יום שלישי, שעות אחר-הצהריים. הנייד מצלצל ועל הקו איש אחת ממערכות העיתונים בהם אני כותב טור שבועי מזה שנים. סברתי שזו עוד בקשה לכתיבת מאמר דעות בענייני דיומא. בדחילו ורחימו ובטון מהוסס משהו, מקדים איש המערכת ומתנצל על בקשתו. היות שאני מכירו היטב ומוקיר אותו, באמת, על יושרו ועבודתו המאוד מקצועית, נעניתי בחיוב לבקשתו על-אף שלא קל היה לי. הסיבה לכך נעוצה במה שניתן להגדיר כמסע שיסוי וטפילת אשמות שווא בי על-ידי גורם או גורמים פשיסטים, הזויים, חוליגנים מגויסים או שטופי מוח אשר מנסים מזה תקופה ארוכה להתנכל לי על-ידי המצאות סיפורים בדויים והנחות שלא היו מבישות את גדולי הצוררים של ישראל.