת בלב מתחם צמרת ג'י של צפון תל אביב (רחוב ניסים אלוני 10). זו מסעדה שוקקת-חיים כל ימות השנה ואשר שמה יצא לפניה לא רק בשל מטעמי הגורמה שהיא מציעה, אלא גם בזכות חומרי הגלם הטבעיים ושופעי הבריאות, שאותם רוקח בן-אדרת ביד אמונה.
ל"תרנגול הכחול" הסבנו לעת ערב בשניים, כאשר המסעדה עצמה שופעת אלגנטיות לשמה וקהל האורחים בה מונה, בעיקר, את שמנה וסלתה של העיר תל אביב. כספתח הוגש לשולחננו קוקטייל נפלא על חשבונו של הבית, בצד תפריט מרשים של מעדנים מעוררי-תיאבון, שהקשה להחליט על איזה מהם יפול, בסופו של דבר, הפור שהטלנו.
ארוחה מאתגרת
אחרי התלבטות לא קלה בחרנו כמנה ראשונה בפטה כבד-עוף, עם דבש וריבת גזר מתובלת, שהוגש בלוויית צנימים וסלסלת לחם שחור מתוצרת הבית. ואכן, הכבד היה נימוח ועשיר בטעמו המעודן, ואילו המאפה לצידו הוסיף לו רק נופך של פיקנטיות לשמה. גם מנתה של בת הזוג - שקדי עגל, עם לבבות עוף, על מצע של טחינה ירוקה, נענע ואגוזים - הייתה ממש במיטבה.
אנטרקוט צלוי בגריל, עם קוביות תפוחי-אדמה באיולי וזעפרן, התגלה אף הוא במלוא-תפארתו. החרה-החזיק אחריו נתח נכבד של המבורגר-קצבים, עם פטריות צלויות, תפודים וצ'ילי - שפתיים יישק.
אף שהבטן כבר הייתה מלאה, לא ויתרנו על שני קינוחים מאתגרים בתפריט. הראשון שבהם היה: שטרודל תפוחי-עץ גרנד-סמיט, בקינמון, אגוזים וגלידת-וניל; השני היה קרם-שניט, בשכבות של קרם-וניל ודפי פילו פריכים ברוטב מנדרינות. גמרנו את ההלל על שניהם, שהותירו בפינו רק טעם של עוד.
והיו גם אספרסו כפול וסודה צוננת כאקורד הסיום של קוקוריקולינריה לשמה. שילמנו עליה 389 שקל והוספנו תשר של 15% לשירות מעולה של צוות אדיב וקשוב. את "התרנגול הכחול", המומלצת מאוד, זיכינו, ללא כל היסוס, במלוא 10 הנקודות של הסולם הקולינרי.
