בשאלה כיצד להתמודד עם סיוט הסהר השיעי, דן הסופר הסעודי בעל המוניטין ג'מאל ח'אשקג'י. במאמרו ("אל-חיאת" 16.6.13) הוא פותח בהצגת תרחיש שבו ישרוד משטרו של
בשאר אסד לאחר מעורבותם בלחימה של חיזבאללה, של לוחמים שיעיים מעירק ושל משמרות המהפכה מאירן. בעקבות ניצחון זה, יקום לתחייה הסהר השיעי שישתרע מטהרן, דרך בגדד ודמשק, עד לביירות.
אייתאללה עלי חמינאי יגיע לדמשק לחגוג את הניצחון האלוהי האדיר. הוא יישא שם נאום חגיגי במסגד האמו ויכריז על נצחונו בייסוד האיחוד שאותו הבטיח. הוא יירד מן הבמה וינשק את ראשו של ילד דמשקאי נכה כאות לקירבה. לידו יעמדו אנשי דת סוניים, כמו המופתי הסורי אחמד חסון, כי תמיד יהיו כאלה המוכנים למכור את עצמם ומולדתם. כולם ירימו ידיים משולבות כאות לניצחון. חמינאי יבטיח כי תפילתו הבאה תהיה במסגד אל-אקצה בירושלים, אך יתעלם מן הגולן, היות שהוא מודע להתנגדותם של הרוסים לכך ולנכונותם לשלוח כוחות במסגרת כוח בינלאומי לשמור על הפרדה מוחלטת בין הכוחות של ישראל וסוריה.
זהו סיוט מבהיל, לא כן? שואל הכותב וממשיך להרהר:
"איני סבור כי סעודיה תסכים לתרחיש כזה. היא לא תתיר ניצחון האירני שיעי בסוריה, שכן נוכחות אירנית כזו בסוריה ובלבנון תהווה איום מוחשי לבטחונה של סעודיה וגם לבטחונה של טורקיה.
"לכן אין מנוס מכך שעל סעודיה לעשות משהו, היות שבטחונה בסכנה. גם רצוי שארצות-הברית תצטרף לברית הגנה בהנהגתה של סעודיה, במטרה להפיל את משטרו של בשאר ולהחזיר את סוריה לחיק האומה הערבית.
"המטרה צריכה להיות הפלתו של בשאר. זוהי מטרה המגבשת סביבה כוחות רבים ברחבי העולם הערבי, וכן את טורקיה ומדינות מערביות. ואם ארה"ב לא תרצה להצטרף, אין דבר. המערכה היא שלנו, והביטחון - בטחוננו".
המלחמה המתמשכת בסוריה זה שנתיים ויותר משנה את המפה האסטרטגית במזרח התיכון. זוהי בעצם מלחמה בין השיעים לסונים, בין אירן וגרורותיה - המשטר בסוריה, חיזבאללה ושלוחותיו, ממשלת נורי אלמאלכי בעירק - לבין כל מדינות ערב הסוניות וטורקיה.
שאיפותיה של אירן להשתלט על מדינות ערב ועל מקורות הנפט מדליקות נורה אדומה בעולם הערבי, והסכנה האירנית מאיצה בהן להתאחד ולהתחזק על-מנת לבלום אותה. בסוף מאי, 2013 נחתם באנקרה הסכם הגנה בין טורקיה ובין סעודיה. יורש העצר הסעודי וסגן ראש הממשלה האמיר סלמן בן עבד אלעזיז הגיע לאנקרה בלוויית שר החוץ האמיר סעוד אלפייסל, והשניים חתמו על ההסכם בנוכחות נשיא טורקיה עבדוללה גול ושר החוץ אחמט דבוטולו.
