בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מצות השבת אבידה אינה רק במישור של שור או ארנק, אלא גם במישור הרוחני ואפילו במישור של חיי היום-יום. כך למשל חובה עלינו לסייע גם למי שהולך לאיבוד בסבך הביורוקרטי
|
|
|
|
|
ההלכה עצמה הרחיבה את חובת "לא תעמוד על דם רעך" וכן את מצוות השבת אבידה אל מעבר לאבדת ממון או גוף. כך למשל, מצינו אצל בעלי הדרש לימוד, לפיו חובת השבת אבידה איננה נוגעת רק לעניינים פיזיים, אלא גם לעניינים רוחניים, כמו: חובת השבת האמון של אדם בבני אדם, חובת השבת אמונתו של אדם תוך התייחסות למי שאיבד את אמונתו ועוד | |
|
|
|
|
הפסוק "לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם, השב תשיבם לאחיך", המופיע בפרשת השבוע, מגדיר את מצות השבת אבידה כחלק מקבוצה מיוחדת של מצוות בהן אסור לאדם לעמוד מנגד כאשר רעהו נמצא במצוקה. מצוה נוספת ומפורסמת השייכת לקבוצה זו היא: "לא תעמוד על דם רעך". מצווה זו מחייבת אותנו לקום ולהציל את מי שנמצא בסכנת חיים. אין אנו רשאים לומר לעצמנו, כי זה לא עסקנו וכי מצוקתו היא בעייתו האישית. התורה מבהירה, כי עלינו לעשות כל מה שביכולתנו כדי להצילו מסכנה. זוהי אחת המצוות המוסריות ביותר, שבה מצוקתו של האחר הופכת להיות מצוקתי שלי. חובה זו של "לא תעמוד על דם רעך" הורחבה בהלכה למקומות נוספים, שלמרות שאין בהם סכנת חיים, עדיין קיימת חובה על האדם "להציל" את חברו מטעות או מאפשרות של כישלון. כך למשל חכמים חייבו להציל אדם מעסקה לא טובה, משותף עסקי שאיננו הגון וכיוצא באלה. בלשון ההלכתית המקובלת, מסירת מידע שכזה היא בבחינת "לשון הרע לצורך". יחד עם זאת, הדברים הם כמובן מורכבים מאוד, שכן מהצד השני עומדים איסורי לשון הרע והלבנת פנים. עצם העובדה שהשאלה מורכבת, מלמדת על החשיבות הגדולה של חובת ההצלה של אחרים. כאמור, מצות השבת אבידה אף היא חלק מקבוצת מצוות זו. בשעה שאדם מאבד דבר מה השייך לו, אין אנו רשאים לומר כי זה לא עסקנו, אלא אנו מצווים: "לא תוכל להתעלם". לא זו בלבד, אלא שהתורה שבעל-פה חייבה את האדם אף להכריז על האבידה ולחפש אחר המאבד, וזאת על-אף שהתורה שבכתב מטילה רק על המאבד את חובת החיפוש אחר האבידה. החובה היא כפולה: הן אחר הבעלים המקוריים של האבידה, והן לבדוק ולבחון שאכן האבידה מושבת לבעליה המקוריים. בעידן המודרני קיים צורך לדון כיצד מקיימים מצוה זו. הדיון מזמן גישות הלכתיות מרתקות המגדירות מחדש הן דרכי ההכרזה (כך למשל האינטרנט הוא "כיכר השוק" המודרנית) והן דרכי ההשבה. אולם היסוד החשוב והעקרוני ביותר הוא ההתנערות של האדם הפרטי מרבצו, תוך התגייסות למציאת פתרון למצוקתו של האחר. כפי שכבר הוזכר, קבוצת מצוות זו לא ללמד על עצמה יצאה, אלא ללמד על הכלל כולו יצאה. ההלכה עצמה הרחיבה את חובת "לא תעמוד על דם רעך" וכן את מצוות השבת אבידה אל מעבר לאבידת ממון או גוף. כך למשל, מצינו אצל בעלי הדרש לימוד, לפיו חובת השבת אבידה איננה נוגעת רק לעניינים פיזיים, אלא גם לעניינים רוחניים, כמו: חובת השבת האמון של אדם בבני אדם, חובת השבת אמונתו של אדם תוך התייחסות למי שאיבד את אמונתו ועוד. זהו גם אחד המקורות למאבק המודרני למען זכויותיו של הפרט ושל האחר בפרט, אם הוא איבד אותן, או אם הם "הלכו לאיבוד" בסבך הביורוקרטי. אנו לא חיים למען עצמנו בלבד, וחלק מהסולידריות שאנו מצווים עליה היא האחריות על אבידתם של אחרים. זוהי המשמעות של הקביעה: "לא תוכל להתעלם".
|
|
הכותב הוא ראש ישיבת אמי"ת פ"ת וחבר הנהלת ארגון רבני צהר. המאמר מובא באדיבות ארגון צהר
|
|
תאריך:
|
13/08/2013
|
|
|
עודכן:
|
14/08/2013
|
|
הרב יובל שרלו
|
|
שמה של פרשת השבוע שלנו, פרשת "ראה", נגזר מהרעיון הראשון שבה, לפיו לפתחו של האדם נמצאים כל העת ברכה וקללה, והאדם מצווה לבחור בטוב ולמאוס ברע. זהו רעיון הבחירה החופשית המהווה את עיקר האמונה, וזו למעשה גם כל התורה כולה.
|
|
|
נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה המפורסמים מדי שנה לרגל ט"ו באב, מצביעים על כך שאחד מכל חמישה זוגות בישראל נישא בעיריית ניקוסייה כדת הקפריסאים. לכאורה, הדבר אינו מפתיע. אולם מעבר לכרסום בזהותה היהודית של המדינה, יש כאן גם סכנה להתפוררותה של הלכידות שלנו בישראל.
|
|
|
תשעה באב בפתח ומשהו באוויר משתנה. סוג של לאות, עצב, תחושה של העדר וחורבן. מתורתו של מרן הרב קוק זצ"ל למדנו, כי "כל זמן מאיר בתכונתו", ומכאן שיש משהו באטמוספירה הרוחנית של יום זה.
|
|
|
פרשת הנדרים הפותחת את פרשת מטות ממחישה אולי יותר מכל את חשיבותה ועוצמתה של המילה. אנו חיים בעולם שבו ערכה של המילה ירד פלאים. מילים נעשו בזויות, כאשר האחריות למה שיוצא מהפה כבר כמעט שאינה קיימת. דווקא השפע הגדול של המידע בעולם המערבי וזמינותו הגדולה, הם אלה שגורמים לכך שלא תמיד ניתן לדייק בעובדות. ההבחנה בין עובדות ופרשנות מיטשטשת, והאמינות מתקעקעת.
|
|
|
קנאותו של פנחס, המופיעה בסופה של פרשת השבוע הקודמת, והשכר עליה המפורט בתחילת פרשת השבוע שלנו, מהווים מודל בסיסי לדיון על הקנאות. קנאותו של פנחס מלמדת שני דברים. הראשון: העובדה שלעתים יש צורך בקנאות. השני: קנאות איננה נורמה שיש לנהוג בה, ולמעלה מכך - היא עצמה זקוקה למיתוג ולתיקון.
|
|
|
|