בימים אלה נמסרו לארכיון המדינה 170 קלטות שמע ובהן עשרות נאומים של ראש הממשלה
יצחק שמיר ז"ל. במשך למעלה מעשרים שנה הן היו שמורות עמדי. הגיע הזמן, אמרתי בלבי, שהן יהיו מעתה נחלת הארכיון הציבורי.
הקלטות נוצרו ונאספו במהלך שמונה שנות עבודתי לצידו של ראש הממשלה המנוח, שהיום מלאה שנה ראשונה להסתלקותו. הגותו והגיגיו של יצחק שמיר, קולו המיוחד, אצורים בקלטות הללו ומשמרים את אישיותו המיוחדת. מדובר בעשרות נאומים שהושמעו בהזדמנויות שונות, באירועים ממלכתיים כמפלגתיים, ובעשרות ראיונות שניתנו לאין-ספור עיתונאים ומראיינים, ישראלים כזרים.
מי שיאזין לקול הבוקע ממכשיר השמע, לא רק ייזכר בראש הממשלה הסלעי, שהיה לה לישראל בשנים 1983 עד 1992, אלא גם יופתע שוב מעוצמת האמונה, הנחישות, המנהיגות, שלא תמיד זכו להכרה ולהבנה.
נאומו החשוב, אולי, ביותר, של יצחק שמיר נישא בפתיחה של ועידת מדריד באוקטובר 1991, ובו מובעת בשפה הכי ברורה ונוקבת הן כמיהתה של ישראל לשלום אמת, והן עמידה איתנה על זכויותיו של העם היהודי בארץ ישראל, נאום שהושמע באוזני כל מנהיגי ערב וקבל עם ועולם.
זכורני איך עבדנו ימים כלילות על הנאום - הצוות הקרוב שסבב את ראש הממשלה. ראש הממשלה החשיב מאוד את הפורום הבינלאומי הזה, שהיה טקסי ונועד לשמש פתיח למו"מ דו-צדדי בין ישראל לבין כל אחת משכנותיה. בניגוד למיתוס הרווח, שמיר לא "נגרר" למדריד. למן הרגע הראשון - כמובן תוך התניה שאין המדובר בוועידה בינלאומית קובעת וכופה - הסכים לקפוץ אל הזירה הזו.
ראש הממשלה ביקש לנצל את הבמה העולמית על-מנת להעביר בנאומו את המסרים שאותם החשיב יותר מכל. קולה של ישראל המאמינה, הנחושה, האיתנה, בקע מעל הדוכן בארמון הנהדר בבירת ספרד, כאשר ראשי המעצמות וראשי מדינות ערב מאזינים ברוב קשב לדברי האיש המוצק, הנחוש והמחושב הזה - ראש ממשלת ישראל.
הם לא אהבו את כל אשר שמעו, אבל כיבדו את המנהיג הישראלי, היודע להציג בעוצמה את עמדת ממשלתו במו"מ, את עקרונות הברזל שעליהם אין פשרה. ואכן, את ישראל מכבדים כאשר שומעים ממנה קול חד וברור, לא מגומגם, קול של אמונה ואיתנות. פשרות? הן ייתכנו אך רק כתוצאה ממו"מ כן ואמיתי, והן תהיינה הדדיות כמובן.
פה ולב שווים פיו ולבו של שמיר תמיד היו שווים. לא תמיד השמיע הפה מה שהראש חשב. הן היה האיש זהיר ושתקן. שיקולי תקשורת ויחסי ציבור מעולם לא "פיתו" אותו. עוד ימים ושנים לאחר שירד מכס השלטון, הלשעברים שבין מנהיגי העולם בתקופתו, אלה שניסו תמיד להפעיל לחצים על שמיר ונכזבו, הביעו הערכה לעמידתו על עקרונותיו.
העריכו ומעריכים אותו כמנהיג שאינו מתקפל, כמנהיג שמבטא את דבקות העם במורשת בת אלפי השנים, בזכות היהודית הבלתי ניתנת לערעור, ברצון לחזק את המדינה וביטחונה, ולהבטיח את קיומה ועתידה - במיוחד על-ידי עידוד העלייה והתכנסות המוני יהודי התפוצות אל ביתם הלאומי.
יצחק שמיר היה אחרון המנהיגים מדור השואה והתקומה, מדור לוחמי המחתרות ובוני המדינה. עדיין הוא לא זכה להכרה מלאה על פועלו והישגיו, עדיין רבים בתוכנו המזלזלים בו, אולי גם על שום שטרם הוקם הארכיון לכבודו ולזכרו. ובכן, זו העת להתחיל ולרכז את כל החומרים שבדפוס ובכתב, שבקלטות השמע והצפייה, אל אתר אחד ולהקים את "ארכיון ראש הממשלה יצחק שמיר".
באמצעות המסמכים, המכתבים, הקלטות וכיו"ב, נוכל להיזכר ולהתברך באחד המנהיגים הצנועים, רבי האמונה, שקמו לה לישראל, ראש הממשלה שפעל אך ורק למען עמו, ארצו ומדינתו, ועל עצמו לא ידע לספר.
