עם צאתה של שנת 2004 וכניסתה של 2005, אפשר לסכם בדאגה רבה חמישה "השגים" של ראש הממשלה שרון, לקראת שלב הגשמת חזונו הגדול - חיסול חבל גוש קטיף וצפון השומרון, המתוכנן לביצוע על-ידי ממשלת ההינתקות בחודשים הבאים.
(א) שרון הורס את הליכוד.
התנועה המפוארת הזאת, הליכוד, נהפכה תחת הנהגתו לקבלן הביצוע של תוכניות מפלגות השמאל בישראל - מ"העבודה" עד "יחד" ועד למפלגות הערביות. בניצוחו של שרון, התיישרו כל השרים ורוב הח"כים של הליכוד לפי דרכו החדשה, המכירה בכך שישראל היא מדינה "כובשת", שאסור ליהודים להתגורר בכל מקום ברחבי ארץ-ישראל, שמותר לעולל ליהודים שהתיישבו במקומות ה"לא נכונים" טראנספר אכזרי, וש"מדינה פלשתינית" - חלום הבלהות של מי שעתיד ישראל לנגד עיניו - קום תקום.
"שתיקת הכבשים" בליכוד - צריכה להדהים כל אדם נאור בישראל, גם אם אינו מזדהה עם האידיאולוגיה הכתובה של תנועה זו. היתכן ששיתוק כללי אחז בהם, פחד מפני נקמנותם של האב ובנו, דבקות בכסא בכל מחיר, עד כדי כך שיתעלמו מכל הנאמר בפרק ב' (מטרות) של המצע שבשמו נבחרו לכנסת? היתכן שכל זה עובר בליכוד, כמעט ללא כל מחאה מלמטה, ללא כל פעולה של ממש שתבלום את מהלכי ההונאה הללו?
היתכן ששרים ימשיכו "לחגוג" בערבי שירה, בכנסי-חג ובכיוצא באלה הזדמנויות, בלי שהרוב מקרב חברי המרכז ידיר רגליו מאירועים אלה?
תנועת הליכוד המשותקת, האילמת, צועדת בעקבות המנהיג המפא"יניקי שלה אלי תהום פוליטית, לקראת סיום דרכה ותפקידה ההיסטורי, בצורה האומללה ביותר שאפשר להעלות על הדעת, כאשר "שמות מבטיחים" כמו אהוד אולמרט, זאב בוים, צחי הנגבי, לימור לבנת וחבריהם, משתתפים בהכרה מלאה במצעד האיוולת הזה. אגב, מישהו שמע באחרונה על ד"ר עוזי לנדאו? לאן נעלם ולמה נאלם? האם עייף ממאבקים?
(ב) שרון מקים לתחייה את "העבודה".
לא בכדי אמרו דליה איציק וחיים רמון את שאמרו על נצחון דרכה של מפלגתם, ומחרים-מחזיקים אחריהם אופיר פינס ויצחק הרצוג, המנצחים הגדולים במאבק על התיקים. אמנם כן, שרון והליכוד הם קבלני הביצוע של תוכניות השמאל, המדברות על נסיגה מיש"ע, הורדת ישובים והפסקת ה"כיבוש". קמה לנו ממשלה, שבה חיים רמון מועדף על עוזי לנדאו, ובה דליה איציק תהיה "טראבל מייקר" מספר אחת.
המצטרפים החדשים חוגגים נצחונם ולא בכדי. הם יעשו הכל כדי לתת מכאן ואילך את הטון בממשלה, שדרכה היא דרכם, ובכל מקרה יזכו לגיבוי מלא של ראש הממשלה "שלהם". שרי הליכוד? - שפופים הם ימשיכו לטוס לחו"ל, לבקר בסניפים, לעשות רוח, לשלם מס שפתיים למצע ("צריך לשמור על הליכוד בשלטון"), להתפאר בכלכלה המבריאה ובחינוך המתקדם - ולהתבטל בפני לשכת ראש הממשלה.
"העבודה", שהיתה עד כה בשיא השפל, שרויה באופוריה בלתי רגילה. היא מנצלת עד תום את חבל ההצלה, שהושיט לה שרון בעזרת קבלן-הביצועים שלו, רמון. היא השכילה להקים מתוכה נבחרת צעירה, רעננה, עם חוד-חנית בדמותם של פינס-הרצוג. הללו ינצלו את החודשים הבאים כדי לכבוש את הציבור ולהביא בהקדם להפלת הליכוד, כולל שרון. הסיכויים לכך גבוהים למדי. הציבור אינו צריך את הליכוד בשלטון, כדי להוציא אל הפועל את תוכניות השמאל. הציבור יילך היישר אל המקור, שמונהג בידי אנשים אטרקטיוויים, שאינם מסתירים את שאיפותיהם האמיתיות.
(ג) שרון עוצר את המהלך הציוני.
