המהפכה במצרים בעיצומה. מורסי הודח, הצבא שולט, אך אין לדעת אם זה סוף פסוק. סביר להניח שלא. פרשנים זריזים ואגיפטולוגים מדופלמים, מנסים להסביר את האירועים השונים מפרספקטיבה פוליטית, דתית ותרבותית.
לעניות דעתנו, הסיבה העיקרית היא הרעב, המצוקה הכלכלית האיומה הקיימת במצרים מזה שנים וסופה רחוק מאוד. מורסי לא הצליח להתמודד עם המצב הנוראי ומן הסתם אף מנהיג אחר לא יוכל להתגבר על תחושת ההשפלה של אזרחי מצרים בהיעדר כל תקווה לחיים סבירים.
ההתקוממות אינה נגד מורסי האדם, כי הרי הוא נבחר בבחירות דמוקרטיות רק לפני שנה. התקוממות היא נגד המצב הכלכלי וכל מנהיג שיעלה דינו ייגזר מייד, כי אף אחד לא יוכל לספק למצרים אוכל ותעסוקה. פשוט אלה מצריכים שאינם ולא יהיו עוד זמן רב. מובן מאליו שעל הדרך ישנם גורמים אינטרסנטיים המנסים לנצל את המצב לצרכים הפוליטיים שלהם. גם האחים המוסלמים ניצלו את המצוקה והצליחו לעבוד על העם בהבטחה שהאיסלאם יושיע אותם.
מתברר שלא.
נכון, רבים מאוד מאזרחי מצרים סברו שמורסי והאחים המוסלמים יצליחו, במטה קסם, לשנות את העובדות הכלכליות. מהר מאוד התבדו. מדיווחים המגיעים ממצרים מזה חודשים רבים מאוד שהמצב הכלכלי רק הלך והדרדר. קיים מחסור בדלק, מחסור במצרכי מזון משום שהמדינה אינה מסוגלת לרכוש מזון מחו"ל כי אין במה לשלם, אין עבודה, אין חקלאות שיכולה לספק את רעבונם של עשרות מיליוני בני אדם רעבים. ללא עזרה מסיבית מחו"ל, אין סיכוי שמצרים תתאושש ולו במעט.
כל האנרגיות שלה אזלו לחלוטין. זו הסיבה העיקרית להתקוממות, מאז ועד היום. נכון שישנה השפעה של האביב הערבי, אך היא שולית לחלוטין. כשאנשים אינם מסוגלים לספק לילדיהם אוכל, כל הסיבות האחרות מתגמדות, והזעם פורץ כלבה לוהטת.
לאותם אנשים אין מה להפסיד זולת חייהם והם מוכנים לכך. זו טרגדיה איומה. מצרים אינה מחוץ להיסטוריה. בהיעדר כל סממן של תעשיה, מסחר מפותח, מערכות כלכליות ראויות וחקלאות מפגרת, אין תקווה, וכשאין תקווה יוצאים לרחובות ודורשים מן המדינה להושיע. אלא שהמדינה בלתי מסוגלת בעליל לעשות זאת.
קראתי בעיון את דברי הפרשנים השונים המנסים לתלות את מהפכת הנגד של המצרים נגד מורסי, שכאמור, נבחר בצורה דמוקרטית. גם העובדה שאין חוקה מוסכמת, הפכה לסיבת על בעיני מומחים רבים. יתכן והכל נכון, זולת ההכרעה לצאת למלחמת חורמה בשלטון: רעב.
רובו של העם המצרי נמצא במצב של בערות המאפיינת את העולם השלישי כולו. מערכות השלטון אינן פועלות, לא חינוך, לא בריאות, לא רווחה. מידת התעניינות של רוב אזרחי מצרים בחוקה, בזכויות אזרח וכדומה, שואפת לאפס. הם רוצים אוכל ולא אכפת להם מה כתוב בחוקה או לא, אם בכלל הם יכולים לקרוא.
אנו סבורים, שגם מידת הרוגז של רוב אזרחי מצרים על הצבא, המנסה לבצע פוטש קטנה ביותר. אם הצבא יצליח לשכנע את הציבור, אם בכלל צריך לעשות זאת במצרים, הפוטש יבוצע. כל "תקווה" לחיים טובים יותר, תתקבל באהדה רבה גם אם אינה נכונה. עם חוקה לא הולכים למכולת ולא מפרנסים משפחה. רק עם בטן מלאה אפשר להתפלסף על רעיונות נשגבים של דמוקרטיה וזכויות אדם.
לבסוף, מילה על הגדרת מהפכות האביב הערבי כמהפכת הפייסבוק או אתרים חברתיים אחרים. אנו סבורים שזו קביעה מטופשת, בלתי נכונה ובלתי מציאותית. כשרוב רובו של הציבור חי בעוני מחפיר, אין אינטרנט ואין פייסבוק, אלא למתי מעט. גם ההשפעה של התקשורת, כולל האפשרות הטכנולוגית להעביר און-ליין תמונות או דיווחים, מוגלת מאוד. מעולם התקשורת לא קבע סדר יום אלא נגררה אחריו. על כך נרחיב אולי במאמר עתידי.
אם כן, זכרו כולם: זה לא הפייסבוק ולא הטויטר. זה הרעב, טמבל!
