ממשלות נתניהו האחרונות אינן אשמות בלעדית לכך, הם רק העצימו זאת. רבים מתושבי ישראל סבורים שמפעל ההתנחלויות ביהודה ושומרון הוא אבן הנגף לכל תהליך שלום, בינינו ובין הפלשתינים,ולולא זאת, השלום הנכסף היה מגיע זה מכבר. ראוי לציין, שהאשמים האמיתיים הם ממשלת מלחמת ששת הימים וזו שאחריה. בתקופת האופוריה של אחרי המלחמה והניצחון הגדול, קמו יש מאין תנועות של ארץ ישראל השלמה, חוגי הימין הקיצוניים, תנועות משיחיות ודתיות, ואפילו הזרמים הקיבוציים, והחלו במסע התנחלות והתיישבות בשטחים שנכבשו, ללא כל הכוונה עליונה, וקביעת סדרי עדיפויות מצד הממשלה בעת ההיא. ואיש הישר בעיניו יעשה. כך קם מפעל ההתנחלויות התקוע כעצם בגרוננו והממשלות של אז רק נגררו אחריהם.
אז מה עושים, מה הם האפשרויות העומדות מולנו ובאיזה מצבים ניאלץ להתמודד?
רקע על המצב
זה לא ייקח עוד הרבה זמן וניאלץ לעמוד מול התוצאות של אי התקדמות בתהליך המדיני. מדי יום מתארכת רשימת האנשים המספידים את פתרון שתי המדינות - חלקם חסידי חלוקת הארץ שאמרו נואש מהדשדוש, חלקם מתנגדים ותיקים שמתקשים להסתיר את שביעות רצונם מכך. אז מה הן האפשרויות? ומה צריך לעשות?. אלה הם מקצת מהשאלות הקשות שאנו ניצבים מולן בימי מבחן בזמן הקרוב.
למען הגילוי הנאות, גדלתי בקיבוץ של אחדות העבודה (חולתה), אני כבר לא עול ימים, אך ממרחק שנותיי, אני מנסה כרבים מהאזרחים במדינה לצפות את העתיד למדינה מהמצב אליו הגענו כיום.
הייתי שייך לצד הימני של זרם השמאל, כרבים אחרים שאפתי שיהיה הסכם שלום ביננו ובין הפלשתינים, שתי מדינות לשני עמים, וברכתי כרבים אחרים על נאום נתניהו בבר-אילן וחיכיתי לתזוזה חיובית בתהליך וכמובן נכון להיום לשווא.
כיום אני נמנה עם אלה שהתפכחו, ולא מאמין שייווצר הסכם שלום על בסיס שתי מדינות לשתי עמים. הפלשתינים נמצאים במצב שאולי הם רוצים (לא בטוח) אך לא יכולים, בהעדר הסכמה לרשות הפלשתינית מצד גורמים פנימיים וגם גורמי האיסלאם החיצוניים כולל הליגה הערבית גוף מכובד בפני עצמו לרשות ,הסכמה על המרכיבים של : חזרה לגבולות 67. האגן הקדוש, וזכות השיבה והם לא ירשו לרשות לחתום על הסכם שלום. ועל החמאס עוד לא דברנו.
ואצלנו, לומר את האמת, גם לא רוצים וגם לא יכולים. אולי חלק מהעם היושב בציון רוצה בסוף הסכסוך ולשלום הנכסף ומקבל פחות או יותר את דרישות הפלשתינים לרבות חלופי שטחים, אך נראה לי שרב העם רוצה בשלום אך שלום עם כל גושי ההתנחלויות, לרבות עיבוין, הר הבית בשליטתנו, ירושלים מאוחדת, והתנגדות גורפת לזכות השיבה.
ומתכוננים למערכה קשה על פינוי ההתנחלויות והמאחזים שיתכן ויקרעו את העם בשני העשורים שחלפו מאז אוסלו, הצליח רעיון שתי המדינות להכות שורשים בציבוריות הישראליות ולהפוך למקובל. הוא הגיע לשיאו כשאומץ פומבית על-ידי ראש ממשלת ישראל,
בנימין נתניהו, בנאום בר-אילן (יוני 2009).
