לא תוכל להתעלם

הפסוק "לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם, השב תשיבם לאחיך", המופיע בפרשת השבוע, מגדיר את מצות השבת אבידה כחלק מקבוצה מיוחדת של מצוות בהן אסור לאדם לעמוד מנגד כאשר רעהו נמצא במצוקה.

מצוה נוספת ומפורסמת השייכת לקבוצה זו היא: "לא תעמוד על דם רעך". מצווה זו מחייבת אותנו לקום ולהציל את מי שנמצא בסכנת חיים. אין אנו רשאים לומר לעצמנו, כי זה לא עסקנו וכי מצוקתו היא בעייתו האישית. התורה מבהירה, כי עלינו לעשות כל מה שביכולתנו כדי להצילו מסכנה. זוהי אחת המצוות המוסריות ביותר, שבה מצוקתו של האחר הופכת להיות מצוקתי שלי.

חובה זו של "לא תעמוד על דם רעך" הורחבה בהלכה למקומות נוספים, שלמרות שאין בהם סכנת חיים, עדיין קיימת חובה על האדם "להציל" את חברו מטעות או מאפשרות של כישלון. כך למשל חכמים חייבו להציל אדם מעסקה לא טובה, משותף עסקי שאיננו הגון וכיוצא באלה. בלשון ההלכתית המקובלת, מסירת מידע שכזה היא בבחינת "לשון הרע לצורך". יחד עם זאת, הדברים הם כמובן מורכבים מאוד, שכן מהצד השני עומדים איסורי לשון הרע והלבנת פנים. עצם העובדה שהשאלה מורכבת, מלמדת על החשיבות הגדולה של חובת ההצלה של אחרים.

כאמור, מצות השבת אבידה אף היא חלק מקבוצת מצוות זו. בשעה שאדם מאבד דבר מה השייך לו, אין אנו רשאים לומר כי זה לא עסקנו, אלא אנו מצווים: "לא תוכל להתעלם". לא זו בלבד, אלא שהתורה שבעל-פה חייבה את האדם אף להכריז על האבידה ולחפש אחר המאבד, וזאת על-אף שהתורה שבכתב מטילה רק על המאבד את חובת החיפוש אחר האבידה. החובה היא כפולה: הן אחר הבעלים המקוריים של האבידה, והן לבדוק ולבחון שאכן האבידה מושבת לבעליה המקוריים.

בעידן המודרני קיים צורך לדון כיצד מקיימים מצוה זו. הדיון מזמן גישות הלכתיות מרתקות המגדירות מחדש הן דרכי ההכרזה (כך למשל האינטרנט הוא "כיכר השוק" המודרנית) והן דרכי ההשבה. אולם היסוד החשוב והעקרוני ביותר הוא ההתנערות של האדם הפרטי מרבצו, תוך התגייסות למציאת פתרון למצוקתו של האחר.

כפי שכבר הוזכר, קבוצת מצוות זו לא ללמד על עצמה יצאה, אלא ללמד על הכלל כולו יצאה. ההלכה עצמה הרחיבה את חובת "לא תעמוד על דם רעך" וכן את מצוות השבת אבידה אל מעבר לאבידת ממון או גוף. כך למשל, מצינו אצל בעלי הדרש לימוד, לפיו חובת השבת אבידה איננה נוגעת רק לעניינים פיזיים, אלא גם לעניינים רוחניים, כמו: חובת השבת האמון של אדם בבני אדם, חובת השבת אמונתו של אדם תוך התייחסות למי שאיבד את אמונתו ועוד.

זהו גם אחד המקורות למאבק המודרני למען זכויותיו של הפרט ושל האחר בפרט, אם הוא איבד אותן, או אם הם "הלכו לאיבוד" בסבך הביורוקרטי. אנו לא חיים למען עצמנו בלבד, וחלק מהסולידריות שאנו מצווים עליה היא האחריות על אבידתם של אחרים. זוהי המשמעות של הקביעה: "לא תוכל להתעלם".