לביקור זה קדמו שני ביקורים של מלך סעודיה לטורקיה, האחד לפני שש שנים והשני לפני שבע. בנוסף להידוק שיתוף-הפעולה הביטחוני בין שתי המדינות, הולכים ומתהדקים היחסים הכלכליים בין השתיים, והסחר ביניהן נאמד ב-13 מיליארד דולר.
בצל האיסלאם הקנאי אינטלקטואלים מצריים יושבים ישיבת-שבת זה מספר ימים ליד משרדו של שר ההשכלה המצרי, ד"ר עלא עבד אלעזיז, במחאה על מינויו ועל מדיניותו, שהרחיקה את כל החילונים הליברליים המשרתים במשרדו והביאה עובדים מן הזרם האיסלאמי במקומם. התובע הכללי הורה לעצור חלק מן השובתים בעקבות קטטה בין תומכי השר האיסלאמי ובין מתנגדיו, שבמהלכה נפצעו מספר מפגינים משני הצדדים, וביניהם אנשי ביטחון.
גם בתוניסיה, שבה שולטת תנועת "אלנהד'ה" האיסלאמית, נרדפים היוצרים והאינטלקטואלים החילוניים. מזה שנתיים נמנעו נשיא תוניסיה וראש ממשלתו מלפגוש את האמנים ואת כלל היוצרים, או לערוך כנסים שיש להם נגיעה לתרבות ויצירה.
במצרים ותוניסיה פועלים המשטרים במטרה להחליף את התרבות החילונית שהייתה נהוגה לפני המהפכה האיסלאמיסטית במורשת הדתית הקנאית. הקנאים מתנגדים לאמנויות, לזמר, למוזיקה, לספרות ולשירה. לגבי דידם הקוראן הוא החלופה הבלעדית, בהתאם לנאמר בו: "המשוררים תועים בכל עמק".
"מותם של הערבים"
המשקעים השליליים של "האביב הערבי" מזכירים לסופרים הערביים נשכחות. הם מעלים במאמריהם דברים שנאמרו לפני 40 שנה ויותר על שקיעת הערבים. אז, בעקבות מלחמת ששת הימים, כתב המשורר הסורי הגולה ניזר קבני שיר שכותרתו "מתי יוכרז על מותם של הערבים":
אל תקרא ולוּ אות אחת מכתבי הערבים.
כי מלחמותיהם שמועות וחרבותיהם מעץ.
אהבתם בוגדנות והבטחתם כזב.
אל תאזין למילה מנאומי הערבים.
הכל בלשנות, דקדוק וספרות.
ואין בתולדות האומות אומה ששמה ערבים.
הנני מספיד את המלל המחורר שלנו,
הדומה לנעליים בלויות, לביטויי הזנות, הגינוי והקללה.
לפני 10 שנים, במלאת 36 שנה למלחמת ששת הימים, משורר אחר, ע'אזי אלקוצייבי, שכיהן כשגריר סעודיה בלונדון, פרסם שיר ובו בשורה לקודמו ניזר קבני:
"הוי ניזר!
בשורה בשבילך. מותם של הערבים כבר הוכרז, והספדם פורסם מעל לשורות ובין השורות.
הוי ניזר, נמאסו עלי החיים, הכן לי לידך קבר בו אשמור את כבודי".
ואילו הסופר סובחי חדידי מקשר את תוכנם של שני שירים אלה לתוהו ובוהו בסוריה ומדגיש כי הסורים חשים את מותם של הערבים, כשהם מסתכלים באדישות בטבח שמבצע המשטר נגד העם.
הזמן נוקף, וחיזבאללה ומנהיגו מאבדים גובה והופכים להיות יותר ויותר שנואים על מרבית הלבנונים, על נטילתם חלק במלחמה בסוריה למען משטרו של בשאר אסד, כהיענות לתכתיב האירני
מתחילים באיתמר בן-גביר שהוא השר לשגעון הלאומי - דיינו, עוברים לשר האוצר ששודד את הקופה הציבורית - דיינו, ושר המשפ...
