אין רגע דל

פרס הנהג השיכור?

לאחרונה שוב נתפס נהג שיכור, כשדרס אב ובנו בבר-אילן, שנפצעו קשה. השאלה היא, האם גם הוא יזכה לפרס על נהיגה בשיכרות, בדמות מאסר בן מספר חודשים בלבד, בדומה לברק הירשזון (הבן של) שפצע קשה את חברתו בתאונה בגלל שיכרותו? מדוע שיכרות נחשבת לנסיבה מקילה בענישה, במקום להיות - כגורם קטלני מספר אחת - גורם לענישה מחמירה? היכן אלמנט ההרתעה?

לתשומת לב משטרת התנועה ושר התחבורה ישראל כץ.

תסריט אימה אמריקני

האם אמריקה כבר כאן גם מבחינה קטלנית? אז איך זה שפתאום קם אדם, נכנס חמוש לסניף בנק, ויורה לכל עֵבר - באמריקה כמו באמריקה? משל היה זה סרט אימה אמריקני, שבו המציאות עולה על כל דמיון, ואשר מסתיים לא פעם בהתאבדותו של הרוצח. מכל מקום, מדובר באירוע טרור בגירסה יהודית.

השאלה היא, מדוע הסניף לא היה מאובטח? גם אם מדובר בסניף קטן, שבו לא נמצא הכסף הגדול, מדובר בטעות אסטרטגית ובמחדל אבטחה חמור. יתר על כן, הקלות הבלתי נסבלת שבָה כל תסכול אישי מיתרגם ללחיצה על ההדק, כמו גם העובדה שגם הפעם מדובר במאבטח לשעבר, שככל הנראה החזיק את הנשק ברשיון, חייבות להדליק נורה אדומה בקרב כל הנוגעים בדבר. צריך לסכל כל ניסיון נוסף כזה, כדי שלא נהיה עדים, חלילה, לדפוס טרור חדש של מסעות רצח בארצנו, ושלא נהיה כאן אמריקה השנייה, זו היודעת מסעות קטל ללא אבחנה.

ביקורת פוליטית

נראה שהביקורת החריפה, שמותח הח"כ הטרי של מפלגת העבודה, אראל מרגלית, על ראשת המפלגה, שלי יחמוביץ', נובעת לא פחות מאינטרסים אישיים, מאשר ממניעים ענייניים.

גם אם צודק מרגלית, שלפי שעה כל מחאתה של יחימוביץ', כראשת האופוזיציה, היא תקשורתית (ברדיו ובפייסבוק), ופחות ניכרת בשטח, הרי עם כל הכבוד, לא סוד הוא שהאיש מבקש לרשת את מקומה ולהתמודד על ראשות המפלגה. לכן כל ביקורת שלו חשודה כביקורת פוליטית, שבוקעת מגרונו של יריב פוליטי מובהק.

במה שונה הוא אפוא מהיריבים המפלגתיים של שלי, בוז'י הרצוג, ובייחוד איתן כבל, המתמודדים אף הם על אותה משבצת?

המיטה המעופפת כמשל

מהתיאור העלוב של ביתו של ראש הממשלה, בידי אחד העיתונאים, אפשר לחשוב מרוב חמלה, כי דירת השרד היא מועמדת דחופה לתוכנית 'שַפץ ביתך' במסגרת שיקום שכונות.

ועכשיו ברצינות. עם כל הכבוד, דומה כי העובדה שהתקשורת אוהבת להתעסק באייטמים עסיסיים ופחות ענייניים - כששֵם המשחק הוא רייטינג - אינה מעיבה על העלות השערורייתית של המיטה המעופפת של ביבי, העומדת על חצי מיליון שקלים. מעלוּת זו אפשר להסיק על הסטנדרטים הגבוהים של חיי התענוגות של ראש ממשלתנו וזוגתו, על חשבון הקופה הציבורית כמובן, שאף הם אינם בגדר סוד.

קחו למשל את עלוּת טיסת העסקים של נתניהו, העומדת על מאות אלפי דולרים - פי עשרות אחוזים מטיסת עסקים רגילה. יש להניח שמלבד הוצאות האבטחה, המטוס מצוייד במיטב אביזרי הנוֹחוּת. לכן מדוע אי-אפשר להסתפק, ל-5 שעות בלבד, בהסבת כסאות הריפוד למיטות נוחות? ועוד לא אמרנו מילה על דירת הפאר בקיסריה.

דומני כי ראוי אפוא לראות במיטה המעופפת של ביבי דוגמה מייצגת לבזבזנות הראוותנית, ומנקרת העיניים, הקיימת לא רק בחיי המותרות של הזוג המלכותי, אלא לא פחות במשרדי הממשלה (ומשרד הביטחון כמשל), המתפקדים כמכונה ציבורית משומנת היטב. ואת זאת על מבקר המדינה לחקור, ולחשוף את הממצאים לפני הציבור.

ערוץ תקשורת

ראוי לברך את כל העוסקים במלאכת הקודש של הקמת להקת האוטיסטים בבית ספר אורט קריית ביאליק.

כידוע אצל אנשים מוגבלים התחום היצירתי מפותח מאוד, משום שהוא פונה אל הרגש, המבקש אצלם נואשות נתיבי ביטוי ודרכי הבעה. לכן תחומי האמנות השונים מנוצלים כיום היטב למטרות טיפוליות פסיכולוגיות. מתוך מגוון דרכי הטיפולים, בתנועה, בדרמה, בריתמיקה ועוד, הצוברות תאוצה בימינו, אין ספק שהמוזיקה היא תחום אולטימטיבי פורח מאוד, היוצרת ערוצי תקשורת עם התלמידים המיוחדים.

יתר על כן, כדי להביא את התלמידים להשתלבות בחברה הרגילה, חשוב מאוד שהם לומדים בכיתות רגילות, במגמה המיוחדת. השילוב תורם לא פחות לתלמידים הרגילים, שנחשפים לעולמם הפנימי העשיר של האוטיסטים. כמו-כן הפריצה המוסיקלית של הלהקה אל קהלים נוספים מחוץ לגבולות בית הספר (דוגמת 'רפאל') תורמת רבות לחיזוק בטחונם העצמי ולהעלאת הדימוי שלהם הן בעיני עצמם והן בעיני החברה.

כל הכבוד!

התנצלות? לא, תודה

מתברר שהפייסבוק הוא לא רק מכשיר ליצירת קשר עם הקהל, אלא הוא משמש לא פחות מפלט לעבריינים, ובמיוחד כשמדובר באישי ציבור. קחו למשל את ח"כ אראל מרגלית מתנועת העבודה. האיש נתפס כשהוא נוהג במהירות מופרזת של 160 קמ"ש. אין ספק שכח"כ טרי הוא משמש מודל שלילי לציבור בתחום אי ציות לחוקי התנועה, העלול לגרום לתאונות דרכים קטלניות.

בפייסבוק הוא כותב שהוא מודע לסכנות של נהיגה לא זהירה. התנצלות? לא תודה. אם אכן הח"כ הנכבד נאמן לדבריו, מדוע לא חשב עליהם מראש, ויישם אותם על הכביש? אין אפוא מנוס מהמסקנה, שזוהי 'כתבת תדמית', סוג של תרגיל ביח"צנות, שנועד לטשטש את חטאו בעיני הציבור. ומזה כבר נמאס לנו, באמת.