אני אספן של מנטרות - סיסמאות קצרות, קצובות, עם ניחוח של אמת מוחלטת, עיקרי אמונה מנוסחים בתמצית בשביל העם הפשוט. שורשן של המנטרות הוא דתי, והן באו לגלם ולשנן אמת שמימית. כאשר הכנסייה האדומה התיימרה להחליף את האמונות הישנות, פיתחו הבולשביקים את המנטרות לדרגת אמנות. לימים, באה במקום הכנסייה האדומה - כנסית השלום.
כתבתי בעבר על המנטרה הערמומית 'שלום עושים עם אויבים', שמגמתה לפתות אותנו להיכנס למלכודת של 'שלום' עם אויב פעיל הזומם להשמידנו, לא עם אויב-לשעבר, מנוצח, שהשלים עם מפלתו.
כאן נטפל במנטרה אחרת, שתפקידה לייאש אותנו, להוציא את הרוח ממפרשינו, לשבור לנו את המוראל. כוונתי לאמרת הכנף: "הזמן פועל נגדנו" או "לרעתנו". גרסה אחרת, אמריקנית, מציירת לנו "חלון הזדמנויות", שאם לא נפתח אותו מיד, הוא ייסגר לעד ואז - הלך עלינו.
אני, בעיני רוחי, רואה את המאמין התמים קופץ דרך החלון הזה...ומתרסק. אני גם יכול לתאר לעצמי את 'חלון ההזדמנויות' מצויר על קיר אטום והתמים הטיפש נכנס לתוכו ושובר את הראש. בכלל, הדימוי הזה גופו הוא אידיוטי: מה הקשר? חלונות יש בתוך מבנים, אבל חלונות בתוך 'הזדמנויות'? איך זה נדבק יחד? ובכל זאת, אנחנו שומעים את הדעתנים - פרשנים, מומחים, פרופסורים, פוליטיקאים, ברוני תקשורת - מעבירים את המנטרה המטומטמת הזאת מפה לפה ללא מחשבה, אבל תמיד בשרות מכונת התעמולה השמאלנית, הפרו-פלשתינית.
בתחילה האיצו בנו למהר ולחתום על הנסיגה ממולדתנו, כדי שלא נחמיץ חלילה את השלום. מנטרת הזמן הפועל נגדנו הייתה קשורה למנטרה אחרת, האם-אמא של המנטרות: "שטחים תמורת שלום". רצו לומר לנו שאם לא נמהר, הערבים עוד יתחרטו וחס וחלילה נאחר את רכבת השלום. למה? כי כל הקלפים בידיהם, ולעם ישראל המסכן - אין קלפים! אנחנו חלשים, מעטים, חסרי שטחי אדמה נרחבים ואוצרות טבע וכל קיומנו כאן תלוי בחסדי זרים, שאם יפנו לנו עורף נהיה אבודים: תסמונת "תולעת יעקוב". הגישה הזאת היא חסרת שחר כי יסודה בהנחה הילדותית שהמעצמות, או הערבים, מחלקים סוכריות תמורת 'התנהגות טובה'.
רק במאוחר ובמחיר אלפי הרוגים ופצועים ואבדן נכסים מאדמת ארץ ישראל למד העם שאם מישהו בעולם נותן לך משהו, הרי זה רק מפני שזה כדאי ל ו , ולא בגלל עיניך היפות. כל זמן שהיינו קטנים ונחמדים לכאורה, בשנים שקדמו למלחמת 6 הימים, אמריקה נמנעה, ככלל, מלספק לנו אמצעי לחימה. רק אחרי שהראינו את כוחנו בניצחון המזהיר ההוא, העריכו שם את ידידותנו ופתחו את ברז הנשק. לו היינו נסוגים אז וחוזרים ונעשים קטנים וחמודים, "בובלאך" שכל העולם משבח, האמריקנים לא היו שולחים חוט!
ובכל זאת אין אנו פטורים מלשאול את עצמנו לעיצומו של העניין: מה עושה לנו חלוף הזמן, האם הוא מחזק או מחליש אותנו? ומנגד - מה הוא עושה לערבים?
יש דברים המדברים בעד עצמם: מן היום שבו הופרחה סיסמת הזמן הפועל נגדנו, נוספו כאן עוד כמה מיליוני יהודים, ולא מזמן התבשרנו שלראשונה מאז יצאנו לגלות לפני כ-2000 שנה, רוב העם היהודי הוא שוב בארץ ישראל. הזמן פעל לטובתנו.
