בביקור במוזיאון המרשים, מהחשובים של וינה, בלטה תערוכתו של האמן האוסטרי בין התערוכות ההיסטוריות המגניבות (פאר יצירתם של אגון שילה וגוסטב קלימט, גאוות האוסטרים, ותערוכת נופים בנושא "עננים” של גדולי האמנים בכלל). בוקלמן נולד בקלגפורד, וגדל באחוזת הוריו בקארינטיה, שם הוא מתגורר כיום במקביל לוינה ולמינכן. הוא בוגר המכון הטכנולוגי בגראץ, שם למד ציור פרסקו, גרפיקה וצילום, כשהיה למעשה שנים רבות צלם בגלל הצורך להתפרנס.
תחילה השתמש בצילום רק כדי לתעד את עבודותיו. אך כשעבר למינכן, פתח בקריירה משגשגת כצלם, ועשה ספרי אמנות על ציירים כמו הונדרטוואסר, אותו פגש בציריך ב-1971 וכן על האמן רודולף האוזר, עליו עשה ספר פסיכואנליזה בצילום.
כצלם עיתונות שוטט בכל העולם, והתמכר לנופי האמזונס, ניו-יורק, הונג קונג ובמיוחד למזרח אפריקה. סיורו בן שלושת החודשים במזרח אפריקה השפיע רבות על יצירתו. נופים הפכו לנושא המוביל בה. בנופיו שאף להראות מקומות מפלט לאוהבי שקט ושלווה.
כשנטש את מקצועו כצלם, החלה המצלמה לשמש לו כעין "בלוק לסקיצות". ב-1977/8 הוא נסע לאוסטרליה, ושם "רשם" עם מגרפה קווים על חולות החופים. את אלה תיעד בצילומים, ומיני אז – הפכו הקווים האוריזונטליים ל"כתב ידו" האופייני. אלה מהווים את הבסיס לרישומיו את דיוקנאות הילדים והמתבגרים שעמדו לפני הישלחם לתאי הגזים במחנות המוות בהם ביקר.
שלא על-מנת לשכוח
על גבי בדי קנבס עשויים מיוטה, רשם קודם כל את הקווים הרוחביים שלו, ועליהם רשם בפחם את דיוקנאות הילדים, שכלל לא ידעו עדיין באותה עת בה צולמו במרפאת הילדים בבירקנאו, על הגורל המצפה להם. לכן, אין נשקפת מפניהם חרדה או איזשהו רמז לבאות. הוא לא בחר לצייר גוויות או אנשים מעונים כדי להדגים את הזוועות כנגדן הוא מוחה. אולם דווקא בחירתו בתצלומי הילדים הפעוטים והגדולים המראים תום ילדות ומתיקות שישנה בילדים בדרך כלל, נעשתה על-מנת להעניק זכר לכאלה שעמדו להימחות מעל פני האדמה, ולהישכח. מכיוון שהנאצים נהגו לתעד ולציין את פרטי כל המושמדים, הרי שמותיהם וגילם מצוינים ליד כל רישום ענק בתערוכה. מתצלומי הדיוקן הקטנטנים – עשה רישומים מונומנטליים. והגודל כאן כן קובע. הרושם העז שפני הילדים משפיעים על הצופים – הוא עצום.
בבואנו למוזיאון ליאופולד, הייתה כיתת ילדי בית ספר ישובה על הרצפה סביב המורה, כולם קשובים ומרותקים לדברי המורה ליד הרישומים, שבהסברים שנתנה להם, החדירה בהם את המסר של "לא עוד" זוועות כאלו. על כך מעידה כוונת האוסטרים לנסות וללמוד לקח מהעבר, לא לשכוח, ולנסות ליצור עם טוב יותר.
חפירה בעברו ובילדותו
ואכן, הביקור בוינה היה טבול ביחס מקסים בכל מקום ואתר, מצד כל אדם הנותן שירות לתיירים, גם כשענינו לשאלה מנין אנחנו - "ישראל"; הן במוזיאונים, הן במסעדות ובכל מקום. וינה היא עיר מקסימה ומהממת ביופיה. משהו קסום שכמותו רק קיסרות כמו אוסטריה יכלה לייצר. ואיזה עושר תרבותי ותפארת של ארמונות!!! העיר קטנה במימדיה יחסית לבירות אחרות בעולם, וניתן לתייר בה רגלית בכל המקומות המושכים את התיירים. מלבד לארמון שנברון – אליו נסענו ברכבת התחתית בנסיעה מהירה ונעימה. הניקיון והאדיבות, הנימוס והאלגנטיות שם – הלוואי עלינו ועל כל העולם.
מנפרד בוקלמן הציג בלמעלה ממאה תערוכות יחיד בעולם, ויצירותיו מצויות באוספים רבים. לאחר תקופה בה צייר כמה שנים בסגנון מופשט, חזר שוב לרישום, ותוצאת עבודתו בשנים האחרונות בהן לדבריו "אני חופר בעברי, בזמן ילדותי המוקדמת" - יותר מ-60 עבודות, מוצגות במוזיאון ליאופולד עד ה-2.9.2013.
