משטרת ישראל שבראשה רב-ניצב
יוחנן דנינו מפשלת שוב ושוב. מאז שמונה דנינו לתפקיד המפכ"ל, היא מתחמקת מביצוע חובותיה כדבעי על-פי דין. בעיקר בתחום החקירות.
אגף החקירות והמודיעין, האמור לנקוט יד קשה נגד חשודים במאמץ לבער את השחיתות, מנהיג מדיניות של ביצוע "בדיקות"-תחילה - במקום לבצע חקירות כסמכותו על-פי חוק. בכך הוא תורם את חלקו לשיבוש הליכי חקירה ומשפט. וכשנפתחת סוף-סוף חקירה, כפי שהתחייב עוד קודם לכן, העדים הפוטנציאליים כבר "מבושלים" ומתודרכים ויודעים היטב מה יש בידי המשטרה ובעיקר מה אין. ראינו זאת בשורה של פרשות. האחרונה שבהן: פרשת
גדעון סער. משלב זה קצרה הדרך למריחה ולגניזה ב"חוסר אשמה", או למצער ב"העדר ראיות", כביכול.
חקירות נגד חלשים
אלא שסוגיה זו היא רק חלק מבעיה גדולה בהרבה. מתברר, כי גם בימים אלה נוהגת המשטרה באופן העלול להיראות כמשוא פנים. אגף החקירות במשטרה, שמקיים באופן תדיר חקירות פליליות נגד פוליטיקאים זוטרים יחסית, כמו חברי הכנסת
יעקב ליצמן וניסן סלומינסקי, בגין סיפורים שחלקם נראים פעוטי ערך יחסית, מתחמק מביצוע חובותיו על-פי דין כשמדובר בתלונות כבדות משקל המצביעות על חשדות חמורים נגד מפלגת העבודה והעומדת בראשה (יו"ר) - ח"כ
שלי יחימוביץ'.
החשדות מצביעים בבירור על מעשים המחייבים בירור וחקירה פלילית תוך הפעלת הכלים הנתונים בידי המשטרה: תפיסת מסמכים, חקירה באזהרה של חשודים ועוד ועוד. התלונות מצביעות על שחיתות, כולל על טרנזקציות בענייני כספים הטעונות חקירה. אך במקום לפתוח בחקירה ממצה ומהירה, מסתפק אגף החקירות ובראשו סגלוביץ' בביצוע בדיקה. משל עסקינן בקופת חולים ולא במשטרה.
טלפון לעיתונאי מתי טוכפלד
יותר מכך: מתברר, כי סגלוביץ' פעל בתקשורת כדי להנמיך את גובה הלהבות. סגלוביץ' יודע היטב: פרסום סנסציוני עלול להקפיץ את המערכת הפוליטית והמשפטית, לדחוק אותו לפינה ולהאיץ פתיחת חקירה פלילית. לכן פעל סגלוביץ' לסכל, ומראש, תרחיש זה.
לראיה: סגלוביץ' התקשר לטלפון האישי של העיתונאי מתי טוכפלד (מעיתון ישראל היום), בניסיון מוזר לשדלו להימנע מהעברת ידיעה סנסציונית בנושא לעיתונו. סגלוביץ' ביקש להדגיש כי מדובר רק בבדיקה ויצא מגדרו לשכנע שאין מקום לפרסום נרחב בנושא בעמודו הראשי של ישראל היום. כך יצא שראש אגף החקירות הפך עצמו לצנזור-עורך בהתנדבות, במקום לבצע את עבודתו-חובתו כחוק כראש אגף החקירות והמודיעין ולפתוח חקירה כפי שמתחייב מהחוק; וכך נראה, במקום להפעיל כלים חקירתיים כנדרש בחוק, עולה סגלוביץ' על המגרש הפוליטי-תקשורתי בניסיון לחלץ את יחימוביץ' מכותרות מביכות.
חלוצי השיטה
התנהלות זו מזכירה לי מדיניות דומה שהופעלה בזמנם של פרקליטת המדינה דאז
עדנה ארבל (כיום שופטת בית המשפט העליון), וראש אגף החקירות במשטרה דאז ניצב
משה מזרחי (כיום חבר כנסת בכיר במפלגת העבודה, לצידה של יחימוביץ'). שניהם נהגו לעבוד בצמידות עם עיתונאים. שניהם גוננו על אישים מסוימים שנחשבו לתומכיהם, ופתחו בחקירות לא מעטות נגד אחרים שלא נמנו עם אנשי חצרם. את המחיר שילמו, בדרך כלל, פוליטיקאים חלשים ונעדרי תמיכה כמו ליצמן וסלומיאנסקי (כיום), עליהם הסתערה המשטרה בכוחות גדולים.
