נקודת אל חזור

כאשר מטוס טס מנקודה א' לנקודה ב', ואין אפשרויות נחיתה בין שתי הנקודות, קיים מקום לאורך תוואי הטיסה שנקרא נקודת אל חזור. אם מתרחשת במטוס תקלה המאלצת אותו לנחות, הרי שאם עבר את נקודת האל חזור, אין לו ברירה והוא חייב לנסות להגיע לנקודה ב'.

קיימת בלבי התחושה כי בנושא האלימות בשטחים עברנו כבר את נקודת האל חזור. נראה לי שבמצב שנוצר, כבר לא קיימת אפשרות שההינתקות תעבור בלי אלימות בין המפנים (המשטרה ו/או צה"ל) לבין המפונים, ואין איש היום שמסוגל להגיד מה גבול האלימות שתהיה בשטח, וזאת לאור הדוגמית שראינו בפרשת פינוי שני קראוונים לא חוקיים בהתנחלות יצהר.

למען הסר ספק, ברצוני להצהיר כאן כי אני בעד ההינתקות, ולא ארחיב כאן את סיבותי לכך, כי לא זה הנושא, ולכן קשה לי שבעתיים לכתוב את ההמשך, אבל לדעתי אסור להסתתר אחרי הקונצנזוס, והאמת חייבת להיאמר.

אסור לשכוח כי המתנחלים בגוש קטיף נשלחו לשם על-ידי ממשלות ישראל, לאחר שחלקם עבר כבר הינתקות אחת לאחר שפונה מימית, ובשום מקרה אין להתייחס אליהם כאויב, ואפילו לא כיריב.
רוצה אני גם להאמין שאם ההחלטה על ההינתקות היתה מתקבלת לפי רוח הדמוקרטיה האמיתית לא היינו עדים היום לתופעות של סרבנות, ותחילתה של אלימות מצד המתנחלים.

אני יודע שכל הזמן באים אל המתנחלים בטענות שהם מורדים בדמוקרטיה, וגם אם הם צודקים במאה אחוז לדעתם אסור להם להתנגד להחלטות שהתקבלו בצורה דמוקרטית. הדתיים אומרים: "לא תשא את שם אלהיך לשוא". ואני אומר: "לא תשא את שם הדמוקרטיה לשוא".

בואו נבחן לרגע את העובדות, ונראה אם ההחלטות שהתקבלו על ההינתקות היו דמוקרטיות. והערת אגב: הדמוקרטיה לא נועדה להיות דיקטטורה לא של הממשלה ולא של ראש הממשלה. אסור לשלטון לפעול בדרכים שאינן דמוקרטיות, תוך ניצול ציני של חוקים ותקנות שקיימים בדמוקרטיה. אחד הדברים המרכזיים בדמוקרטיה זו חובתו של השלטון לשמור על זכויות המיעוט.

בואו נשחזר את התהליכים ה"דמוקרטיים" שהביאו להחלטה על ההניתקות.

1) הבחירות האחרונות הציבו את אריאל שרון כראש ממשלת ישראל לא בבחירות אישיות, אלא כמועמד מפלגת הליכוד לשלטון, ומפלגת הליכוד הלכה לבחירות עם מצע מסוים - הפוך למצע של הינתתקות.

2) למרות מצע הליכוד, אריאל שרון ביקש את אישורו של מרכז הליכוד להינתקות - ונדחה על-ידו.

3) למרות מצע הליכוד, אריאל שרון ביקש הצבעה בממשלה על ההינתקות. מכיוון כאשר הבין שאין לו רוב, פיטר את השרים שהתנגדו, ומינה שרים אחרים שיצביעו עבור ההינתקות.

האם היו אלה צעדים דמוקרטיים, או ניצול ציני של יכולתו כראש ממשלה לבצע צעדים עוקפים? ושוב, בלי להסכים לדעתם של מתנחלי גוש קטיף, איני חושב שבמצב זה אפשר לבוא אליהם בטענות כרומסי הדמוקרטיה.

אגב, הייתי רוצה לראות מה כל הדוברים על רמיסת הדמוקרטיה היו אומרים אם היתה מתקבלת החלטה "דמוקרטית" שמפנים את כל תושבי אום אל-פחם לשטחים מבלי לשאול אותם.

לכן, למרות שבמצב רגיל לא היה בכך צורך, אבל מכיוון שאנו נמצאים כבר אחרי נקודת האל חזור, הדבר היחידי שאולי יוכל למנוע את מה שיתרחש בזמן הפינוי הוא משאל עם. ומכיוון שלפי כל הסקרים רוב העם רוצה את הפינוי, איני מבין מה יש לשרון לפחד ממנו.

אפילו אם רק לצורך מניעת הקרע בעם, הדבר כדאי.

נ.ב.

איני יכול להמנע מלהעיר כאן על דבר שאינו נוגע לנושא המאמר. שמעתי שחברת הכנסת יולי תמיר אמרה שצה"ל לא צריך להחזיר אש למקורות הירי של הפצמ"רים רק לצורך מילוי גחמותיהם של המתנחלים. חשבתי שמי שנבחר כחבר כנסת אמור להיות המגן של כל העם, גם אם הוא עצמו גר במקום בטוח מהפגזות.