יתר על כן, עם חלוף הזמן האנטישמיות בעולם הולכת ומתגברת, לא מעט כתוצאה מהסתה בלתי פוסקת של הערבים - בארצות ההגירה באירופה, בקמפוסים באר'הב, בכל מקום. האם הם חשבו על זה, שבכך הם דוחפים לארץ ישראל עוד ועוד יהודים? התוצאה היא, שהזמן פועל לדאבוננו לרעת היהודים בגולה, אבל כאן הוא מאיץ את תהליך קיבוץ הגלויות.
פעם היה לשמאל קלף מנצח: השד הדמוגרפי, ובלשונו הטמאה של
יאסר ערפאת - "הרחם הפלשתינית". 'הזמן פועל נגדנו', אמרו, מפני שעוד מעט יהיה רוב ערבי מכריע בין הים לירדן. אלא, עובדה היא שהזמן הדמוגרפי אינו פועל נגדנו, ועל כך כבר דובר רבות. הילודה הערבית ירדה ויורדת דרמטית, כאן ובכל המזרח התיכון, בעוד אשר הילודה היהודית עולה בהתמדה. וראו, מה גדול כוחה של ארץ ישראל, שרק כאן היא עולה. אצל יהודי הגולה, למרבה הצער, מצב הילודה הוא קטסטרופאלי.
יש נושא אחד, בו הערבים בעצמם מודים שהזמן פועל נגדם, וזה מפעל ההתנחלות. אך זה עתה התבטא אחד ממנהיגיהם, נביל שעת', בעל הלשון המושחזת, שאם לא יקפיאו מיד את הבנייה ביהודה ושומרון, לא יישאר היכן להקים את המדינה הפלשתינית. והדברים ברורים: יישוב הוא אורגאניזם חי, צומח ומתפתח ככל שהזמן חולף. זכורני, שמי שהיה ראש עירית בית לחם, אליאס פרייג', התבטא שאם מספר היהודים "בגדה" יגיע ל-100,000, 'העניין אבוד'. עם כ-400,000 ביו"ש ו-250,000 במזרח ירושלים, מה הוא היה אומר? לטובת מי פעל הזמן?
"תוחלת חיים" היא משך זמן-החיים, והנה בתוחלת חיים ישראל היא בין הראשונות בעולם. (אגב, אנחנו גם בין הראשונים במדד האושר, למרות - ואולי בגלל - שאנו מתלוננים תמיד). מכל מקום, הזמן בארץ ישראל פועל, ברוך השם, גם לטובת היחיד!
במדינה הזאת היינו קצרים תמיד בשני נוזלים חיוניים - מים ונפט (או גז). מי שהמים ו\או האנרגיה אוזלים לו, אכן אפשר לומר עליו שהזמן פועל נגדו. והנה, ראה זה פלא, היום כל העולם הערבי סובל ממחסור מחמיר והולך במים, בעוד אשר אנחנו, בעזרת מפעלי המתקה מן הגדולים בעולם שהקמנו, איננו צפויים למחסור ואף מספקים מים לירדן ולאויבינו בעזה וברמאללה. זמן הנוזל הנותן חיים פועל לטובתנו!
תמיד קינאנו בערבים הטובלים בנפט, בעוד קיומנו תלוי בספקים מן החוץ ובסיכון המתמיד של הובלת דלק ממרחקים. לא עוד. לא להאמין, הגענו לכך שמתווכחים אצלנו, כמה אנרגיה ל י י צ א, וכפויי טובה שכמונו - לא יצאנו לרקוד ברחובות, או לפחות לתפילת הודיה מיוחדת בבתי הכנסת. אך לפחות את זאת נוכל לומר בבטחה: גם בתחום האנרגיה הזמן אינו פועל עוד נגדנו!