מבחר האפשרויות הבסיסיות העומדות בפנינו:
אפשרות א' - הסכם שלום על בסיס שתי מדינות לשני עמים .זו האפשרות הכי מדוברת, כאינטרס עליון וחיוני למדינת ישראל,שרובינו הינו רוצים שתתגשם היא גם נתמכת על-ידי האמריקנים ומדינות אירופה וזאת בניגוד לימין שרואה בארץ ישראל השלמה חזות הכול. לצערי, במצב הנוכחי הפוליטי והממשלה הנוכחית, אין הרבה סיכויים שאפשרות זאת תתגשם..
אפשרות ב' - קבלת היוזמה של הליגה הערבית - הכוללת, הסכמה להקמת מדינה פלשתינית עצמאית וריבונית לצד מדינת ישראל. שבירתה בירושלים המזרחית. נסיגה ישראלית מכל השטחים שנכבשו חזרה לקווי 4 ביוני 1967 לרבות רמת הגולן ,החלפת שטחים, בשינויים המתחייבים הנוגעים לביטחון ישראל, והשארת גושי ההתנחלויות על כנן. מציאת פתרון צודק לבעיית הפליטים הפלשתינים שעליו יוסכם, והתחייבות לקץ הסכסוך. זו היא אחת הדרכים המרכזיות שבאות בחשבון וכוללת מטרייה אזורית וערבויות של מדינות נוספות. וחובה לשקול אותה ברצינות .הממשלה לא התייחסה לכך.
אפשרות ג'- השארת המצב הקיים. קיפאון במשא-ומתן המשך דשדוש במקום, לא להתקדם להסכם ולהמשיך להחזיק בשטחי יהודה ושמרון. להאשים את הפלשתינים שאן פרטנר ולהמתין עד שייווצרו התנאים מרצון לשבת ולדון בהסכם ,או שהמצב יחריף. ויצא משליטה
אפשרות ד' - יצירת הסכם שבכל זאת - בסופו של דבר ,הבלתי צפוי קרה. עוד לפני שהאמריקנים מרימים ידיים ,או גם אחרי זה. נשבר הקרח והצדדים נכנסו למשא-ומתן מעמיק שבסופו של דבר ייחתם הסכם תוך שכל צד ויתר על חלק משאיפותיו ולא יצא עם מלוא תאוותו בידיו. אמריקה מעניקה גיבוי מלא וסיוע להסכם, אך יחד עם זאת מתחילה מלחמת אחים בעם על-רקע פינוי ההתנחלויות המבודדות ופינוי המתנחלים עד ממש לקרע שתוצאותיו לא ידועות.
אפשרות ה'- ביצוע הינתקות חד-צדדית ללא הסכם שלום, קביעת הגבולות באופן עצמאי לצרכינו, בהתאם לצרכי הביטחון שלנו, על בסיס גדר ההפרדה הקיימת למשל, פינוי הישובים והמאחזים המבודדים על בסיס פינוי-פיצוי, עיבוי גושי ההתיישבות במפונים. ואז הם ישבו שם ואנחנו כאן. לא נראה שיהיה לכך הסכמה פנימית במדינה, ולא תמיכה בין לאומית ויש בה גם חסרונות רבות עם ניסיון מר בגוש קטיף.
אפשרויות נוספות שעלו מצדדים שונים:
אפשרות ו' -הצעת
נפתלי בנט האומרת שיש לגשת ולייצר תוכנית חילופית להצעות הקיימות. והיא לספח את שטח c על 50.000 התושבים בשטח זה. מתן אוטונומיה של שלטון פלשתיני עצמאי על שטחי A ו-B על מיליון וחצי תושבים, ללא זכות של קביעת מדיניות חוץ וביטחון ולמעט כינון צבא ופתיחת שערי מדינת ישראל לפליטים.לדעתם ,הקמת מדינה פלשתינית היא בפרוש מלחמה בעתיד.
אפשרות ז' - ליצור ההסכם עם ירדן, על בסיס של שיתוף פעולה צבאי בשעת חרום המסדיר את נושא האגן הקדוש ,ואת צרוף הפלשתינים לירדן כחלק מירדן וזאת תמורת הסכם עתידי שירדן תקבל חזרה את השליטה ביהודה ושומרון כפי שהיה עד יוני 1967 ותוכרז כממלכה האשימי-פלשתינית או כקנטון הקשור עם ירדן בקונפדרציה בוחר נציגים לפרלמנט הירדני ומקיים אוטונומיה ניהולית בתחומי יהודה ושומרון.
