האם ההינתקות חיונית בצל מות ערפאת

רעיון ההינתקות נולד מתוך המציאות חסרת האונים בה ערפאת היה מכשול לשלום. אותה מציאות חסרת אונים בה ערפאת דירבן את האינתיפדה החמושה תוך פגיעה חסרת מעצורים באזרחים ישראליים. כיום בעידן שאחרי מות ערפאת מוטל ספק רב בחיוניותה של תכנית ההינתקות. יש לשוב לנקודת המוצא.

מותו של ערפאת מחייב היה חשיבה מחודשת לגבי תכליתה של תכנית ההינתקות בפרט לאור העובדה שהמסרים הבאים מן הזירה הפלשתינית, ערב הבחירות, הינם שונים בתכלית השינוי. יש בהם בכדי לנסוך תקווה אמיתית לקיומו של משא ומתן דו-צדדי פורה המבוסס על הדדיות ועל מציאת פיתרון סופי לסכסוך המתמשך עם הפלשתינים בפרט ועם העולם הערבי בכלל.

תכנית ההינתקות - עד כמה שניתן לכנותה "תכנית" שכן כל כולה הינה נסיגה חד-צדדית - נוצרה בראש ובראשונה כתוצאה של הלחץ הבינלאומי ששרר אחרי תום המלחמה האמריקנית בעירק. תכליתה של תכנית ההינתקות נבע מן הצורך האמריקני לתת לעולם הערבי נדוניה כלשהי תמורת שתיקתו במלחמה בעירק - שעה שמאוחר יותר היה ברור כי בנסיבות הקיימות לא ניתן ליישם את מפת הדרכים האמריקנית.

עם זאת, לא הייתה בתכנית ההינתקות כל בשורה חיונית; לא היה בתכנית ההינתקות דבר לבד קביעתו של תקדים מסוכן של עקירת ישובים יהודיים תוך נסיגה חד-צדדית מבלי לקבל דבר תמורתה. לא היה בה דבר לבד הדגשת חוסר אונים בצד העדרו של פרטנר פלשתיני. יתר על כן, היה ויש עדיין בתכנית ההינתקות חומר נפץ אידיאולוגי לקרע אמיתי עם הציונות הדתית לאומית; קרע שהינו מיותר בנסיבות התועלת והתמורה המעטה שחובה בתוכה תכנית הינתקות.

העם הפלשתינאי עומד כיום לפני בחירות אשר יעצבו במידה רבה את המנהיגות הפלשתינית החדשה. ככל הנראה פניה של המנהיגות הפלשתינית החדשה הינם פנים חדשות עד לבלי הכר; פנים של שלום ושל רצון כן להגיע לסופו של הסכסוך המתמשך באזור; בנסיבות של שינויים מהותיים אלו הופכת תכנית ההינתקות לתכנית אנכרוניסטית ולא רלוונטית.

מימושה של תכנית ההינתקות בנסיבות החדשות הקיימות בזירה הפלשתינית יביא גם ממילא להותרתו של חלל ריק ומיותר מאחוריה של הנסיגה החד-צדדית הישראלית. מימושה של תכנית ההינתקות יביא לסיכון מיותר של המנהיגות הפלשתינית החדשה וחשש אמיתי לאנדרלמוסיה ולערעור אותה היציבות הדרושה כל כך בעת הזאת לאותה מנהיגות פלשתינית חדשה ופרגמטית.

מימושה של תכנית ההינתקות יביע גם בעתיד ללחץ בינלאומי מוגבר וגדול יותר ולדרישה לנסיגות חד-צדדיות נוספות על-פי אותו תקדים שקבעה תכנית ההינתקות. מדינת ישראל תצטייר בעולם ככזו שמעוניינת בהקפאתו של התהליך המדיני חרף הבשלות אשר תהא ניכרת בצד הפלשתיני. ככל הפלשתינים יפגינו בשלות גדולה יותר כך יתבע ממדינת ישראל מחיר מדיני גבוה יותר.

כך יוצא כי, מימושה של תכנית ההינתקות עשוי להיות לחרב פיפיות מדיני ולסכל את ההזדמנות ההיסטורית שנקראת כעת לפיתחה של מדינת ישראל בעידן שלאחר מות ערפאת. כך גם ההינתקות תביא להקמתם של תאי התנגדות חדשים ומחודשים בתוך בעזה אשר עד מהרה סביר כי גם יבקשו לשלוט בכוח הזרוע והטרור. כך גם יעשו ניסיונות לרצוח את המנהיגות הפלשתינית הנאורה שפניה לשלום.

קיומה של מנהיגות פלשתינאית נאורה בעת הזו יוצרת הזדמנות פז להאצת ההישגים מדיניים באזור; הישגים אשר הקצב שלהם אינו עולה בקנה אחד עם הקצב האיטי המתחייב מתכנית ההינתקות.

יש ליתן הזדמנות אמיתית למנהיגות הפלשתינית החדשה שתקום לאחר הבחירות ולבקש את קידומו של המשא ומתן המדיני לצורך השגת הסכם שלום בר קיימא וסופי. דומה כי עם אותה מנהיגות ניתן יהא לפתור את בעיית הפליטים מבלי לממש את "זכות השיבה".

רק השגתו של הסכם שלום בר-קיימא, כפי שנעשה בין מצרים לישראל, יכול להצדיק עקירתם של ישוביים יהודיים והסתכנות אמיתית בקרע בעם ובמלחמת אחים.

לאט ומבלי שנרגיש נפרם בימים אלו הקשר האידיאולוגי בעם. אכן, רוב העם בישראל מצביע ברגליו בעד ההינתקות מעזה אך משמעותה של הינתקות זו הינה גם ובעיקרה הינתקות מאותו גוש אידיאולוגי לאומי דתי שגדל וחונך על אותם ערכים ציוניים ראויים של ישוב הארץ. אותם ערכים שעל בסיסם קמה המדינה ואותם ערכים שעל בסיסם תיפול ותחדל.