הזמנים השתנו
לטובת מי פועל הזמן, זו גם שאלה יחסית - אנו, בהשוואה לאויבינו הערבים. כאן פועלת לטובתנו התפתחות חובקת עולם, הלא היא המהפכה הווירטואלית, עידן ההיי-טק, הזמן בו הכישורים האינטלקטואליים הם המחצב הנדיר, החשוב והיקר ביותר של האנושות. הם - העתיד. החדשנות והיזמות מבטיחות את הקיום ואת השגשוג הכלכלי בזמן המודרני וגם את העליונות הצבאית. מי ששולט באלה, לבטח הזמן פועל לטובתו וככל שהזמן חולף, הפער בינו לבין הפחות מוצלחים בתחומים האלה הולך ומתרחב. האם צריך לומר יותר? את מי מכנים "אומת הסטארט-אפ", אותנו או אותם? כמה "אקסיטים", בכמה מיליארדים, הפיקו טכנולוגיות ערביות? השתנו הזמנים. פעם, ייסרנו את עצמנו על כך שיש אצלנו פחות מדי עובדי כפיים ויותר מדי עובדי מוח. והנה, בעולם של היום היתרון המכריע הוא דווקא ל-'מח היהודי'? מתחום הסייבר, שבו אנחנו לפי ראש הממשלה מספר חמש בעולם ועד ללוויינים שגם שם אנו במקום החמישי ליד הענקים - ועד לטפטפות שגם הן היי-טק ולייצוא נשק מתוחכם כמו מטוסים ללא טייס וטילים המפילים טילים - אנחנו הולכים ומתעצמים עם הזמן, לא הערבים.
אותה השעה, הערבים הולכים ונחלשים. "האביב הערבי" הוא יותר אביב לנו וחורף להם. מצרים נחלשת והולכת, קרועה מבפנים ועל סף רעב. האויב הכי מסוכן, סוריה, הורס ומכלה את עצמו. עירק, ששלחה נגדנו את צבאה ברוב מלחמותינו ושיגרה נגדנו סקאדים, מתפרקת כמדינה. חיזבאללהמכלה את כוחותיו בשרות כוחות זרים. בכלל, ככל שהפנאטיות האיסלאמיסטית מתגברת, נעצרת אצלם ההתפתחות המודרנית והחברה נזרקת בחזרה אל ימי הביניים החשוכים. התוצאה היא פיגור מדעי וטכנולוגי גובר והולך. עוד ווינסטון צ'רצ'יל כתב על האיסלאם: "השפעת הדת משתקת את ההתפתחות החברתית של מאמיניה. אין בעולם כוח יותר רגרסיבי, מפגר."
הנה כי כן, גם הזמן האיסלאמי פועל לרעת הערבים.
העת לקבורת חמור
נסכם: מלכתחילה צריך היה להרבה עזות מצח כדי להלך אימים על העם היהודי עם מימד הזמן, ועוד בהשוואה למי, לקובץ אנשים שעדיין לא ברור, אם הם בכלל עם, ואם כן, אזי זה מקרוב באו, במאה הקודמת, כצל או כתשליל לעם היהודי, תשובה מלאכותית להתעוררות הציונות, בקיצור - כגימיק! נבצר מבינתנו, מדוע 'עם הנצח', 'עם עולם', היחיד באומות שהתגבר על מימד הזמן ובילה כל כך הרבה אימפריות - דווקא העם הזה מכניס את עצמו לפאניקה מחשש שהגימיק הפלשתיני ינצח אותו בתחרות על הזמן.
יש לנו כל כך הרבה מזרחנים, כיצד זה לא נמצא בתוכם אחד, שיאמר להם: אתם מתפארים שנוקמי נקמת הדם הפרימיטיבית שלכם מחכים לעתים 40 שנה ועדיין אומרים "מיהרתי"? האם עלינו, שידענו לחכות 2000 שנה כדי לחזור לארצנו המובטחת, אתם מבקשים לעשות רושם? אותנו תפחידו עם חלוף הזמן, את העם שעבר כל כך הרבה שינויי עתים ואת כל ייסורי השאול - ושרד?
אלא, לזכותם של הערבים ייאמר, שלא הם המציאו את המנטרה שכביכול הזמן פועל נגדנו. ההברקה הזאת יצאה מפס הייצור של תעשיית השלום היהודית בישראל, והערבים - משראו שהסיסמה תופסת תאוצה, רק הצטרפו לחגיגה.
היום, כשמרמאללה בוקעת הזעקה שהזמן ש ל ה ם הולך ואוזל, הגיע הזמן אצלנו לקחת את המנטרה השמאלנית הזאת לקבורה, קבורת חמור.