לסיכום, מהאפשרויות עולה, כי ישנן שתי אפשרויות עיקריות בסיסיות והן: האחת, שתי מדינות לשני עמים, השנייה, מדינה אחת מהים ועד לירדן, כל השאר הן אפשריות משנה והפיתוח לכך
מה רוצים באמת כל הצדדים?
השמאל - המשך קיומו של הפרויקט הציוני, סיום השליטה של ישראל בשטחים. פתרון של שתי מדינות לשני עמים . שציר הפשרה הטריטוריאלי שלו הוא גבולות 67'; גושי ההתיישבות יישארו או יסופחו לישראל. רואים בחיוב את חלופי השטחים, שבירושלים יהיו שתי בירות שיונהגו הסדרי ביטחון בין לאומיים באגן הקדוש. המדינה הפלשתינית תהיה מפורזת וללא תינתן זכות שיבה לפלשתינים.
הימין - המשך הפרויקט הציוני אך גם ביהודה ושמרון. כאשר ירושלים מאוחדת, נוטים להאמין שאפשר יהיה לבלוע מיליוני פלשתינים בלי לשלם כך על חחיר כבד. עמדתם העקרונית . שהקמת מדינה פלשתינית לצד ישראל, תסכן את קיומה, התנגדות נחרצת לזכות השיבה, וחרף הסדרי הביטחון, מדינה זו לדעתם עלולה לחבור לחמאס, ויחלו אירועי טרור כמו: ירי טילים לעבר מרכז הארץ לרבות נתב"ג וסיכון התעופה . ומדינה תוכל לאפשר כניסת כוחות עוינים לשטחה דבר שיגרום למלחמה. ההצהרה על שתי מדינות לשתי עמים כתרגיל טקטי והסברתי ולמעשה הם חותרים להנצחת המצב הקיים-שלטון ישראלי בשטחים ובצדו מובלעת פלשתינית אוטונומית.
הפלשתינים - הקמת מדינה ריבונית ועצמאית בגבולות 1967 שבירתה בירושלים המזרחית לרבות בקעת הירדן, עם הענות לחילופי שטחים תמורת גושי ההתיישבות בגדה ביחס 1:1.שליטה בהר הבית, הקפאת בנייה לחלוטין ומידית כבסיס להתחלת משא-ומתן וקיום זכות השיבה.י תכן מאד,שאי רצונם להגיע למשא-ומתן, הוא האמונה שבמאמצים בין לאומיים ובאו"ם, הם יצליחו יותר מהצעה ישראלית כל שהיא.
למיטב ידיעתי, הממשלה הנוכחית, והקודמת בראשות נתניהו ואולי קודם לכן, לא קיימה אף דיון רציני בנושא וכיצד נתקדם לפתרון של שתי מדינות לשני עמים, כנראה בלחץ הגורמים הימניים לסוגיהם ומכאן הדשדוש.
המצבים לאור האפשרויות
מצב ראשון - האמריקנים פורשים -
ג'ון קרי, שר החוץ האמריקני, כבר בתקופה הקרובה ,ירים את ידיו, לאחר שכל מאמציו לקדם עם שני הצדדים את שני נושאי הליבה העיקריים, גבולות וביטחון נכשלו ויודיע שמאחר ששני הצדים לא מוכנים לדון במשותף ומעלים נושאים מקדמיים כתנאי להמשך, הוא מסיר ידיו מהמושא וחוזר לאמריקה לעסוק בנושאים אחרים אמריקנים שעל הפרק.
בישראל חוגי השמאל יזדעזעו, וחוגי הימין יצהלו על התוצאה לה לא הסכימו מראש. בעולם יזעמו על שני הצדדים בעיקר על ממשלת נתניהו, והחרמות המדיניות, הכלכליות והאקדמיות רק יגברו.
הרשות הפלשתנית, תחל במשנה ומרץ לפנות לאו"ם למועצת הביטחון להתקבל כמדינה מן המניין להגיש ,והפעם אמריקה לא תשמש בזכות הוטו למנוע זאת .והרשות תחל להגיש תביעות כנגד ישראל לבית הדין הגבוה בהאג. כדי להחלישה ולערער את אמינותה בעולם.
הממשלה מתפרקת, ויוצאים לבחירות נוספות, או לחלופין נרקמת קואליציה ימנית צרה מאד.
הרשות תחל להתפייס עם החמאס בעזה והרחוב הערבי יתחיל בניצני התקוממות בהכוונת המנהיגים ברשות כצעד של ייאוש.
