יש ילדים שאין להם אוכל. יש משפחות שאין בבית בשר. זה מעניין מישהו? לא.
יש משפחות שהמקרר בבית פשוט ריק, אין בו כלום. זה לא מעניין אף אחד. יש בתים שקר בהם. קר, קר, קר ולילדים אין שמיכה. אין. שהפיג'מה קרועה, כן. יש כאלה אפילו שאין להם פיג'מה. שאבא לא עובד. לא עובד. שאין כסף לאוכל. זה מעניין מישהו? לא. יש ילדים שהולכים לסרטים, להצגות ויש הרבה שלא יודעים מה זה קולנוע, הרבה וזה לא מעניין אף אחד. ילדים... ילדים...
יש כל כך הרבה עניים. עניים...
למה הגענו? יש ילדים שפותחים את הארון ואין שם ממתקים. אין. אין... ואין אוכל. אין.
יש ילדים שאבא מרוויח 30,000 שקל ויש ילדים שאבא מרוויח 3,000 שקל והם גם רוצים ממתקים. יש ילדים שקונים להם רק מותגים ויש כאלה שבכלל לא קונים להם. לא. הם לובשים רק ישן. מה קרה לנו? השתגענו? איזה עם זה יהודים? מה קרה לנו? אנחנו לא רואים? לא שומעים? או לא רוצים לראות? איך אפשר לישון בלילה שאנו יודעים שיש ילדים שאין להם אוכל? איפה הכבוד שלנו?
למאות אלפים רע. למה? איך אפשר לאכול שאתה יודע שיש ילד פה במדינת ישראל שאין לו מה לאכול, איך? לפני הכול צריכים לדאוג שכל ילד יאכל. אנחנו צריכים להתבייש. כל הזמן מתפרסמים דוחות על העוני, וועדות, אבל לא עושים כלום והילדים ממשיכים להיות רעבים. אותם זה לא מעניין הם רוצים לאכול. יש ילדים עם חורים בשיניים כי אין כסף לרופא וכואב להם. כואב... לא כואב רק לשמוע שכואב להם?
אלה שמקבלים החלטות, אלה שמרוויחים עשרות אלפים על חשבון משלם המיסים, אלה שאוכלים כל יום בשר, אלה שהילדים שלהם אוכלים כל יום בשר, אלה שמסתכלים על טבלאות וגרפים אני לא יודע אם הם באמת מבינים את המצב. כי שהבטן מלאה, אתה מסתכל אחרת על הכול, אבל בינתיים יש ילדים רעבים. להורים של הילדים הרעבים, אין כסף אפילו לאוטובוס. הם גם לא מדברים ולא צועקים, כי אין להם מצב רוח והם עצבניים ואין להם כוח. אין...
יש מבוגרים שכל החיים שלהם עבדו, כל החיים ואין להם כסף לתרופות וזה לא מעניין אף אחד.
אז מה מעניין אותנו? מה? מה קרה לנו?
כמה ניידים יש במדינת ישראל כמה? כמה מדברים ביום? הא... על מה מדברים? הא... כמה שעות אנחנו צופים בטלוויזיה ביום? מה אנחנו רואים? הא... מה? כמה שטויות? מה הרמה של התוכניות? כמה שטויות? מה קורה ברחובות? איך אנחנו מתלבשים? האופנה שלנו? נשאר משהו משלנו? הכול מחו"ל לא? כמה שפחות בגדים יותר יפה, לא? לא? גועל נפש. מה קרה לנו? כמה סקס יש בטלוויזיה? אפשר לראות תוכנית עם הילדים בלי שפתאום תיכנס פרסומת שאתה מתבייש שהילד יראה? מה קורה בכנסת? איך מדברים שם. למה צועקים שם למה? למה מדברים ככה? איזו שפה?
כמה קנאה יש בעם הזה? כמה מדברים ביום אחד במדינתנו הקטנה? אם היו יכולים לאסוף את כל המשפטים של יום אחד, מה היה יוצא? כמה אנשים מתגרשים. כמה? למה הם מתגרשים? משפחות שלמות נהרסות, למה? כמה אסירים יש בבתי הסוהר? כמה? אלימות... מה קורה בבתי הספר? מה קרה לנוער שלנו? במה אנשים מתעסקים? אולי איך להוריד שערות מהגוף? אולי איפה לעשות חור חדש בגוף בשביל העגיל העשירי. אולי בלמצוא את עצמם? אולי בחילופי זוגות? אולי בלהיות דוגמנים? אולי להיות שחקנים? איפה אנחנו? בסרט? בטלנובלה? במירוץ סביב עצמנו? בחלום? אולי מחפשים שלום? הא... בהינתקות. כולנו מתנתקים... אחד מהשני... ויש ילדים רעבים, שקר להם בלילה.
צריכים להתבייש
אנשים לא יודעים לפרגן. אנשים לא יודעים לומר מילה טובה. אנשים מקנאים. אנשים מדברים. מפטפטים. מרכלים. הפקרות. אנשים לא מעריכים. הכבוד ברח. אנשים בחלום. תאוות. חוצפה. רק להקיא, להקיא. שנאת חינם. אנשים לא מעניין אותם מה קורה. לא איכפת. כולם דואגים רק לעצמם.
האם איבדנו את הרגש? כן... קשה לשמוע... איבדנו את הרגש. כל כך הרבה מסכנים, כל כך הרבה עניים, יהודים... מה קרה? כל כך הרבה... יהודים שרוצים רק אוכל, רוצים רק לחיות בכבוד, איבדנו את הרגש... עם ישראל - אני מתבייש.
מה קרה לנו כעם? בושה. מצב חברתי קשה, מצב כלכלי כל כך קשה, עשירים ועניים, חזקים וחלשים, אטימות, חוסר אכפתיות, אנשים כבר לא מתביישים מכלום, אנשים איבדו את הגבולות, ההפקרות בכל מקום, לא רק ברחובות -בושה.
למה חשופים ילדינו? רק לפתוח טלוויזיה... רק לקרוא עיתונים... רק להסתובב ברחובות... להמשיך... בושה.
למה מבוגרים מחקים את הצעירים? למה נשים מבוגרות מתלבשות כמו בנות 16? למה מבוגרים מתנהגים כמו ילדים קטנים? רק להסתובב ברחובות ולהתבונן מה קורה.
למה כל כך הרבה אלימות? למה? כי אנשים לא עצבניים ואנשים לא כועסים... כי אנשים מאושרים... כי אנשים שמחים... כי הכול טוב... לא... הכול בסדר...לא? החינוך... לא? אנשים לא מתוסכלים... אין עניים... אין קנאה... יש בכלל אלימות?
האם שנאה בקרבנו? יש שנאה? באמת... יש? בין יהודים יש? בין חילונים לדתיים יש? לא... שנאה? לא יכול להיות... הא..הא..הא...
מי אנחנו? אנחנו יהודים. אנחנו? אנחנו? אנחנו צריכים להיות דוגמא לאחרים. דוגמא במה?
האם איבדנו את הדרך? בטח!!! כן!!! איבדנו, סטינו מהדרך. שכחנו מי אנחנו.
למה כל כך קשה? איך אנחנו מתנהגים? צריך להסתכל רק על עצמנו ואז לשאול.
יש ילדים רעבים שקר להם בלילה. אם לזה הגענו איפה הכבוד שלנו?
איפה?