עיקר העיקרים במעשה ראש הממשלה הוא, כמובן, החנקת החזון הציוני-התיישבותי, ושלילת עצם הזכות של העם היהודי למלוא מולדתו. מצד שני, במדיניותו החדשה נותן שרון עידוד וצידוק לפלשתינים ולאירגוני הטרור שלהם להגשים את חלומם הגדול, ללא כל פשרה - הקמת מדינה ערבית שניה בארץ-ישראל, וזאת בדרך של המשך המאבק, שבו כל האמצעים כשרים, בציונות ובמדינה היהודית.
חרב ההרס והכיליון שמרחפת מעל חבל קטיף ותושביו היא דבר חסר תקדים - לראשונה ממשלה יהודית מכינה נסיגה בארץ-ישראל, תוך שימת קץ להתיישבות מפוארת, ונוטלת מיהודים את הזכות על המשך קיום יישוביהם ובתיהם.
(ד) שרון מעודד פלגנות פנימית.
תקופת "ממשלת האחדות" של שרון תיזכר כתקופה שבה נפרצו כל הסכרים בדברי ההסתה ובמאמרי "עליהום" על אחים יהודים, שבברכת כל ממשלות ישראל הקודמות עלו להתיישב ברחבי הארץ והקימו ערים ויישובים לתפארת. על איזו אחדות מדברים? והלא ככל שמתקרב מועד ביצוע הנסיגה וההסגה, רואים רק שסעים ופלגנות. גוברים והולכים הוויכוחים המרים בחברה הישראלית, מעמיק הקרע הפנימי, מתלהמות הרוחות ומקצינות העמדות.
במאבק למניעת תוכנית ההינתקות הנוראה, הנתק בתוך העם עלול להגיע למצבים נואשים ומיותרים. ראינו רמזים למה שעוד עלול לקרות, בימים האחרונים. תופעת הסרבנות הגוברת, סרבנות דו-צדדית שמעמידה את צה"ל כבר עתה במצבים בלתי אפשריים, שימוש נלוז בסמלים מימי השואה, מעשי ייאוש מסוכנים והתכתשויות פיזיות.
(ה) שרון אינו בולם מיתקפת הטרור.
על כך נוספת מיתקפת המרגמות והקסאמים על גוש קטיף, שבאמצעותם מאותתים אירגוני הטרור, כי אינם מתרשמים מן הוויתורים של שרון. פניהם אינם לשלום אלא לרצח ללא הבחנה של ישראלים. מטרתם היא להמחיש, כי הללו נסוגים לא מרצון אלא מחולשה גוברת לנוכח אש האויב המתמשכת.
אדישות הציבור הישראלי בכללותו למיתקפה האלימה על גוש קטיף, היעדר רוח סולידריות עם המתיישבים הן בהנהגה והן בציבור הרחב השאנן, הם רק הקדמה למה שיתרחש כאן לאחר הבריחה החד-צדדית. עשרות פצצות נפלו על יישובי הגוש רק בימים האחרונים, אך לא תמצא ידיעה על כך בעמודים הראשונים של עיתוני יום ו' המנופחים - וזה עוד קודם שנודע על האסון הבל-ייאמן במזרח אסיה. יש, לדעת עורכי החדשות, ידיעות חשובות יותר ממה שקורה שם ברצועה. מפקדים טוענים, שלא ניתנת להם האפשרות לעשות את מה שהם יודעים לבצע וצריכים לבצע, כדי להפסיק את ירי המרגמות.
הינתקות? - הצחקתם את הטרוריסטים ואת ראש אש"ף החדש אבו-מאזן, זה "המנהיג המתון", ששם לו למטרה להוציא אל הפועל את מורשת ערפאת, על הנסיגה המלאה לקווי 67' ועמידה על מילוי "זכות השיבה". מול המלל הנבוב של שרון, משיבים המנצחים האמיתיים ברמאללה: לא ניתן לכם סתם ככה להתנתק - עוד תרגישו את נחת זרוענו באשקלון, במערב הנגב, בחוות שיקמים ובטרור שיגבר בלב ישראל. תורת השלבים של ערפאת המת - מנצחת. אחרי השלמת השלב הראשון, נכריח אתכם לסגת עד המילימטר האחרון.
אכן, אנו בפיתחה של שנה אזרחית שעלולה להיות הקשה ביותר בתולדות המדינה, שנה של הרס כל חלקה טובה בעם, של שינוי ערכים לאומיים, של פירוד ופרידות, של חולשות והיחלשות. ומי יודע מה עוד מצפה במהלכה לאומה השסועה והעייפה הזאת, תחת הנהגתה הכושלת הנוכחית, שתוגברה בתבוסתני "העבודה". ועל כל זה חתום אדם אחד ש"החליף דיסקט": פעם הוא בנה ויישב, היום הוא מפנה והורס.
נתניהו היה חייב להתפטר דקה אחת לפני הרצי הלוי ורונן בר 
