הפגנת הכוח החרדית, כ-30 אלף איש שהגיעו ביום חמישי האחרון ללשכת הגיוס בירושלים למחות (מקצתם תוך שימוש באלימות) נגד מה שהגדירו "גזירת הגיוס", חורגת הרבה מעבר לגבולות הגיזרה המקובלים, ומבטאת מאבק פנימי עמוק בתוך הפלגים החרדיים.
מאז הלך הרב
יוסף שלום אלישיב לבית עולמו, ביולי אשתקד, ניטש קרב שליטה בין תלמידי הרב יהודה לייב שטיינמן לתלמידי הרב שמואל אוירבך. המאבק בין הפלגים הליטאיים התעצם עם הקמתו של היומון "הפלס", עיתון המתחרה ביומון הוותיק "יתד נאמן".
הפעם, בברית חדשה ומוזרה, חבר הזרם המזוהה עם אנשי הפלס (הפלג הירושלמי) לאנשי העדה החרדית, שאנשיה נחשבו בעיניהם עד היום כסרח העודף של היהדות החרדית. העדה החרדית דוגלת בניתוק מהמדינה ומתקציביה ובמאבק בה, והנמנים עליה אינם מתגייסים לצה"ל מטעמים של אנטי ציונות ולא מטעמי לימוד תורה.
הפגנותיה של העדה החרדית מעולם לא נחשבו ולא סוקרו בעיתון יתד נאמן, ובקו עקבי - גם לא ניתן ביטוי להפגנה האחרונה למרות שהשתתפו בה רבבות. ביתד נאמן לא הופיעה על כך מילה, ביומון החסידי "המודיע" כתבו על ההפגנה בקטן ושמו תמונה בגודל 2 ס"מ כדי לצאת ידי חובה. לעומתם, בהפלס נמרחה תמונת ענק בעמוד הראשי.
לא שחרור בני ישיבות מגיוס עמד לנגד עיניהם של המפגינים, אלא מלחמה בהנהגתו של הרב שטיינמן. המפגינים טוענים שהרב שטיינמן (שבאופן כללי מתנגד להפגנות) בעד פשרות ודו-שיח ומורה לתלמידיו להתייצב בלשכת הגיוס ולמלא טפסים - בעוד שהרב שמואל אוירבך, ממשיך הדרך, מורה שלא להתייצב כלל ולא לקיים דו-שיח בנושא עם שום גורם.
על הקריאה לבוא ולהפגין חתמו רק שלושה רבנים מהפלג הליטאי. יתר הרבנים, מעל 20 חברי מועצות גדולי התורה הן של הליטאיים והן של החסידים, לא חתמו. אנשי הפלג הירושלמי רצו להראות בכל מחיר כי גם הם "על המפה" וכדי לבטא זאת כל המטרות כשרות, לרבות חבירה לאנשים שרק אתמול היו בעיניהם מוקצים מחמת מיאוס.
לא ממש ברור מי תפס טרמפ על מי. האויב ודאי לא היה משותף, בעוד שלאנשי העדה החרדית ברור תמיד שהאויב הוא המדינה הציונית, נשאו אנשי הפלג הירושלמי בפיהם את שם המדינה ורשויות הצבא, אך בפועל כיוונו חיציהם אל הרב שטיינמן.