מצב שני - לאור המשך היחסים הרעועים עם הרשות הפלשתינית - הפלשתינים יאבדו את סבלנותם ויחלו באינתיפאדה שלישית חזקה יותר מקודמותיה. וגם הפעם כבעבר יהיו הרוגים ופצועים משני הצדדים, אמריקה ומדינות אירופה לא יתערבו ויגנו את ישראל חדשות לבקרים ויתנו לשני הצדדים להקיז דם.
החמאס בעזה יגביר את המעורבות שלו ביהודה ושמרון, ויחל בטרור ופגועים גם מעזה וגם מהשטחים.צה"ל יחזור על מבצעים כדוגמת "חומת מגן", "
עופרת יצוקה" ו"עמוד ענן" וחוזר חלילה ובסופו של יום צה"ל ישתלט על כל שטחי יהודה ושומרון ושוב נחזור לממשל צבאי. הממשלה ממשיכה בהתבצרותה על-פי גישת הימין והאופוזיה שהורחבה והתחזקה משמיעה את קולה ברמה והצעות האי אמון הולכות ותוכפות.
מצב שלישי - העסק מסתבך למלחמה ופתרון כפוי - המצב מסתבך הטרור והמאבק המזוין מחריף, כוחות מילואים רבים מגויסים .ישראל נמצאת במצב של נידוי ואי תמיכה מדינית בין לאומית, גם האמריקנים מפנים את הגב לישראל. ועל אירן והחיזבאללה עוד לא דברנו.
החרם וההחרמות הכלכליות גוברים, ומצב הכלכלי במדינה הולך ונהיה גרוע בהעדר הכנסות מיצוא, שיתוק המשק והפעילות בתעשיה. בעקבות גיוס המילואים.
העם בציון מתחיל להתעייף ולאבד את הסבלנות במנהיגים ובשלטון, מקיימים בחירות חליפות לבקרים, אך משום מה אותם התוצאות בין הגושים ללא הכרעה וחוסר מנהיגות בולטת.
הקהילה הבין לאומית בתמיכה אמריקנית, מביאה הצעה למועצת הביטחון באו"ם, שעיקרה שתי מדינות לשני עמים לקביעת גבולות זמניים, לשלוח כוחות או"ם לישראל, שיכפו את הסכם השלום הכפוי ושיחצצו בין הצדדים . בין שהצדדים מסכימים לכך ובין שלא.
הקהילה הבין לאומית מניחה על השולחן הצעת הסכם שלום כפוי בינינו ובין הרשות הכולל את מצב שני המדינות לשני עמים. כולל העמדת כוחות או"ם שיכפו את הסכם השלום הכפוי ושיחצצו בין הצדדים.
המצבים יכולים להתנות ולא לפי סדר הכתוב למעלה או להתרחש מצב בתוך מצב, או חלק ממנו.
אין ספק, שהסדר שלום כפוי, לא יהיה לשביעות רצון של מדינת ישראל הרשות הפלסטינאית. אך את הנעשה אין להשיב.
אז מה עלינו לעשות נוכח המצב והתחזיות הקודרות.. ראשית, במבוי סתום זה יש ללכת אל העם במשאל עם שתי שאלות פשוטות: "האם אתה בעד שתי מדינות לשנים עמים.? האם אתה בעד מדינה אחת וסיפוח השטחים המוחזקים"? לאור התוצאות, לקיים דיון מרתוני בממשלה ובכנסת על תוצאות משאל העם,
שנית, יש לעשות כל מאמץ בעזרת הקהילה הבין לאומית והאמריקנים להתחיל במשא-ומתן רצינו כאשר בידי ישראל יש כבר הצעה בסיסית ומוסכמת של תוצאות משאל עם..
והיה והממשלה לא תצליח להגיע להצעה מוסכמת, וימשך הדשדוש והקיפאון, הרי כבר כתבנו למעלה מה צפוי לקרות פחות או יותר.
ולסכום הדברים
רק אם ימצא מנהיג ישראלי, או מנהיגות של שלישיה חזקה , שיציעו אפשרות כזו או אחרת ,שעוד לא נשמעה ונראתה, יהיה סיכוי מסוים לפתרון. עד אז עוד יהיה יותר רע. באזורינו.
כנראה ולא מן הנמנע נמשיך לחיות על חרובינו, ולצורך זאת, עלינו להיות חזקים.
